טלטול מחתה באפרה
| בבלי: | שבת מז א; ביצה כא ב |
| רמב"ם: | שבת כו יג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שי ח |
באופן ההיתר לטלטל בשבת וביום טוב מחתה שיש בה דבר האסור בטלטול יחד עם דבר המותר בטלטול.
סוגיית הגמרא
הגמרא (שבת מז א) מביאה דברי ר' זירא בשם רב אסי בשם ר' יוחנן בשם ר' חנינא בשם ר' רומנוס, שהתיר לו רבי לטלטל מחתה שיש בה אפר.
בדבריו לא מבואר מה החידוש בהוראה זו, והדבר נתון במחלוקת כפי שיתבאר.
ר' זירא מקשה על הוראה זו שלכאורה היא היפך דברי ר' יוחנן עצמו, שלגבי המשנה שהתירה לטלטל כלכלה כשאבן בתוכה, אמר ר' יוחנן שזהו דווקא בכלכלה מלאה פירות, כלומר שיש בה גם דברים המותרים בטלטול, אבל כלכלה שיש בה אבן בלבד אסורה בטלטול, וביאר רש"י (ד"ה הא) מפני שהכלכלה נעשית טפלה לאבן והרי היא בסיס לדבר האסור, וכן צריך להיות במחתה שתהא טפילה לאפר ואסורה בטלטול.
שלושה תירוצים מנסה הגמרא לתרץ, כאשר רק האחרון מתקבל:
- גם במחתה היו שיורי אור ולבונה שראויים להריח ולכך אין המחתה בטלה לאפר (כמו בכלכלה המלאה פירות), אבל הגמרא דוחה זאת מפני שלא ייתכן שבבית רבי שהיה עשיר גדול, יהיו שיורים אלו חשובים עד כדי כך שיתירו לטלטל את המחתה עם האפר. ואף שלעניים אין זה מוקצה לפי שחשובים הם לו, מ"מ לעשירים הוי מוקצה.
- אביי רוצה לומר שמחתה זו היא כגרף של רעי לפי שהאפר שבה מאוס הוא. אך רבא דוחה דברים אלו, שהרי גרף של רעי מאוס הוא וזה אינו מאוס, ואף אם היה מאוס, המחתה מכוסה היא וגרף של רעי מגולה
- רבא אומר, שכאשר היו בבית רב נחמן היו מטלטלים 'כנונא אגב קיטמא ואע"ג שיש עליו שברי עצים. בביאור דברי רבא אלו נחלקו הראשונים כדלהלן. על כל פנים הגמרא מקשה מברייתא שבה כתוב שגם ר' שמעון וגם ר' יהודה שנחלקו לגבי טלטול נר ישן מודים שכאשר יש בו שיורי פתילה אסור לטלטלו, וא"כ איך היו מטלטלים הם מחתה עם שברי עצים.
מתרץ על זה אביי 'בגלילא שנו' וגם בפירוש תירוץ זה נחלקו הראשונים.
שיטות הראשונים בביאור הסוגיה
הראשונים נחלקו בביאור הסוגיה, בעיקר במסקנת רבא, וישנם כמה נקודות שעמדו עליהם לבארן:
- למה האפר הוא מוקצה, והרי קיימא לן במסכת ביצה (ח א) שאפר כירה מוכן הוא.
- הגמרא במסכת ביצה מביאה דברי רב שהיו מטלטלים 'כנונא אגב קיטמא' כקושיה על הדין שאין מזמנים נכרי בשבת משום שיורי כוסות, כלומר מפני שלא יהיה אפשר לטלטל את כוסות היין ששתה בהם הגוי שהיין אסור בטלטול הוא וממילא גם הכוס בטלה אליו. ואינו מובן, הרי את המחתה היו מטלטלים אגב קיטמא, כלומר מכח האפר שבו המותר בטלטול הותר לטלטל גם את הכנונא אף שיש עליו שברי עצים, ואילו בכוס יש רק דבר אסור וליכא שום היתר שנטלטלו אגביו.
שיטת רש"י וסייעתו בביאור הסוגיה
רש"י מפרש בסוגיה דבתחילה הוא אמינא שהאפר אסור בטלטול מפני שלא היו צריכים לו, וחידש ר' רומנוס להתיר טלטול המחתה כיון שיש עליה תורת כלי, והאפר בטל לה. על זה הגמרא מוכיחה מדברי ר' יוחנן שכאשר יש בסיס שמונח עליו דבר אסור בטלטול, גם הבסיס נאסר. ומסיק רבא שמדובר באפר שאינו מוקצה אלא דעתו היה עליו מערב שבת, וקמ"ל שאף שהיו עליו שברי עצים מותר. בדרכו של רש"י זו הלכו רוב הראשונים, תוס', רא"ש, ר"ן. גם ר' נתן בעל הערוך פירש כן, אלא שהוא דיבר על אפר שהוסק בשבת ואליבא דר' שמעון, וקס"ד שאסור לפי שאינו מוכן, וקמ"ל רבא דשרי.
על שיטה זו הקשו הראשונים מן הגמרא בביצה לגבי שיורי כוסות שם רואים שמכח דברי רבא רצו להתיר לטלטל את היין האסור אגב הכוס המותרת, ואפילו שאין בכוס אלא דבר איסור. שני תירוצים עיקריים נאמרו בזה:
- שיורי כוסות פחות חשובים הם, ולכן בטלים הם לגבי הכוס אפילו אם ליכא היתר עמהם, אך שברי עצים לא היו בטלים למחתה לולי האפר המותר שבה.
- מחתה עם עצים בלבד בלא אפר יכול לנערה וליטול המחתה לבדה, ורק כאשר יש בה אפר אי אפשר לו לנערה ולכן בעינ אפר להתיר. מה שאין כן שיורי כוסות שאף שאין עמהם כלום, אי אפשר לו לנערן ולכן קס"ד דמותר.
אמנם הרמב"ן מכח קושיה זו הלך לפרש פירוש אחר בסוגיה.
שיטת הרמב"ן
הרמב"ן מוכיח מהסוגיה בביצה, שהיתר הטלטול הוא לאפר מכח המחתה, כמו שרצו להתיר יין מכח הכוס. ולכן מפרש דברי רבא שמדובר באפר שהוסק בשבת, וקמ"ל שהאפר, אף שאינו ראוי, בטל הוא למחתה ולא אמרינן דנעשית המחתה בסיס לאפר, שעיקר הטלטול הוא בשביל הכלי עצמו, וכן הוא בשיורי כוסות שהיין בטל לכלי ולא להיפך. ולכן מותר לטלטל המחתה אפילו שלא לצורך כלל. הריטב"א אחר שהביא פירוש הרמב"ן, כתב לבאר לשון הגמרא 'מטלטלין כנונא אגב קיטמא' שלכאורה משמע להיפך, שהקיטמא הוא המתיר לכנונא. אבל כתב הריטב"א שמצינו כן בבכמה מקומות בש"ס שכן הלשון, והכוונה שמטלטלים את הכנונא עם הקיטמא אף שהקיטמא אסורה בטלטול. ולפי זה מתפרש גם הלשון 'ואע"ג דאיכא שברי עצים' שהוא עוד חידוש, שגם השברי עצים האסורים בטלים הם למחתה. לפי פירוש הרמב"ן יוצא שלמסקנת הגמרא ההיתר של רבי לא שייך לדין בסיס לדבר האסור והמותר, אלא רק לדין בסיס לדבר האסור, שכל שלא נעשה הכלי בסיס מערב שבת, לא נעשה בסיס גם בשבת.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (כו יג) הביא דבר זה להלכה שמותר לטלטל מחתה עם אפרה, אבל הלך בדרך אחרת מכל המפרשים. שהוא כתב שהסיבה שמותר לטלטל מחתה אף שיש עליה שברי עצים, היא מפני שהאפר הוא מאוס ודינו כגרף של רעי.
כבר הראב"ד בהשגות תמה עליו בזה, שאינו הולך בדרך הגמרא שם מבואר שההיתר הוא מפני שהוי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר.
גם המגיד משנה כתב שאינו יודע לתרץ את הסוגיה לפי דברי הרמב"ם.
הפירושים השונים ל'בגלילא שנו'
איסור חשוב ומותר אינו חשוב ולהיפך
הקשו הראשונים, למה מקשה הגמרא על רבא מנר ופתילות, יותר היה לה לסייעו ממתניתין דכלכלה, שלפי ר' יוחנן שם אף שיש איסור והיתר יחד בכלכלה, מותר לטלטל, וזהו כרבא. ותירצו בשני דרכים:
- הפתילות והשמן שניהם חשובים, וכן האפר והעצים, מה שאין כן בכלכלה שפירות ואבן בתוכה, שם לאבן אין חשיבות כלל ופשיטא שמותר.
- אין דרך ליטול אבן בכלכלה, וודאי עיקר הטלטול שם הוא לפירות, מה שאין כן שברי עצים בכנונא ושברי פתילה בנר שזהו מקומן ועיקר הטלטול גם בשבילן.