חיוב מזוזה בבית שאין בו ארבע אמות

		סוגיה זו זקוקה לעריכה: ייתכן שהסוגיה סובלת מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, כמן כן, ייתכן שבדף הטיוטה של הסוגיה תמצאו מידע נוסף בנושא זה, שיש לערוך אותו ולהעבירו לדף הסוגיה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הקדמה

איתא בגמרא (סוכה ג:) "בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, פטור מן המזוזה ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, ואין מערבין בו ואין משתתפין בו, ואין מניחין בו עירוב, ואין עושין אותו עיבור בין שני עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו", ע"כ. ומבואר בדברי הגמרא שבית שאין בו ארבע על ארבע אמות פטור מן המזוזה. ונראה לברר מהו הדין בבית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות, אבל אינם שווים בארכם וברחבם, האם יש לומר שבית זה נחשב בית דיש בו ארבע אמות, או דשמא דדוקא בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות בארכו וברחבו בשווה מיקרי בית הראוי לדירה, ובכי האי גוונא הבית הנ"ל יהיה פטור. ונבאר הדברים לקמן וזה החלי בעזרת הא-ל.

דברי הרמב"ם

כתב הרמב"ם בהלכות מזוזה (פ"ו ה"ב) וז"ל: "בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשווה, אע"פ שהוא עגול או שהוא בעל חמש זוויות, ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו, הואיל ויש בו כדי לרבע, ארבע אמות על ארבע חייב במזוזה", עכ"ל. ומפשט דברי הרמב"ם עולה, דבית שיש בו בכדי לרבע, דהיינו להכניס בשטחו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה. ונראה דההלכה הנ"ל קשה, דלכאורה חיוב מזוזה תלוי בשיעורו של בית, דהיינו שראוי לגור שם, ואילו זה אינו ראוי לגור בו דאין שיעור זה מספיק לדיור. והדברים טעונים ביאור.

דברי הרא"ש שאם היה ארכו יתר על רחבו פטור ממזוזה

הרא"ש בפסקיו למסכת מנחות (הל' מזוזה סי' טז') כתב וז"ל: "גרסינן בסוכה (ג.) ת"ר בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן העקה וכו'. אע"פ שבכל הספרים אין כתיב כן אלא בית שאין בו ארבע אמות. רב אלפס גרס שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה דארבע אמות על ארבע אמות בעינן לכל הנהו דקחשיב בברייתא בפ"ק דסוכה", עכ"ד. הרא"ש חולק בהדיא על דברי הרמב"ם הנ"ל וסובר, שממאי דדיק הרי"ף ושינה משאר ספרים וכתב ארבע אמות על ארבע אמות, ולא ארבע אמות בלבד, סבירא ליה דדוקא בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה, ואילו שאם היה אורכו של שטח הבית יתר על רחבופטור. והבית יוסף (יו"ד סי' רפו') חלק על דברי הרא"ש וכתב וז"ל: "ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש ולישנא דארבע אמות על ארבע אמות שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בכלל ארבע אמות על ארבע אמות הוא ושל שיש בו גדי לרבע כן ראוי לדירה הוא", ע"כ. ונמצא דסבירא ליה כהרמב"ם ופליג על הרא"ש שאף בית שיש להכניס בשטחו וברחבו ארבע אמות דהיינו אע"פ שאינם שווים, חייב במזוזה.

חידוש הט"ז בהבנתו ברמב"ם וקושיותיו על הרא"ש והב"י

ומיהו, דהט"ז חלק על הבנת הרא"ש והבית יוסף דלעיל, וחידש שלרמב"ם ז"ל אין הבית חייב במזוזה אלא אם כן ארכו שווה לרחבו, והוכיח כן בראיותיו בחידושיו לשו"ע (או"ח סי' תרלד' ס"ק ב') וכ"כ: "ותמהתי הרבה על כסות עיניים שראיתי לרבותינו בזה האיך הבינו הרא"ש ואחריו הטור וב"י מדברי הרמב"ם שא"צ שיהיה ד' ברוחב וד' באורך דאם כן מאי שנא מסוכה כאן דבעינן ריבוע ממש כמ"ש מדברי בית יוסף עצמו כאן שנתן שיעור כ"ט על כ"ט כמ"ש, ותו מאי בשווה דנקט הרמב"ם שהוא שלא לפי הצורך לפי הבנתם, ותו למה כתב הרמב"ם ואצ"ל שאם היה ארכו וכו' מאי פשיטותיה דזה טפי מקדמאי", עכ"ד. ונבאר קושיות הט"ז אחת לאחת בסיעתא דשמיא. ראשית מקשה, מעצם דברי הבית יוסף בעצמו, שהרי כתב בבית יוסף הלכות סוכה (סי' תרלד' ס"ב) דמוכח שם ששיעור היקף סוכה עגולה הוא כט' טפחים ושתי חמישיות בדיוק ורק ע"י החישוב שהאורך שווה לרוחב מסתדר הכי, ולא בחישוב השטח. שנית מקשה הט"ז, מאי הלשון "בשווה" דדייק הרמב"ם בדבריו אם לא לומר שהאורך יהיה שווה בדיוק למידת הרוחב. וקושייתו השלישית היא על מאי דכתב הרמב"ם "אע"פ שהוא עגול או בעל חמש זוויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה". ומקשה הט"ז, דאם אנו אומרים שחיוב מזוזה הוא דווקא שיש ארבע על ארבע במדויק ולא בשטח, ניתן להבין למה הרמב"ם נקט לשון ואצ"ל בריבוע כי וודאי אין בזה חידוש שאם בעיגול כ"ש במרובע, אבל להפירוש של הרא"ש הדברים אינם מתיישבים בסברא, דאם אנו מבינים שהרמב"ם התכוון שיהיה בו שטח של דע"ד אע"פ שאין ארבע אמות במדויק, וודאי שיש חידוש במרובע, ואם כן מה לשון ואצ"ל דנקט. ובהמשך דבריו הביא עוד ראיה כשיטתיה וז"ל: "אלא דוקא בעינן שיהיה בעיגול באמת רבוע ד' על ד' בלי צירוף, אלא שלא תקשה דא"כ פשיטא דחייב במזוזה, להכי כתב אף על פי שאין לו זויות, ולאפוקי מדעת אחרים. דבגמרא פ"ק דסוכה דס"ל דבעגולה פסולה הסוכה כיון שאין לה זויות אע"פ שיש בו ריבוע כשיעור, קמ"ל דלא קיימא לן כן, אלא כיון שיש בה ריבוע ממש בשוה לא איכפת לן בזוית- וכך הם דברי הרמב"ם גם כאן בסוכה וז"ל: "סוכה עגולה אם יש בהיקפה כדי לרבע ז' על ז' אע"פ שאין לה זוית כשרה הרי שלא זכר הרבותא רק לענין שאין לה זוית, משמע אבל עכ"פ יש בה שיעור האורך והרוחב ברבוע ממש דאל"כ היה לו לכתוב רבותא טפי דהיינו אע"פ שאין בארכה או ברחבה ז' אלא פשוט דז' על ז' ממש בריבוע בעינן ואין כאן רבותא אלא מצד הזויות לאפוקי מאחרים שזכרנו ", עכ"ל. ומוכיח הט"ז מסוכה, שלכאורה אם הוא כהבנת הרא"ש שדברי הרמב"ם הם לצמצם בשוה בשטח המקום ארבע אמות היה הרמב"ם צריך לומר הכי בסוכה, ולא כתב אלא דוקא לגבי זויות הסוכה כדי לאפוקי מאחרים דלא סבירא ליה כוותיה. וסיים הט"ז בזה"ל: "לעולם בעינן ריבוע ממש ולא ע"י צירוף החלקים לעשות מהם השיעור בין להרמב"ם בין להרא"ש, אלא שהרא"ש לא נחית לפרש כן דברי הרמב"ם כן, זה נ"ל ברור בס"ד, עכ"ד.

החזו"א מוכיח כהבנת הט"ז ברמב"ם

ובדברי מופת הדור הקודםהחזו"א (יו"ד סי' קסט' סק"ה) כתב להוכיח כשיטת הט"ז מכמה ראיות, וז"ל: "מהא דכתבו הפוסקים דד' אמות שאמרו אין האורך משלים לרחבו וכמ"ש ב"ב סי' ו', נראה דכל ד' אמות על ד' אמות שאמרו בגמרא כן הוא, ובש"מ בשם רשב"א נסתייע דד' אמות שאמרו היינו דע"ד ומבואר דשם אין האורך משלים לד"א החסר ברוחב. והדבר מוכח בהדיא בגמרא סוכה (ג:) דפריך מחצר אבית, אלמא קים ליה בגמרא דשיעור שאינו ראוי לחצר אינו ראוי לבית. ובחצר הרי מבואר ברי"ף שאין האורך משלים לרוחב ואין שום חלוק בזה ואם כן הוא הדין לבית, ומכל זה נראה עיקר כדברי הט"ז (סי' תרלד' סק"ב) שאין האורך משלים את הרוחב לענין מזוזה", ע"כ. ומבאר החזו"א שכל מקום שאמרו בגמרא ד' אמות היינו דע"ד. וכן מוכיח מדברי הגמרא בסוכה, דשם פרכו מדין בית לחצר, ואם כן מוכח דיש להם אותו דין. ומבואר ברי"ף שבחצר אין האורך משלים לעניין רוחב ואין שום חולק בזה ואם כן הוא הדין לבית. ונמצא שאם כן הוא הדין בבית. ועוד כתב בחזו"א (שם סק"ד) "ואמנם כבר הכריע הט"ז או"ח סח' תרלד' בראיות מכריעות דשיעורו ד' אמות מרובעות וכי גם הרמב"ם סובר כן, והלכתא כבתראי במקום שראיותיהם מכריעות, ואף לפי מה שפירש הרא"ש דברי הר"מ יש לנו לתפוס דברי הרא"ש שהוא בתרא, והלכך אין לזוז כאן מדברי המ"א, שאין להקל בפחות מד' על ד', ע"כ.

דברי החתם סופר שבמזוזה יש חומרא משאר מצוות לענין ארבע אמות

החזו"א (שם) הביא בדבריו דברי החתם סופר שבמזוזה מחמרינן טפי משאר המצוות לענין הנ"ל, ולמד זאת החת"ס מדברי הסמ"ע, ולימוד זה מובא בשלימותו בחת"ס (שו"ת סי' רפ') וז"ל: "ואמרתילהעתיקלוגרגרא' מחידושיעלסדרהמצותוז"לבפ' תצאבמצותמעקהפסקרמב"םרפי"אמשמירתנפשדביתהתבןובקרועציםפטוריםממעקהודלאכספרי,וכ' כ"מדס"לדהואילוהנילאמקריביתלעניןמזוזהה"הלעניןמעקהוהספריאתי' כאידךמ"דבפ"קדיומאדחייבגםבמזוזה.והקש' סמ"עסי' תכ"זא"כהרב"ידפסקבש"עי"דלחייבבמזוזה,איךפסקבש"עח"מלפטורממעקהנגדהספרי", ע"כ. ומבאר החת"ס והולך, שהספר מאירת עינים הקשה דאיך השו"ע פסק בסי' תכז' שבית האוצרות חייב במזוזה ואילו בחושן משפט כתב שבית האוצרות פטור מן המעקה, ואסיק דסבירא ליה לשו"ע דיש חומרא יתירה במזוזה ממעקה. ומחדש החת"ס דאם יש חומרא יתירה במזוזה, אפשר לומר דהוא הדין בסוגייתינו, דיש לומר שיש חומרא יתירה במזוזה מסוכה, ובמזוזה חייב להחמיר דהיינו דאף אם אין ארבע אמות בשווה יש להניח מזוזה בפתח הבית, ולא כסוכה שאינה תחשב בכהאי גוונא ודלא כשיטת הט"ז.

דחיית החזו"א לדברי הסמ"ע והחת"ס

וכבר כתב החזו"א בדבריו (שם לעיל) לחלוק על דברי החת"ס, וזהו עיקר לשונו: "ותמוה והרי הדבר מסור לנו, הלא התורה מסורה לנו מרבינא ורב אשי בגמרא, ואם בגמרא לא אמרו לחלק במזוזה מאן אמרה. ועוד, הלא ברייתא כללה מזוזה בהדי הנך ומידה אחת לכולם. ועוד מה טעם הוא זה דמזוזה מזכרת מלכות שמים, סוף סוף לא אמרה תורה אלא בבית וכו' אבל אין לנו לבדות מעצמנו כן ולומר דהוי מצי למימר וליטעמיך, אדרבה יש לנו ללמוד מסוגיית הגמרא דסוכה ומזוזה חד שיעורא הוא". ודבריו בהירים שלא מצאנו מקור בריר לחלק בין מזוזה לבין סוכה, והדברים בשיטתו עומדים כהט"ז. ודו"ק.

השגת המעשה רוקח על הבנת הט"ז בדברי הרמב"ם

וכתב רבי מסעוד חי רקח בספרו מעשה רוקח (על הרמב"ם הל' מזוזה פ"ו ה"ב) להשיג על קושיית הט"ז דדייק מלשון הרמב"ם שנקט לשון ואין צריך לומר וסבירא ליה דלהרא"ש והב"י אין רבותא בהאי לישנא , וכ"כ: "ואני הדל באלפי אחרי המחילה רבה נראה לענ"ד דאינם כדאים כל אלו הדקדוקים להפיל דברים העומדים ברומו של עולם של הגאונים ז"ל אשר ליבם כפתחו של אולם וחלילה לעשות סתומי עינים כמו שהבין הרב ז"ל, כי כל יקר ראתה עינם. ובאמת יש לנו הכרח עצמי שע"כ צריך להבין דברי רבינו כמו שהבינו הגאונים וכו' ותמהני איך נחה דעתו ז"ל בזה דיותר ויותר הוא פשוט הך ואצ"ל וכו' לפי דרכו ז"ל דהיכי הוה ס"ד דבית שהוא ד' על ד' ובאורך הוא יותר מד' דליפטר ממזוזה דאיצטריך לכתוב ואצ"ל ומשום דהוי יותר גדולה מן השיעור הוה ס"ד דלא לחייב אמאי זהו דבר רחוק מן השכל ואדרבא כיון דמשום דירה חייב רחמנא מדכתיב ביתך כל כמה דפשיט טפי עדיף ומחייב ומאי דחז"ל יהבו לן שיעורא היינו לעניין הקטנות דחיסרון מארבע אמות לא יוכל להמנות בכלל דירה", עכ"ל. כלומר, המעשה רוקח טוען דאליבא דהט"ז יוצא שלשון הרמב"ם של ואין צריך לומר היא יוצאת עוד יותר פשוטה שאין בה שום חידוש, דהרי וודאי שבית כזה חייב במזוזה, אלא דמשמע לשיטתו שהחידוש הוא שאפילו אם אין ארבע אמות יקרא בית זה בית לעניין מזוזה, ומאי דנקטו חכמים שיעורא דארבע אמות הוא לעניין קריאת דירה. והמשיך בראייתו: "ודאי דכוונת רבנו בהך ואצ"ל היינו לגילוי דעתו טפי דכלפי מ"ש לעיל דאם היא עגולה חייבת ולאפוקי מאחרים דס"ל דהיא פטורה, וכן אם היא בעלת ה' זוויות ואין בה ד' על ד' אלא בצירוף דלא הוי דרך דירה כלומר דאין דרך לעשות כן משום הכי כתב אחר זה ואצ"ל אם היה ארכה יתר על רחבה דיש לה כל הצורך, אלא דאינה רחבה ארבעה ובצירוף האורך יש ד' או יותר דדרך לעשות כן שאז אליבא דכ"ע חייבת ונמצא שיש יותר פשיטות בזו מקדמאי", ע"כ. וכתב עוד לדחות את מה שכתב הט"ז ב"שווה" לומר שדווקא ארבע אמות במדויק ולא בצירוף, ודחה דבריו בפשיטות שלשון הרמב"ם ב"שווה" זה שהצירוף של הארבע אמות יהיה בשווה דהיינו מדויק. והדברים דלעיל מוקשים לענ"ד, ונראים דחוקים דקושיית הט"ז אינה מתיישבתלפי זה והיישוב שהמעשה רוקח מעמיד ברמב"ם אינו בהיר .

מרכבת המשנה והנאמ"ן גם כן סוברים כהבנת הט"ז ברמב"ם

והמרכבת המשנה אלפאנדרי (על דברי הרמב"ם שם) כתב וז"ל: "ומ"שעודואיןצ"לשאםהיהאורכויותרעלרוחבוכדישלאנטעהמלשוןהבריתאמרובעתדווקאכדמשמעמלשוןד' עלד',והכיפירושהברייתאלדעתהרמב"םז"לביתשאיןבוד' אמותעלארבעאמותיראהמקוםפנוילרבעבוד' עלד' במקוםאחדבלתיהקצוותאםהיהבעלתחמשאוששזויותאואםהיהעגולהצריךשיהיהשיעורהעגוללרבעבורבועשיהיהבאותורבועד' עלד' שלפיזהצריךשיהיההעגוליותרגדולממהשהיאאםנשתמשבכלשטחהעגוללרבעעםכלהשטחד' עלד' בשוהכלומרבמקוםאחדבלתישנשתמשלאמהזויותולאמהעגולהיוצאמקוהישרשלרבועאלהקושלעגול", עכ"ל. והבין כשיטת הט"ז ברמב"ם ודלא כהרא"ש והב"י. וכן כתב הרב מאזוז בירחון קול תורה ( טבת תשמ"ב סי' טל עמ' קפה') לדחות דברי המעשה רוקח, מכמה ראיות ברורות על הבנתו בדברי הרמב"ם דדיק ואין צריך לומר וכתב כשיטת הט"ז, וכן דחאו בראיותיו האחרות כמאי דכתבנו לעיל. עי"ש.

מהגמרא בעירובין נראה כהבנת הט"ז ברמב"ם

איתא במשנה עירובין (פח.-פח:) "חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה". ובגמרא, "מאי טעמא? אמר רבה מפני שאדם עשוי להסתפק סאתיים מים בכל יום, בארבע אמות אדם רוצה לזלפן, פחות מארבע שופכן, אידעבידעוקה - שרי, אילא - אסור. רביזיראאמר: ארבעאמות - תיימי, פחותמארבעאמות - לאתיימי. מאיבינייהו? אמראביי: אריךוקטיןאיכאבינייהו. תא שמע: חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת. בשלמא לרבה ניחא, אלא לרבי זירא קשיא, אמר לך רבי זירא הא מני, רבנן היא ומתניתין רבי אליעזר בן יעקב היא", ע"כ. ונראה מדברי הגמרא דממאי דהקשתה על דברי רבי זירא, דמוכרח לומר שארבע אמות הם ארבע אמות במדויק, כי אם היו באריך וקטין אז דברי הברייתא לא היו קשים על רבי זירא.

מהלשון "לרבע" משאר מקומות ברמב"ם משמע דדיקא ד' אמות במדויק

לאחר חיפוש בשאר מקומות ברמב"ם, משמע דלהשון לרבע הוא ד' על ד' במדויק, דכן הוא ברמב"ם בהלכות עירובין (פ"ג ה"ב) "היה חלון עגול אם יש בו כדי לרבע בו ארבעה על ארבעה הרי הוא כמרובע", ונראה שהחישוב הוא בריבוע מיגו עיגולא ובוודאי יש בו ארבע אמות, וכן בסוכה כתב (פ"ז ה"ז) "סוכה עגולה אם יש בהיקפה כדי לרבע בה שבעה על שבעה טפחים אף על פי שאין לה זוויות כשרה", דגם שם הוא בריבוע מגו עיגולא, וכן בסוכה מוכרח לומר הכי, כי שיעור ישיבה בסוכה הוא כשיעור ראשו רובו ושולחנו, ושיעור זה אינו נכנס כלל בצימצום ארבע אמות שלא בשווה. עיי"ש.

מדברי הרשב"א נראה שדוקא בית שיש בו ד' על ד' קרוי בית

בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' קי') נשאל רבנו שלמה בן אדרת לעניין בית שאין בו ד' על ד', אבל יש בארכו יותר מד' אמות, שאם תצרף האורך עם הרוחב יהיה בשטחו ארבע אמות, האם יש לו דין חלוקה כחצר. וכתב להשיב וז"ל: "כלביתשאיןבוד' אמותעלד"א, אינובית, ואינונוטלחלקבחצר. כדאמרינןבפ"קדסוכה (דףג:): ביתשאיןבוד' אמותעלד"א, איןהאחיןוהשותפיןחולקיםבו. ופרישנא: איןלודיןחלוקהכחצר. דכלשהואפחותמד' אמות, אינוראוילביתקבע, ואינונקראבית. ואףעלפישהואארוךיותרמכאן, כיוןדליתברחבוד' אמות, למיסתרקאי. וביתקבע, הואדיהבינןלהחצר. אבלהאי, דלמיסתרקאי, לאוביתקבעהוא, ולאיהבינןלהחצר, כדאיתאהתם", עכ"ל. ומבואר בדברי קדשו דבית שיש בו כדי לצרף אינו קרוי בית דלמיסתר קאי.

פסיקת מרן הגרע"י שבבית הנ"ל יש לקבוע מזוזה בלא ברכה

וכתב מרן גאון עוזנו הרב עובדיה יוסף זצוקללה"ה בספרו הליכות עולם (פרשת כי תבוא הכ"ז) בסוגייתינו שיש לשים מזוזה בבית שאין בו ארבע על ארבע, ומיהו דאין לברך עליו מהאי טעמא וז"ל: "ועכ"פ כיוון דהוי פלוגתא דרבוותא ספק ברכות להקל. ולא אכחד שיש מקום לומר שכיון דבנ"ד המחלוקת במצווה עצמה ולא בברכה בכה"ג פסקינן כדעת מרן הש"ע שסתם לחייב כדעת הרמב"ם. וכמ"ש מרן החיד"א בשם הגדולים ח"ב. ע"ש. ומ"מ קשה לסמוך על זה לבד בכל מקום מכיוון שגם זה אינו מוסכם על כל האחרונים וכו' גם מדברי מרן החיד"א עצמו בשו"ת יוסף אומץ (סי' ב') לא משמע להאי כללא. ועוד שכל טעמו של מרן הבית יוסף שלא חשש כלל לדעת הרא"ש, הוא משום שלא מצינו מי שחולק על הרמב"ם זולת הרא"ש, אבל כעת בהגלות נגלות דברי הרשב"א שגם הוא סובר כהרא"ש, גם מרן יודה דיש לחוש לסברתם לענין ברכה. ואע"פ שהמאירי יומא (יא:) פסק כהרמב"ם מ"מ יש לחוש יותר לדעת הרשב"א והרא"ש ורבינו ירוחם לענין ברכה. הלכך יש להורות שאם אין בבית ד' אמות על ד' אמות אלא ע"י ריבוע יקבע מזוזה בלי ברכה", עכ"ד.

סיכום הדברים

ולענ"ד לאחר העיסוק בסוגיא הדברים נראים ברורים בדברי הרמב"ם דבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור ממזוזה, מהסברות דנקטנו לעיל, וכן נראה להלכה ולא למעשה, ומיהו מאן דחייש במצוות ישים המזוזה ולא יברך עליה.