ברכות קריאת המגילה

מקורות
משנה:	מגילה ג א
בבלי:	מגילה כא ב
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א ג
שולחן ערוך:	אורח חיים תרצב א-ג

דיני הברכות שיש לברך על קריאת המגילה, לפניה ולאחריה.

משנה וגמרא

המשנה (מגילה ג א) אומרת שמקום שנהגו לברך על קריאת המגילה מברכים, ומקום שנהגו שלא לברך אין מברכים.
ובגמרא (מגילה כא ב) מבואר שזהו דווקא בברכה שלאחריה, אבל ברכות שלפניה מצוה לברך, שהרי קיימא לן שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן.
ומבואר עוד בגמרא שהברכות שיש לברך לפניה הן שלושה - 'מקרא מגילה', 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'.

ברכת על מקרא מגילה

נוסח הברכה

כתב האבודרהם שמה שלא מברכים 'לשמוע מגילה' כמו 'לשמוע קול שופר', הוא משום דהתם צריך שמיעה בלבד, ואין בזה הבנת הלב, אבל במגילה עיקר הקריאה הבנת הלב תלוי בה. ועוד, שאם היו מברכים 'לשמוע מגילה' היו סוברים ההמון שצריך להבין, והרי גם נשים וקטנים שאינם מבינים יוצאים ידי חובתם, לכן מברכים על מקרא. אך בשופר אי אפשר לברך 'על תקיעת שופר' לפי שיש בזה גם תרועה ושברים.
ובראבי"ה (מגילה תקסט) כתב לתרץ, שבמגילה כיון שאם לא השמיע לאזנו יצא, לא שייך לברך 'לשמוע', אבל בשופר חובה לשמוע.

בפרי מגדים (אשל אברהם א) הביא מדברי הב"י סי' תקפ"ה, שמצוה שאפשר על ידי שליח מברכים 'על' כמקרא מגילה, ומצווה שאי אפשר ע"י שליח, כתקיעת שופר, מברכים 'לשמוע'.

למה לא מברכים 'על מקרא מגילת אסתר'

בשו"ת שיח יצחק (שעה) נשאל מדוע לא מפרטים בברכה 'על מקרא מגילת אסתר' מאחר שיש כמה מגילות. והשיב שסתם 'מגילה' היא מגילת אסתר כידוע, וכן הוא במשנה ובגמרא.
והוסיף שאף לשיטות שיש לברך על שאר מגילות, אין לפרט שם המגילה, לפי שהזמן מוכיח עליהם תמיד איזו מגילה קוראים.

ברכה בקריאה לנשים

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה.

כתב הראבי"ה (מגילה תקסט) שנשים שקוראות לעצמן מברכות 'על משמע מגילה' אפילו אם קוראות הן לעצמן.
הרמ"א (אורח חיים תרפט ב) פסק כדברי הראבי"ה והמרדכי במגילה למעשה, שיש לאשה הקוראת לעצמה לברך 'לשמוע מגילה'. הפר"ח חלק עליו וסבר שמברכות "על מקרא מגילה" כמו האנשים.

הרב עובדיה (יב"א ח"א סי' מד) הבין שלדעת מר"ן מברכות על מקרא וכ"כ החיד"א (מחזיק ברכה סק"ד). לדעת הגר"א ישתמע, לכאורה, שמרן המחבר סבר כרמ"א שדרגת חיובן פחותה משל האנשים, ולכן מברכות כפי מצוותן "לשמוע" ולא "על מקרא". אלא שאין בדבר הכרח, כיון שיתכן שאינן מוציאות את האנשים מפני שחיובן פחות, ואעפ"כ מברכות על מקרא, וכן עולה מדברי הפר"ח שם.

הלכה למעשה כתבו החיי אדם (כלל קנה, יא) והמ"ב על פיו, שאשה הקוראת לעצמה מברכת "לשמוע מקרא מגילה". ובמקום אחר פסק המ"ב (סי' תרצ"ב, סקי"א): "כשהוא מברך לנשים טוב שיברך 'לשמוע מגילה', כי יש פו' שסוברים דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע". משמע מכאן שכשאשה באה לשמוע קריאה מבעל קורא תברך "לשמוע מגילה", ורק כשקוראת לעצמה תברך "לשמוע מקרא מגילה" – אך ורק כשפעולת הקריאה הטכנית נעשית על ידה. ראה בילקוט שמ"ש, קצה, לרב משאש שהסיק מהשינוי בלשון, דאפשר דס"ל שאין קפידא בדבר.

הפרי מגדים (אשל אברהם תרפט ו) כתב שהקורא לבתולות בבית יקרא בלא ברכה.

הוסיף במחזיק ברכה וכתב שהקורא עצמו יברך, ולא כאותם הנוהגים שאומרים לאישה לברך והש"ץ קורא. הביא דבריו השערי תשובה (תרפט א).

ביחיד

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה.

ברכת שעשה ניסים

מי שאין לו מגילה

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה.

בברכי יוסף (תרצב א) הביא מתשובת ר' יעקב מולכו כתב יד (עח), שאין לברך ברכת שעשה ניסים אם אין לו מגילה.

ברכת שהחיינו

ברכת שהחיינו ביום

כתבו התוספות (ד א ד"ה חייב) שאף שבירך שהחיינו בלילה, חוזר ומברך ביום, לפי שעיקר פרסום הנס הוא בקריאת היום. וכתב שגם מהפסוק משמע כן - "אקרא יומם ולא יענה ולילה לא דומיה לי", שהקדים היום ללילה. וברשב"א (ד א ד"ה חייב) הביא עוד ראיות לדבריו, מהמשנה שאומרת 'כל היום כשר לקריאת המגילה', וכן 'אין קורין את המגילה וכו' אלא ביום', משמע שזהו עיקר. וכן משמע שהכפרים היו מקדימים ליום הכניסה, היינו ליום ולא ללילה. ומשמע שמסכים לדברי רבנו תם לדינא.
וכן הביא ראיה זו הרא"ש (א ו) ופסק כר"ת, והביא עוד ראיה מהגמרא (כא ב ד"ה מאי מברך), שמזה שלא אמרה בלילה מברך מנ"ח וביום מברך מ"ן, כפי שאמרה לגבי נר חנוכה, שמעינן שאף ביום מברך שלוש ברכות, כלומר גם ברכת שהחיינו.. וכן הסכים לדינא הריטב"א (ד א ד"ה ואמר ריב"ל) וכתב שכן נהגו.
גם הר"ן (ד א ד"ה אומר ר"ת, כא ב ד"ה מנ"ח, בדפי הרי"ף יב א ד"ה ברוך) כתב שמנהגנו לברך שלושת הברכות גם ביום, לפי שעיקר חובת קריאת המגילה היא ביום, ולא נפטרים בברכת הזמן של הלילה לפי שכל קריאה מצוה בפני עצמה היא. וכן היא גם דעת המאירי (ד א ד"ה חייב, כא ב ד"ה נסח), האבודרהם (פורים ד"ה וכתב הרמב"ם), וכן המגיד משנה (א ג) כתב שבמקומו נוהגים לברך. וכן בארחות חיים לוניל (א מגילה ופורים ה) כתב שכן נהגו בנרבונה, ושכן כתב רבנו אהרן הלוי והר"י מקורביל, וכן העתיק הכלבו (מה).
באור זרוע (ב מגילה שסט, שעט) הסכים לדברי ר"ת והביא ראיה נוספת לדבריו מהירושלמי, שם כתוב שגר שמל אחר שהאיר מזרח כבר נפטר מקריאת מגילה. ואם היתה עיקר קריאת המגילה בלילה, היה לו לומר גר שמל אחר הנץ החמה כבר נפטר מקריאת מגילה של לילה. אלא ודאי שאינו נפטר מקריאת מגילה של יום, לפי שהיא מצוה בפני עצמה.

לעומת זאת הרמב"ם (מגילה א ג) כתב שביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. וכן במרדכי (א תשפא) ובאגור (פורים אלף נה) הביאו בשם הרשב"ם שאין צריך לברך זמן ביום, לפי שכבר בירך בלילה. ובהגהות מיימוניות (א ו) הביא שנהגו העם כהרמב"ם, ושכן הנהיגו המהר"ם ובעל הרוקח.

וכתב המרדכי (א תשפא) שרבנו מאיר היה רגיל לומר זמן בלחש בשעה שהיו הקהל עונים 'אמן', וכך לצאת ידי חובת כולם, וכן הוא בהגהות מיימוניות (מגילה א ו) ובאגור (פורים אלף נה), והובא בדרכי משה (א).

בשו"ת מן השמים (טו) כתב שבערבית אומרים זמן על קריאת המגילה, ובשחרית אומרים זמן על שהגיע שמחת המשתה ומשלוח מנות. ומ"מ אין לומר דיברכנו בשעת המשתה, שמא יפשע מפני טרדת היום וישכח מלאמרו, לכן תקנוהו בשעת קריאת מגילה.

הטור (אורח חיים תרצב) הביא דברי רבנו תם שיש לברך שהחיינו ביום, והביא גם דברי הרמב"ם שאין מברכים ביום, והרא"ש הסכים עם ר"ת, אך כתב הטור שאין נוהגין כן.
בספר האגור (פורים אלף נה) הביא שתי הדעות, וכתב שבצרפת נוהגים כרבנו תם, אך באשכנז וכן רוב העולם לא נוהגים לברך שהחיינו ביום.
בשו"ת הרשב"ש (נד) כתב באלג'יר נוהגים לברך זמן גם ביום, אע"פ שבד"עכ נוהגים כהרמב"ם.

שלחן ערוך ואחרונים

בבית יוסף (תרצב ד"ה וכתב ר"ת) כתב שפשט המנהג כהרמב"ם, וכן בשלחן ערוך (תרצב א) פסק כדעתו, שאינו חוזר ומברך שהחיינו ביום. אך הדרכי משה (א) כתב שאנו נוהגים לברך, וכן פסק ברמ"א (א).
הבית חדש (א) כתב שהמנהג כן לברך ביום, וכן משמע במגן אברהם (ב).
אמנם בלבוש כתוב שבפוזנא אין נוהגים לברך זמן ביום. ומזה למד בכף החיים (יג) שגם במדינות אשכנז אין המנהגים שווים. וכן דעת הגר"א במעשה רב (פורים רמה), שאין לברך שהחיינו ביום.

אצל רוב הספרדים המנהג שלא לברך. אמנם יש שכתבו כן לברך זמן ביום, הכף החיים (יג) הביא כן בשם שו"ת בית יהודה ובשם הרב יפה ללב (ב ד) והכריע שיש לילך בזה אחר המנהג. גם החיד"א בברכי יוסף (תרצב ב) ציין לרב המאירי ושו"ת הרשב"ש הנ"ל, קצת משמע שדעתו שיש לברך.

בשו"ת הר צבי (ב קכ ד"ה אגב אמרתי) כתב שסברת הרוקח שלא לברך שהחיינו ביום היא מפני שסובר שחיוב קריאה של לילה הוא עיקר, כמבואר בדבריו במקום אחר (ברכות שסג). אבל ר"ת ס"ל דקריאה של לילה עיקר, וכיון שקיי"ל הכי, אפשר שלפי סברה זו גם הרוקח לא פליג.

לפטור שאר מצוות בברכה

כתב השל"ה (מגילה נר מצוה ו) שכשמברכים שהחיינו על קריאת המגילה, יש לכוון לצאת בברכות אלו גם על סעודת פורים דיאכל ומצוות משלוח מנות, שהיה ראוי גם עליהם לברך, לפי שמזמן לזמן קאתו, אלא שהברכה על המגילה קאי גם עליהם, ולכן צריך השומע את הברכות לכוון בדעתו על זה.
כן העתיק גם המגן אברהם (א) למעשה, והוסיף שנראה שיש לכוון בזה בברכת שהחיינו של יום, לפי שזמנם ביום.
בפרי מגדים (אשל אברהם א) הוסיף שיש גם להודיע זאת לש"ץ, דבעינן גם כוונת משמיע. ועוד כתב, שלפי הרמב"ם והשו"ע שלא מברכים שהחיינו ביום, יש לכוון זאת בברכה שבלילה. וכן העתיק המשנה ברורה (א).
בשו"ת ציץ אליעזר (יט כז ב) כתב שכל הדין הזה הוא לא לעיכובא אלא רק מהיות טוב, שהרי #מי שאין לו מגילה לא מברך עליהם.

אם לכוון גם על מתנות לאביונים

בשו"ת ציץ אליעזר (יט כז ב) נשאל אם צריך לכוון גם על מתנות לאביונים בברכת 'שהחיינו', והשיב, שבשל"ה ובמג"א לא נזכר אלא משלוח מנות וסעודה, וכן הוא במשנ"ב. אבל הפרמ"ג ובספר שלחן שלמה כן הזכירו מתנות לאביונים. אך כל זה לא מדינא אלא רק מהיות טוב.

מי שאין לו מגילה

עוד כתב המגן אברהם (א) שמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה, שכיון שזהו דבר הנוהג בכל שבת ויום טוב, לא תקנו ברכה עליהם. אבל המור וקציעה חלק עליו וכתב שראוי לברך על תקפו של יום, שהוא מדברי קבלה וצריך חיזוק כשל תורה, ולכן יש לברך על הכוס בסעודה.
בברכי יוסף (תרצב א) הביא מתשובת ר' יעקב מולכו כתב יד (עח), שמברך ברכת שהחיינו אף אם אין לו מגילה. אך הוסיף שהאחרונים כתבו שלא לברך.

בביאור הלכה (ד"ה ושהחיינו) הביא את השיטות, והביא סיוע למו"ק מהמאירי גבי נר חנוכה, והוסיף שאפשר שאף המג"א לא כתב כן אלא למי שבירך שהחיינו בלילה, אך מי שלא בירך שהחיינו, י"ל שמודה למו"ק שיברך על שאר מצוות ביום, אך סיים דצ"ע למעשה.
בשו"ת קול מבשר (א כא ד"ה והנה) הביא דברי הבאה"ל לחלק בין מי שבירך זמן בלילה למי שלא בירך, והסכים לחילוק זה.

אמנם כבר נמצא מפורש במאירי (מגילה ד א) שדן בזה. שהוא הביא שיש אומרים לברך 'שהחיינו' ביום, אף למי שקרא את המגילה בלילה, לפי שברכה דלילה היא על המגילה, ואילו ברכה של יום היא על עצם היום. ואף שבשאר ימים טובים מברכים רק בלילה, זהו מפני שהלילה והיום שווים מצד קדושתם, אבל בפורים העושה סעודה בלילה אינו יוצא, נמצא שקדושת היום גדולה יותר וטעונה ברכה בפני עצמה.
אך המאירי דחה דבריהם, וכתב שכל שאין שם כוס לקידוש אין בו ברכת זמן, ושאני יום הכיפורים שיש בו זמן בלא כוס מפני שאסור בשתייה, אך בחנוכה ובמגילה אין בהם זמן אלא על המצוה בלבד.

בשו"ת שבט הלוי (ג צ) הביא דברי המאירי אלו, ומסיק שאין לברך זמן על עצם היום בלא מגילה.
גם באגרות משה (ה מג ד"ה וכן ברכת) כתב שבחנוכה ופורים אין ברכת שהחיינו בלא המצוה, ולא דמי לשאר ימים טובים כיום הכיפורים וכד', שם מברכים מצד עצם קדושת היום, וזה לא שייך בחנוכה ופורים.

ברכת הרב את ריבנו

נתבאר במשנה שיש מקומות שנהגו לברך גם אחר קריאת המגילה, ושיש להם להמשיך במנהגם. ובמקום שנהגו שלא לברך, אינם מברכים.

נוסח הברכה

בגמרא (כא ב) מבואר שנוסח הברכה שלאחר קריאת המגילה הוא:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם (האל) הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם

. רבא חולק, וסובר שיש לחתום: "האל המושיע". ואומר רב פפא, שיש לומר את שני הנוסחים:

ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע

.

במסכת סופרים (יד ב) מובא הנוסח:

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם, האל, הרב את ריבך, והנוקם את נקמתך, והגואלך והמושיעך מכף כל עריציך, ברוך אתה י"י האל העוזר והמושיע

. וחותם:

ברוך אתה י"י האל הנקמות המשלם גמול לאויבים ומגן לצדיקים ומושיע עמו ישראל מיד שונאיהם

.

אם יש לומר האל

כתוב בסדר רב עמרם גאון (פורים ד"ה והכי) בשם רבנו נתן שבמתיבתא לא היו אומרים "האל הרב את ריבנו", מפני שכבר אמר 'אלקינו', אלא נהגו לומר "הרב את ריבנו". וכן כתב הר"ן (כא ב ד"ה ומנהגנו), וכן כתב האגודה (ג כה) והמרדכי (א תתד) בשם בעל הלכות גדולות (דרוש מקור), וכן הוא בארחות חיים (ו).
גם ברי"ף (יב א) וברא"ש (ג א) גורסים בלא 'האל'. וכן הוא במאירי (כא ב ד"ה נסח), ובמהרי"ל (פורים יב) בשם מהר"י סגל והרוקח.
גם בספר המנהגים טירנא (פורים) כתב שאין אומרים 'האל', והוסיף שאף בחתימה אין לומר 'האל', כיוון שגם שם מזכיר השם.

אבל הרמב"ם (מגילה א ג) גורס 'האל', וכן הוא ברבנו חננאל (כא ב ד"ה מקום), ובפסקי הרי"ד (כא ב ד"ה מקום), ובאור זרוע (ב פורים שעט), ובספר מצוות גדול (עשה דרבנן ד ד"ה שנינו בפרק שלישי).

בטור (אורח חיים תרצב) גרס 'האל' אבל הוסיף שרב עמרם כתב שלא לאומרו.
ובשלחן ערוך (א) לא כתב 'האל', וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב א) שנראה שדעתו אין לומר מילה זאת.

הבית חדש (ב) כתב ליישב גירסת הרמב"ם ודעמיה, שמוסיפין כאן שם 'האל' על פי מזמור 'על אילת השחר' שאמרה אסתר, ושם הזכירה שם 'האל' בתפלתה (תהלים כב ב) "אלי אלי למה עזבתני".
ומבאר הב"ח, שנס פורים היה בשם 'אל' - חסד אל כל היום (שם נב ג). שהגם שכבר נגזר ונכתב ונחתם בבית דין של מעלה להרוג ולאבד וגו' נהפוך היה שישלטו היהודים בשונאיהם ואין זה אלא במדת חסד אל,. ומטעם זה גם בחתימה אומרים האל הנפרע וכו', לפי שלא היתה תשועתם שלמה אלא בשתים אחת שנפרע לנו מאויבינו ושנייה שהושיענו מידם. וכל אחת משתים אלה לא היתה אלא במדת חסד אל, כי לא היה הדור זכאי.
אמנם לדינא קובע הב"ח שנהגו שלא לומר האל בפתיחה וכדברי רב עמרם, אבל בחתימה אומרין האל.
גם מדברי הטורי זהב (א) שנראה שהסכים לדעת רב עמרם שלא לגרוס 'האל'. וכן פסק האליה רבה (ד) שלא לומר 'האל' לא בפתיחה ולא בחתימה, ובעקבותיו המשנה ברורה (ה).

לעומת זאת המור וקציעה (ד"ה כתב רב עמרם) כתב לדחות דברי רב עמרם, שיש הרבה פסוקים שיש בהם גם שם 'אלקים' וגם 'אל', ולכן אין בטעם זה לדחות את הנוסח הקדמון כפי שכתב הרמב"ם.

מדוע פותחת בברוך

הריטב"א (כא ב ד"ה לאחריה) תמה מדוע פותחת ברכה זו בברוך, שהרי היא סמוכה לחברתה לברכה שקודם הקריאה, ואין לומר שכיון שתלויה היא במנהג לכן לא חשובה סמוכה, שהרי גם ברכת ההלל תליא במנהג ואפ"ה אינה פותחת בברוך. ותירץ, שברכה זו אינה על קריאת המגילה, אלא שבח על הנס. וכן תירץ הר"ן (דפי הרי"ף יב א ד"ה ברוך). אך הריטב"א דחה תירוץ זה, שעדיין קשה אם כן מברכת התורה וההפטרה, שהרי הן ודאי ברכה על הקריאה.
לכן כתב לתרץ, שכל שיש הפסק בין ברכה לברכה, שהרכה והקריאה אינם מענין אחד, כגון הכא שמפסיק בקריאת המגילה, או בתורה או במפטיר, לא חשיב ברכה הסמוכה לחברתה, והרי הם כברכת המזון שפותחת בברוך, לפי שאכילת הלחם הפסיקה בין ברכה ראשונה לאחרונה. אבל כגון הלל וקריאת שמע ופסוקי דזמרה, אינם חשובים הפסק בין ברכה לברכה, לפי שהקריאה בהם אינה ענין לעצמו, אלא ענין אחד עם הברכה, שהם שבח להשי"ת, או קבלת עול מלכות שמים וכד', ולכן אינן פותחות בברוך, שהאחרונה היא המשך לברכה ראשונה.
במור וקציעה (ד"ה ב"י) כתב ליישב שכן שברכה זו תלויה במנהג, אין היא נחשבת סמוכה, כיון שיש הרבה שכלל אינם אומרים אותה.

טעם ופירוש הברכה

במסכת סופרים (יד ב) מובא טעם לברכה זו - כנגד עלבונה של שכינה מברכין; ויש אומרים כנגד עלבונם של ישראל מברכין. ועוד אמרו, שכן צריך ליתן שבח והודייה על הגאולה ועל הפדות.

פירוש הארחות חיים

בארחות חיים לוניל (א מגלה ופורים ז) כתב טעם לחמש לשונות של הודאה, שהם כנגד ה' תשועות שעשה לנו השם מעמלק:
הרב את ריבנו על ידי יהושע. הדן את דיננו על ידי גדעון, וי"א במות אהרן דכתיב וישמע הכנעני והוא היה עמלק. והנוקם את נקמתנו על ידי שאול. והנפרע לנו מצרינו על ידי דוד. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו על ידי מרדכי ואסתר.
פירוש זה העתיק גם הכלבו (מה ד"ה השומע).

פירוש הבית יוסף

כתב הבית יוסף (ד"ה ויש לדקדק) טעם לכל חמש הלשונות שבברכה:

• הרב את ריבנו - כנגד אומות העולם הבאים עלינו בלא טענה, רק בזדון לשם מצה ומריבה.
• הדן את דיננו - על הבאים בטענה שיש להם דין עלינו.
• הנוקם את נקמתנו - שלפעמים עוונתינו גרמו, ואחר שסבלנו עונש, הקב"ה נוקם נקמתינו מיד האומות.
• המשלם גמול לכל אויבי נפשנו - כנגד אויבים שתמיד חורשים עלינו רעות, ומודד להם השי"ת מידה כנגד מידה.
• הנפרע לנו מצרינו - הצוררים לנו לא משנאתם אלא שדרכם להרע, או במצוות אדוניהם. ומהם הוא נפרע אך לא מידה כנגד מידה, מפני שאין בהם דעת.
• הנפרע לכל עמו ישראל מכל צריהם האל המושיע - שאין מן הראוי לשמוח על רעת שום אדם, לכן אומרים שאין הקב"ה עושה כן לתכלית נקמה אלא כדי להושיע את ישראל.

ביחיד

כתב הארחות חיים לוניל (מגילה ז) הביא בשם הירושלמי (דרוש מקור), שאין לברך ברכת הרב את ריבינו ביחיד, וכן הוא בכלבו (מה). וכן פסקו הרמ"א (א) והלבוש (א).

אבל האליה רבה (ח) מערער בזה, והביא כמה פוסקים שסתמו ולא חילקו בזה, ושכן משמע בשבלי הלקט (פורים קצה), וכן בספר מטה משה (פורים תתרז) כתב במפורש שמברך לפניה ולאחריה אף שאין מנהג. ומסיק האליה רבה, שאפשר שמפני זה לא פסקו השו"ע, לפי שיש לברך גם ביחיד.
וכן נמצא כבר ברדב"ז (ב תרסה) שיש לברך ביחיד לפניה ולאחריה, ומבואר בדבריו שאף אם נאמר שיחיד אינו מברך 'על מקרא מגילה' מפני הספק אם יחיד חייב בקריאתה, מ"מ 'הרב את ריבנו' ו'שעשה ניסים' מברך, שהם לא נתקנו אלא על הנס. ומקורו בדברי הר"ן (יב א ד"ה ברוך הרב) שכתב שברכה זו נתקנה על הנס ולא על המגילה. כן פסק גם מהר"ם אבן חביב בשו"ת קול גדול (א מח), שכתב שיש לברך ברכה זו אף ביחיד, ואפילו אין לו מגילה, וזאת על פי דברי הר"ן, שברכה זו נתקנה על הנס.
בברכי יוסף (ד) הזכיר תשובת הרדב"ז הנ"ל, ומשמע שסובר כן, וכן פסק בספר בן איש חי (תצוה יג), שאין לאבד ברכה יקרה זו.

בפרי מגדים (משבצות זהב א) מסיק שראוי לברך בלא שם ומלכות. וכן בביאור הלכה (ד"ה אלא) כתב דנראה דלא כדאי לברך אחריה, שהרי גם בציבור אינה חיובית ותלויה במנהג, ומי יאמר שיש מנהג לברך ביחיד.
גם בשו"ת יחוה דעת (א פח) מסיק דאין לברכה ביחיד, וכתב הטעם לפי שאינה ברכת המצוות אלא לשבח על הנס, ואין לברך אלא בעשרה כאשר יש פירסומי ניסא. והוסיף שם, שהשומע מברך ברכה זו ביחיד, אין לו לענות 'אמן'.

מי שאין לו מגילה

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה.

בברכי יוסף (תרצב א) הביא מתשובת ר' יעקב מולכו כתב יד (עח), שאין לברך ברכת 'הרב את ריבנו' אם אין לו מגילה.

לכרוך המגילה קודם ברכה

כתב המהרי"ל (פורים יב) בשם מהר"י סגל שיש לכרוך את המגילה קודם שיברכו 'הרב את ריבנו', ושכן גם הלשון בספר מצוות גדול (דרוש מקור) שקודם כורכה ואחר כך מברך.
בספר כנסת הגדולה (הגהות הטור) כתב שלמדו כן מגילת ספר תורה, אבל באמת אינו דומה. ומשמע שדעתו שיש לברך קודם הגלילה. אבל הוסיף שמ"מ אם התחיל לגלול אין לחוש, ובלבד שלא יברך תוך כדי גלילה.
והרב פרי חדש (א ד"ה ומ"ש ולאחריה) ביאר דבריו שאינו דומה לספר תורה, לפי ששם הדין כן כדי שיהיו הגוללין פנויים לשמוע ההפטרה.

אחד מברך ואחר קורא

כתב האור זרוע (ב מגילה שעט) דשפיר יש לתת לאחד לקרוא אף שאחר מברך. והביא לזה ראיה מן התוספתא (מגילה ב ה), שם כתוב על ר' מאיר שקרא את המגילה בבית כנסת בטבעון, וכשגמר נתן לאחר לברך עליה. ושכן הוא בירושלמי. ומחדש האו"ז שה"ה לברכה שלפניה, הואיל וכולם עסוקים במצוה, והשומע כעונה.
כדבריו העתיק ההגהות אשר"י (ג א), ובדרכי משה (א), וכן פסק הרמ"א (א).