מקום הדלקת נר שבת

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

מקורות
שולחן ערוך:	אורח חיים רסג ט,י רעג ז

המקום בו יש להדליק נרות שבת.

הדלקה במקום הסעודה

במשנה ובגמרא לכאורה לא מבואר להדיא באיזה מקום יש להדליק נר של שבת.

אך למעשה עיקר הענין מתבהר קצת בגמרא (שבת כ"ה ב') במה שאמרו "הדלקת נר בשבת חובה" כהבהרה לכך שאיכפת לנו כל כך במצוות הדלקת הנר עד שאנו גוזרים (לפי רבי ישמעאל) שלא להדליק בעיטרן שמא מתוך שריחו רע יניחנו ויצא. רש"י (שם ד"ה חובה) ביאר כוונת הדברים שחובת הדלקת נר שבת היא מפני שאין סעודה חשובה אלא במקום אור. ולפי"ז נראה שעיקר מקום ההדלקה הוא במקום שסועד את סעודת השבת. גם מדברי תוספות (שם ד"ה הדלקת וד"ה חובה) שפירשו דברי הגמרא הנ"ל שהחובה היא לסעוד במקום הנר, משום עונג שבת, מבואר דההדלקה צריכה להיות במקום שסועד, וכן הבין בדבריהם הבית יוסף (אורח חיים רעג).

ברמב"ם לא נזכר מקום ההדלקה, אמנם גם מתוך דבריו שכתב שהדלקת הנר היא משום עונג שבת, כלומר שיהיה לו אור בסעודה, מתבאר דמקום ההדלקה צריך להיות במקום שבו סועד את סעודת השבת.

אכילה בחצר

כתב הגהות מיימוניות (שבת ה א) שמצא בשם רבנו זצ"ל [המהר"ם] שמותר להדליק נר בבית ולאכול בחצר אם ירצה, ושכן היה רגיל ר' שמחה לעשות כן, וזה לכאורה דלא כרש"י ותוס' הנ"ל.
ובתשב"ץ קטן (ג) משמע שר' שמחה היה נוהג כן דווקא בשבתות הקיץ, ובמרדכי (שבת רצד) מבואר הטעם, מפני שנר שבת אינו אלא משום שלום בית שלא יכשל בעץ או אבן, ובקיץ שאוכל מבעוד יום, הרי יש לו אורה גדולה מאור היום. וכ"כ להדיא בהגהות ר' פרץ לתשב"ץ קטן שם, שבלילה אין לאכול אלא לאור הנר.
ובמקום אחר כתב הגהות מיימוניות (כ) בשם מהר"ם שהנרות לעונג ניתנו ולא לצער, ואם נהנה יותר בחצר מפני האוויר או הזבובים, פשיטא שמותר לאכול בחצר. מבואר בדבריו שלא הצריך דווקא שיהיה לאור היום, ואף לא הצריך להינות מהנרות כשיכנס לביתו. אמנם מסוף דברי הגהות רבנו פרץ שם משמע שאין לאכול כלל מבעוד יום, שאם יעשה כן אין שום תועלת בהדלקה, [וכוונתו לכאורה כדברי האגודה דלהלן שיש בזה משום חשש ברכה לבטלה], ולפיכך צריך לאכול דווקא במקום הנר. והובא כל זה גם בספר הכל בו (לא). וכן כתב בספר שבלי הלקט (ל). שאין לאכול בחצר אלא במקום שהדליק שם, ע"פ הפסוק 'וידעת כי שלום אהלך'. וברא"ש (פסחים י ב) הביא בשם יש אומרים שמוכיחים מן הגמרא (פסחים) שהקידוש צריך להיות במקום הנר, אבל הוא דחה דבריהם, לפי שאינם מוכרחים מן הגמרא.
ובבית יוסף (אורח חיים רעג) הביא כל זה, והכריע בשלחן ערוך (רעג ז) כדעת המתירים אם נהנה יותר בחצר.
וראה במשנה ברורה (רסג לט, רעג לב) שהביא בשם המגן אברהם (רעג טו) שהביא בשם מהרש"ל שזהו דווקא כשמצטער הרבה, דאי לאו הכי, צריך לאכול במקום נר.
ולכאורה בזמננו שיש אור חשמל, גם בחצר, ומכוונים בהדלקה גם על אור החשמל, מותר יהיה לאכול בחצר אפי' אינו מצטער, שהרי נהנה מן האור שהדליק לכבוד שבת.

בעל ספר האגודה (שבת ב מה) התיר לאכול שלא במקום הנר, אבל כתב שהמדליקים בבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות דולקים עד הלילה הוי ברכה לבטלה, וכן כתב בשמו בשו"ת מהרי"ל (נג), הובא בבית יוסף (אורח חיים רסג).
מבואר מדבריו דמ"מ בעינן שיפיק תועלת מאור הנרות, לכל הפחות לאחר האכילה. וכן פסק להלכה בשלחן ערוך (רסג ט).

הדלקה על השלחן

כתב האור זרוע (יא) שיש להדליק קודם הנרות שבשאר הבית, ואח"כ להדליק הנרות שעל גבי השלחן, כי אותו נר הוא לכבוד שבת. והעתיקו בדרכי משה (אורח חיים רסג ד) וברמ"א (אורח חיים רסג י).
וכתב בכף החיים (סח) שמשמע שמדליקין על השלחן ממש, וכתב שראה קצת שנוהגים כן, וכן מבואר מתוך דברי המטה אפרים (תרי ב), וסיים הכה"ח שם דלפי הזוהר אין להדליק על השלחן, אלא שולחן בדרום ומנורה בצפון. אבל בקצות השלחן (עד [יד]) כדבר שפשוט שלאו דווקא על השלחן ממש אלא סמוך לשלחן, והביא דברי כף החיים הנ"ל בשם הזוהר.
וראה בשו"ת משנה הלכות (יג לג) להרב מנשה קליין [הקטן] זצ"ל, שהביא מעשה שהיה עם מחותנו הגה"ק ר' אלעזר מענדל מלעלוב זצ"ל, ומאז אותו מעשה תיקן בכל בית לעלוב שלא להדליק נרות על השלחן שאוכלין עליו.

הדלקה בשאר החדרים

עוד מתבאר מתוך דברי האור זרוע הנ"ל דיש להדליק בכל החדרים, ולא רק במקום שסועד שם. ובאמת שגם מרש"י (כה ב ד"ה הדלקת) כבר מתבאר כן, ראה גם תשובות והנהגות (ב קנז).
והמרדכי (שבת רצד) כתב בשם מהר"ם שבחורים ההולכים חוץ לביתם צריכים להדליק בחדרם, דגם בזה יש משום שלום בית שלא ייכשלו בעץ ואבן, ומבואר מזה לכאורה דיש צורך בהדלקת הנר גם בשאר החדרים. וכן כתב להלכה בספר מטה משה (תיט) בשם רבו המהרש"ל שיש להדליק בכל החדרים, והעתיקום המגן אברהם (א) והמשנה ברורה (ב). וכן מתבאר מתוך דברי התורת שבת (א). ובשלחן ערוך הגר"ז (א) משמע שעיקר תקנת חז"ל היתה על הדלקה בחדרים, ורק משום עונג שבת חייבו גם לסעוד במקום הנר.
ובספר תוספת שבת (א) כתב דההדלקה בחדרים היא משום כבוד שבת וההדלקה במקום הסעודה היא משום עונג שבת, ויישב בכך סתירת ההלכות ברמב"ם. וכעין זה כתב ערוך השלחן (ב) מדפשיה, אלא שהפך וכתב שעונג הוא בשאר החדרים והכבוד הוא במקום האכילה.
וראה בספר שמירת שבת כהלכתה (מג [צב]) שכתב דהיום סומכים בזה על אור החשמל וא"צ להדליק נר בשאר החדרים.

אבל באליה רבה (ט) חולק על מהרש"ל וכתב דכוונת המרדכי דרק בחורים ההולכים חוץ לביתם צריכים להדליק, אבל אותם שבבית אצל נשותיהם, אינם צריך להדליק כלל בחדרים. וכתב שכן הוא מפורש בתשב"ץ קטן (ו), ובכל בו (לא). וכדבריהם פסק בספר ילקוט יוסף (שבת א עמ' קפה) על פי שו"ת יחוה דעת (ב לב), וסיים דהמחמיר על עצמו להדליק בחדרים תבוא עליו ברכה, אלא שאינו רשאי לברך על הדלקה זו.

בחורים בפנימיה

כתב המרדכי (שבת רצד) בשם מהר"ם שבחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק בחדר שישנים בו ולברך עליו, לפי שהדלקת נר בשבת חובה היא, ורק מי שהוא אצל אשתו אינו צריך להדליק בחדרו ולברך, לפי שאשתו מברכת עליו בשבילו.
ובספר ילקוט יוסף (שבת א עמ' קמו) כתב על פי זה בפשיטות שבחורי ישיבה צריכים להדליק נרות בחדר השינה שלהם, ומשמע שאין צורך להדליק אף בחדר האוכל, וכן משמע קצת משו"ת אז נדברו (ג נג). אבל בספר שמירת שבת כהלכתה (מה יא) כתב דגם בזה עיקר ההדלקה היא בחדר אוכל ששם סעודים כולם, וגם שם ידליקו כמה נרות בכמה מקומות, כדי שיוכלו כולם לראות את הנרות, או שיכוונו בברכה גם על אור החשמל. והוסיף שצריך שיהיו נרות דלוקים גם בחדרים שישנים בהם (במידה ואין חשש דליקה), או לכל הפחות שיהיה אור בפרוזדור שמאיר לתוך החדרים. וסיים דמ"מ יכולים אם רצונם בכך, לברך על ההדלקה בחדרם ולא לסמוך על ברכת המדליק בחדר האוכל, לפי שזהו עיקר מגוריהם.
וראה גם בתשובות והנהגות (ב קנז) שאף שכתב להדליק בחדר האוכל, ובהמשך שם (ה) כתב למצוה מן המובחר להדליק בכמה מקומות בחדר האוכל, מ"מ הזהיר (ז) דשיראה שיש אור חשמל שנכנס מהמסדרון לחדר שישן בו, ששם עיקר תקנת הדלקת הנר, ואם אין אור מן החשמל, צריך להדליק שם נר [וראה שם שמסתפק אם צריך אף לברך עליו].