חלב נכרי

מקורות
משנה:	עבודה זרה ב ו
בבלי:	עבודה זרה לה ב
ירושלמי:	עבודה זרה ב א
רמב"ם:	מאכלות אסורות ג יג
שולחן ערוך:	יורה דעה קטו

חלב נכרי הוא סוגיה העוסקת בגזירת חכמים שלא לשתות חלב שחלבו גוי, טעם הגזירה וגדריה.

מקור האיסור וטעמיו

במשנה (עבודה זרה ב ו) כתוב: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו". ובטעם האיסור נאמרו כמה טעמים: בעבודה זרה (לה ב) אומרת הגמרא שחלב נכרי אסור כיוון שיש לחשוש שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור. הגמרא (לה ב) מדגישה שאין לחשוש שהגוי יחליף את החלב הטהור בטמא לגמרי כיוון שחלב טהור הינו בצבע לבן וצבע החלב הטמא הוא צהבהב. הירושלמי (עבודה זרה ב א) מביא בשם רבי יהושע בן לוי שחלב הגוי אסור משום גילוי. כלומר, החלב אסור שמא הגוי השאיר את החלב ללא השגחה וחוששים שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס .

חשוב להדגיש, החלב נחשב כחלב גוי רק אם יהודי לא רואה את החליבה, אך אם יהודי רואה את החליבה החלב נחשב חלב ישראל, ואין זה משנה אם הבעלים של החלב או החולב עצמו הוא גוי (משנה עבודה זרה, ב' ז'). ולא רק במקרה שישראל רואהו בפועל אלא גם כאשר ישראל יכול לראות את הגוי חולב אע"פ שאינו רואהו בפועל (עבודה זרה, ל"ט ב'). היתר זה נקרא בלשון הגמרא "ארתותי מירתת", והסברא, שהואיל והישראל יכול לראות את הגוי, הגוי חושש תמיד לערב חלב טמא שמא הישראל יראה אותו ולא יקנה ממנו.

איסור זה נפסק להלכה ברמב"ם (מאכלות אסורות, ג' י"ג) ובשו"ע (קט"ו א').

הטעם להלכה

נחלקו פוסקים האם האמוראים שאמרו את הטעמים השונים חולקים אחד על השני, או שמסכימים ביניהם וכל אחד אמר טעם אחר. התוספות (עבודה זרה, ל"ט ב') והרדב"ז (חלק ד' ע"ה (אלף קמ"ז)) סוברים שהטעמים אינם חלוקים ושניהם נפסקו להלכה. ואילו הפני משה על הירושלמי (עבודה זרה, פ"ב ה"ח ד"ה 'ותני') ויפה עיניים (עבודה זרה, ל"ט ב') סוברים שהטעמים חלוקים. הנפק"מ היא שהיום אין חוששים לגילוי, כלומר, שמא שתה נחש ממשקה העומד ללא השגחה, כיוון שאין נחשים מצויים בינינו כמו שמבואר בשו"ע (יו"ד קט"ז א').
הרמב"ם (מאכלות אסורות, ג' י"ג) והשו"ע (קט"ו א') כתבו שהטעם מפני חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור.

האם חלב נכרי נאסר במנין

דיון חשוב בפוסקים הוא האם חלב הגוי נאסר במניין כמו גבינת גויים שנאסרה במניין. בהגדרת "דבר שבמניין" רש"י (ביצה ה' ע"א ד"ה 'הוי דבר שבמניין') מגדיר - דבר שחכמים נתכנסו בשבילו. הנפקא מינא הכתובה בראשונים (להלן) היא במקרה בו אין חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור, האם גזירת חכמים עדיין קיימת כיוון שידוע ש"שאין בית דין מבטל דברי חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין" (מגילה ב' ב') וכן "בטל טעם לא בטלה תקנה" (שו"ת התשב"ץ חלק ד' א' ל"ב), או שמא חלב הגוי יהיה מותר במקרה זה.
הראשונים דנו האם במקרים בהם אין חשש שהגוי יערבב חלב טמא בחלב טהור חלבו יהיה מותר. חלק מהראשונים התירו וכתבו שחלב הגוי לא נאסר במניין וראשונים אחרים אסרו. הרדב"ז (חלק ד' ע"ה (אלף קמ"ז)), התשב"ץ (חלק ד' טור א' סימן ל"ב) והרשב"ש (סימן תקנ"ד) כותבים כולם במפורש שחלב הגוי לא נאסר במניין. עוד הם כותבים ש"הכל לפי העיתים ולפי המקומות" וכן "לא חששו רז"ל אלא למילתא דשכיחא" כלומר, אם בטל טעם, בטלה תקנה והחלב מותר כאשר אין חשש שהגוי עירב בו חלב טמא. לעומתם בשו"ת הר"י ברונא ([1] ע"ח) מביא בשם רבינו יונה שחלב נאסר במניין. וכך גם דעת החתם סופר ([2] יו"ד ק"ז) שגם כתב כך בדברי רש"י והכסף משנה. נפק"מ מעשית בנושא זה יכולה להיות אכילת אבקת חלב נכרי (ראה להלן).

מצבים בהם אין חשש לערבוב חלב טמא בחלב טהור

בראשונים מובאים שני מצבים בהם אין חשש לערוב חלב טמא בחלב טהור, ודנו הראשונים האם החלב יהיה מותר.

המקרה הראשון

במקרה בו אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. בשערי דורא (סימן פ"ב) בשם רב שר שלום גאון, הרדב"ז (חלק ד' ע"ה (אלף קמ"ז)) והתשב"ץ (חלק ד' טור א' סימן ל"ב) כותבים שחלב נכרי מותר כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי כיוון שחלב טמא לא נאסר במניין, אלא רק משום חשש שיערבבו חלב טהור בטמא, ולכן כאשר אין חשש כזה החלב מותר. לעומת ראשונים אלו המרדכי (עבודה זרה פרק אין מעמידין) ובשערי דורא (סימן פ"ב) בשם רש"י ור"ת כתב שחלב הגוי אסור אף אם אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. החקקי לב (יו"ד כ"ה) מביא סתירה בדברי רש"י: בשערי דורא (סימן פ"ב) כותב בשם רש"י לאסור אף אם אין בהמה טמאה בעדר הגוי, ואילו בספר הפרדס כותב רש"י שחלב הגוי מותר כאשר אין בהמה טמאה מצויה.
החקקי לב (יו"ד כ"ה) מסביר ברש"י שיש לחלק בין מקרה בו יש בהמה טמאה בעיר אבל אין בהמה טמאה לגוי, לבין מציאות בה אין בהמות טמאות בכל העיר. כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי אבל יש בהמות בעיר אז חוששים שהגוי יקח חלב מבהמה טמאה שאינה שלו ולכן החלב אסור. אבל אם אין בהמות טמאות בכל העיר אז אין חשש כלל שהגוי ימצא חלב טמא והחלב מותר. לפי דבריו גם לדעת רש"י חלב לא נאסר במניין.
וכך הסביר הפרי חדש (קט"ו, ו') בדברי המרדכי, שאם בכל העיר אין בהמות טמאות, אין לחשוש שמא יערב הגוי מחלב טמא שיביא מחוץ לעדרו, והחלב מותר אע"פ שאין ישראל רואהו כלל. אבל אם יש חלב טמא בעיר, חוששים שמא הגוי יביא חלב טמא מחוץ לעדרו, ולכן, רק אם ישראל נמצא ליד העדר ורואה שאין מביאים חלב טמא מבחוץ (אף על פי שאינו יכול לראות את העדר עצמו, אלא רק מסביב לעדר, כגון שיש שם גדר גבוהה), החלב מותר.
הט"ז (קט"ו ס"ק ב') כתב בדעת המרדכי שרק אם ישראל נמצא בצד העדר ואין בהמה טמאה בעדרו של הגוי החלב מותר, אבל אם אין ישראל ליד העדר גם באין בהמה טמאה בעדר הגוי החלב אסור, ולא חילק בין יש בהמה טמאה בעיר לבין אין בהמה טמאה כלל בכל העיר. וכך פסק גם ערוך השולחן (קט"ו, ו'), והוסיף: "ובאמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם".

המקרה השני

כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור. כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור אין חשש לכאורה שהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור כך שימכור את החלב הטמא היקר יותר במחיר החלב הטהור הזול יותר, כיוון שהדבר לא משתלם לו. וכך כותב הרשב"ש (סימן תקנ"ד), ומוכיח מהגמרא שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי שלא לגרום לאיסור, אין חוששים לאיסור, וכך גם בחלב נכרי. המקרים מהם מוכיח הרשב"ש שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי אין חוששים לאיסור: במסכת עבודה זרה (כ"ב ב'), מובא בברייתא שלוקחים מגויים בהמות בשביל קרבנות. ותמהה הגמרא למה לא חוששים שמא הגוי רבע את הבהמה (ואז פסולה להקרבה)? ועונה, שהגוי חס על בהמתו ולא ירבע אותה כיוון שזה יכול לעקר אותה. עוד מוכיח מהגמרא בעבודה זרה (ל"ד ב'): בגמרא מסופר על ספינה עם מורייס (ציר דגים) שהגיע לנמל עכו. דנה הגמרא בשמירה על המורייס שמא הגויים ערבו בה יין, ואם גוי נגע ביין פסל את המורייס מאכילה. ואומרת הגמרא שכאשר היין ביוקר והמורייס בזול, אין לחשוש שגויים יערבו יין במורייס, ולכן המורייס כשר לאכילה. וכך נראה גם מדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ז כ"ו). לומד מכאן הרשב"ש שאין לחשוש שיערבבו חלב יקר בחלב זול כיוון שזה יפגע בגוי.

איסור דאורייתא או דרבנן

חלב טמא אסור מדאורייתא (בכורות ו' ב', רמב"ם מאכ"א ג' א', שו"ע יו"ד פ"א א). אבל לגבי חלב נכרי אמרה הגמרא (עבודה זרה, ל"ה ב') שחלב נכרי אסור שמא יערב חלב טמא בחלב טהור ולא שמא יחליף חלב טהור בחלב טמא כיוון שאין מראיהן דומה. מכאן כתבו שאיסור חלב נכרי הוא מדרבנן, מכיוון שמדאורייתא החלב הטמא מתבטל ברוב החלב הטהור, כך כתב הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ג י'), כסף משנה (שם) בדעת הרשב"א והטור (קי"ח א'). הרמב"ם (מאכלות אסורות, ג' ט"ו) אף כתב שמכין אותו מכת מרדות ככל איסורי דרבנן. ואין חשש שמא יערב הרבה חלב טמא במעט חלב טהור כיוון שזה ישנה את צבע החלב, כך כתבו הש"ך (יו"ד קי"ח ח') והפרישה (קי"ח ד'). התשב"ץ (חלק ג' קמ"ג), הרשב"ש (תקנ"ד) והאיסור והיתר הארוך (מ"ה ד') כתבו שאיסורו מספק דאורייתא כיוון שיש לחוש שמא ערבו בו הרבה חלב טמא עד שנעשה רוב.

חלב הנכרי בימינו

בבואנו לדון בדין חלב נכרי בימינו יש לברר כמה עניינים:
דבר ראשון - האם חלב נכרי נאסר במניין, ובזה כתבנו לעיל.
דבר שני - במידה שחלב לא נאסר במניין, האם מצוי היום חלב טמא או האם הוא ביוקר. בתחומין (תחומין כ"ב) כתב הרב וייטמן שחלב טמא יקר הרבה יותר, פי שישה מחלב טהור. כמו כן, חלב פרה הינו החלב הכי נפוץ, וחלב טמא פחות נפוץ.
ישנם עוד שני דברים שחשוב לברר בנוגע לחלב נכרי בימינו:

פיקוח ממשלתי

תשובה מפורסמת בעניין החלב הנכרי היא של הרב משה פיינשטין. הגרמ"פ כתב ארבע תשובות בעניין חלב נכרי. בתשובתו הראשונה (יו"ד חלק א' מ"ז) כתב שהחלב הנכרי מותר כיוון שיש פיקוח ממשלתי על תאגידי החלב המוכרים חלב פרה וקנסות במקרה והתאגידים יערבבו חלב שאינו חלב פרה. יותר מזה, מחדש הרב פיינשטין שחלב זה אינו חלב נכרי כלל אלא דינו כחלב ישראל, ולכן הגרמ"פ קורא לחלב זה "חלב החברות". הסיבה היא, שכדי שהחלב יהיה חלב ישראל, אין צריך דווקא ראייה של ישראל שיראה את הגוי חולב, אלא מספיקה ידיעה. ראיה היא רק הדרך שלנו לדעת שהחלה הינו חלב טהור. לכן, בעקבות הפיקוח על ייצור החלב אנו יודעים שהחלב הינו חלב טהור ולכן החלב הוא חלב ישראל. בתשובה זו כתב הרב פיינשטין שאפשר להקל בזה אך לבעלי נפש מן הראוי להחמיר. אבל בתשובתו האחרונה בנושא (יו"ד חלק ד' ה') כתב שאין להקל אלא בשעת הדחק בלבד. דברים דומים כתב החזו"א (יו"ד, מ"א 'ואמנם'), שאם ניתן לסמוך על הפיקוח, החלב מותר וחזקתו שהוא טהור, ובניגוד לרב פיינשטין לא כתב שמותר רק בשעת הדחק.

חלב טריפות

חלב של בהמה טריפה אסור כבשרה (רמב"ם מאכ"א ג' י', שו"ע יו"ד פ"א א'). המציאות היום שעושים ניתוחים לפרות רבות וחלק מן הניתוחים מטריפות את הבהמות כטריפה וודאי או כספק טריפה . נמצא שישנו אחוז מסוים של פרות הנטרפות בעת הניתוח. כמו כן ישנן בהמות שנטרפות בכל מקרה מכוח המציאות, אם בגלל נפילות ואם בגלל שאוכלים בטעות קוצים, מסמרים וכד'. ובגלל שחלב טריפות אסור כבשר טריפות, נמצא שחלק מהחלב מותר וחלק מהחלב אסור ונוצרת תערובת של חלב אסור ומותר. השאלה היא מה אחוז הבהמות הטריפות מתוך כלל הבהמות והאם החלב הטמא בטל בחלב הטהור, כלומר, האם יש פי 60 בחלב המותר כנגד החלב האסור.

אך יש לחלק בין טריפות שנוצרות באופן טבעי על ידי נפילה וכד' לבין טריפות הנעשות על ידי ניתוחים:
לגבי בהמות הנעשות טריפות באופן טבעי, הרי קיימא לן שכל בהמה בחזקת כשרה עד שיוכח שהיא טריפה (חזקא דמעיקרא). ואין בסטטיסטיקות האומרות שיש למשל 4% (מעל פי 60) טריפות מכלל הפרות להוציא מכלל חזקת כשרות. לכן אין להתחשב בטריפות הנעשות באופן טבעי (מנחת אשר, חלק א' ל"ט). אבל לגבי טריפות הנעשות מניתוחים, הרי כבר אין להם "חזקת כשרות" כיוון שהניתוח הוציא מחזקה זו, לכן יש לבדוק מהו אחוז הטריפות.

עוד יש אומרים שיש להתחשב רק בוודאי טריפה, אבל ספק טריפה אינה נכנסת לחשבון 1/60 כיוון שאנו רואים שבמציאות אותן ספק טריפות מאריכות ימים מעל לי"ב חודשים, וכתוב בגמרא שבהמה שהיא ספק טריפה החיה מעל לי"ב חודש אינה נחשבת כבר טריפה. ואמנם, במקרה שלנו עדיין לא עברו י"ב חודש, אבל אנחנו רואים ויודעים שהבהמות הללו חיות מעל לי"ב חודש ולכן אפשר כבר עכשיו להחשיבן כאינן טריפות (מובא בתחומין כרך כ"ג עמוד 462).

ולגבי טריפות שמקורן מניתוחים המטריפים את החלב, יש כמה דעות להיתר:

בתחומין כותב הרב וייטמן שאחוז הטריפות נמוך מ1/60 (תחומין כ"ב). אך יש לציין שדברים אלו נכתבו בשנת תשס"ב. הרב לנדאו (קונטרס נתיב החלב חלק ג' אדר תש"ע) כתב שהיום יש כמה דרכים לפתור את הבעיות הרפואיות ורק חלק מהדרכים מטריפות את הבהמות, ולכן יתכן שאחוז הטריפות נמוך יותר מבעבר .

הרב נחום רבינביץ' (שיח נחום, מ"ד) כותב שיש לחלק בין טריפה שנעשתה בידי אדם לטריפה שנעשתה בידי שמים. כאשר הטריפה נעשתה בידי אדם אם ניתן לרפא אותה ויודעים זאת מראש אין היא נקראת כלל טריפה. אבל טריפה שנעשתה בידי שמים, גם אם ניתן לרפא אותה הבהמה אסורה, כדברי הרמב"ם. כך מחלק בשו"ת עונג יום טוב בשם הרא"ה (מוזכר בתשובה הנ"ל). בניתוחים מדובר בטריפה הנעשית ע"י אדם וניתן לרפא אותה, לכן אין היא בכלל טריפה.

אבקת חלב נכרי

דיון מיוחד ישנו לגבי "אבקת חלב נכרי". דבר ראשון, לפי הראשונים והפוסקים (שהובאו לעיל) הסוברים שיש להתיר בימינו חלב נכרי, כיוון שחלב נכרי לא נאסר במניין, וכן אין חשש לעירוב חלב טמא בחלב טהור, ברור הדבר שנתיר גם אבקת חלב נכרי.
היתר נוסף וידוע כתב הרב צבי פסח פראנק בספרו "הר צבי". בהר צבי (יורה דעה ק"ג, ק"ד) כתב שאפילו אם נאמר שחלב נאסר במנין, נוכל להתיר אבקת חלב נכרי. ר' צבי פסח פראנק מסתמך על דברי הראשונים המתירים חלב נכרי כיוון שאין מצוי שיערבו חלב טמא בחלב פרה כיוון שלא מצוי חלב טמא, וגם חלק מהחלב הטמא יקר יותר. א"כ היום אבקת חלב נכרי דומה במהותה לחמאת נכרי שלא נכללה בגזירת חלב נכרי כיוון שאין משתלם לעשות חמאה מחלב טמא. כלומר, בחלב יש רכיב נוזלי - מים ורכיב יבש, כאשר עושים חמאה משתמשים רק ברכיב המוצק והרכיב הנוזלי נפרד מהחלב, ובחלב טמא הרכיב הנוזלי מרובה ואין הרבה רכיב מוצק, ולכן לא משתלם לעשות חמאה מחלב טמא. הואיל וכך לא גזרו על חמאת הגוי שמא עשו אותה מחלב טמא. אותו הדבר באבקת חלב, שמשתמשים רק ברכיב המוצק ולא משתלם לעשותה מחלב טמא, ולכן לא נכללה בגזירת חלב נכרי. כסברת ההר צבי כתב גם הציץ אליעזר (חלק ט"ז כ"ה). בילקוט יוסף (יורה דעה פ"א י"א) התיר מעיקר הדין משום שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות, אולם כתב שראוי ונכון להחמיר בזה. ומכל מקום לקטנים כתב שאפשר להקל. החזו"א (יו"ד מ"א ד') חולק על סברה זו של ההר צבי וטוען שניתן לעשות אבקת חלב מחלב טמא ולכן אין להשוות זאת לחמאת נכרי אותה אומרת הגמרא שלא ניתן לעשות מחלב טמא.

אבקות שונות

החלב מכיל שומנים, חלבונים (מה שנקרא 'חלבוני חלב'), סוכרים, ויטמינים ומינרלים, והיום בתעשיית החלב יודעים לפרק את החלב ולייצר ממנו דברים שונים. ישנם הרבה סוגי אבקות חלב נכרי: אבקת חלב מלא, אבקת חלב דל/רזה (אחוז שומן נמוך), אבקת חלב שמן (אחוז שומן גבוה), אבקת חלב כחוש, אבקת מי גבינה, קזאין, לקטוז, חלבוני חלב ועוד, ואין דין כולם שווה.
דין כל האבקות חלב למיניהם (אבקת חלב טמא, דל, שמן, כחוש) הוא אחד (ראה עוד), והמתיר בחלב נכרי או באבקת חלב נכרי יתיר באבקות חלב אלה. אנו נדון באבקות אחרות שאינן אבקות חלב נכרי.

אבקת מי גבינה

מי גבינה הם תמיסה מימית שנפרדת מהחלב בעת תהליך הייצור של גבינות ושל קזאין; החלב מכיל שומנים חלבונים מים סוכר ומינרלים. בעת ייצור הגבינה, גורמים לאחד מחלבוני החלב - הקזאין - להתחבר לגוש אחד ולשקוע לתחתית התמיסה. המים הנותרים במעל לאותו הגוש נקראים "מי גבינה". ישנם שתי דרכים לייצר את ההפרדה בין המים הנקראים "מי גבינה" לבין הגבינה עצמה, המייצרים שני סוגים של מי גבינה - מתוקים וחמוצים:
א. גיבון אנזימטי - מוסיפים לחלב אנזים (מן החי) המכונה "רנט". תהליך זה מבוצע בייצור גבינות קשות ומלוחות (מי הגבינה במקרה הינם מתוקים).
ב. גיבון חומצתי - מחמיצים את החלב וחלקיקי הקזאין אינם יכולים להישאר בתמיסה זו ולכן הם שוקעים ונדבקים יחד. זוהי דרך ייצורן של גבינות לבנות וקוטג' (מי הגבינה במקרה זה הינם חמוצים).
בבואנו לדון בדין אבקת מי גבינה, יש להתייחס קודם כל לאיסור גבינת נכרים עצמה. גבינת נכרים נאסרה מפני שהעמידו אותה בקיבת נבלה (עבודה זרה, כ"ט ב', ל"ד ב'), ודבר זה נאסר במניין, ולכן גם אם העמידו את החלב בדבר שאינו מן החי, עדיין גבינת הנכרים אסורה. כך פסקו הרמב"ם (מאכלות אסורות, ג' י"ג-י"ד) והשולחן ערוך (יו"ד קט"ו ב'). לפי זה הגבינה שעשו אותה גויים אסורה בין אם נעשתה ע"י האנזים ובין אם נעשתה ע"י חומצה.
מי גבינה לא נעשים מהגבינה עצמה, אלא נעשים בעת תהליך ייצור הגבינה, ולכן נחלקו האם מי גבינה בכלל הגזירה. הפרי חדש (יו"ד קט"ו כ"א) פוסק שמי הגבינה אינם בכלל גזירת גבינת עכו"ם. בדרכי תשובה (קט"ו ל') הביא גם אחרונים שחלקו ואסרו את מי הגבינה הללו בעיקר מחשש בליעה מהגבינה עצמה שנאסרה. כיוון שבחלק מתהליכי הייצור של הגבינה יש חום גבוה ומי הגבינה בולעים מהגבינה עצמה. בענין זה דן הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה, יו"ד ח"ג י"ז) ולדעתו כל גדולי הדורות לפני הפרי חדש ולאחריו לא חששו לאיסור בזה ואין אנו יכולים ורשאים לחלוק עליהם. עוד הוסיף להתיר מפני שלא התכוונו לאסור אלא כשמדובר בנוזל אך לא באבקה (בתנאי שלא העמידו באנזים מן החי שאינו כשר (ראה עוד)).
ניתן להוסיף עוד סיבות להתיר אבקת מי גבינה:
א. ר"ת ( עבודה זרה, ל"ה ב' ד"ה 'כחדא') סובר שגבינת נכרים לא נאסרה במניין, וא"כ גבינה עצמה מותרת כשלא נעשתה מאנזים מן החי (או כשהיא נעשתה בהשגחה).
ב. ניתן לחלק בין גבינות קשות אותן אסרו חז"ל לבין גבינות רכות (כמו גבינה לבנה וכד') בהן נחלקו האם חז"ל אסרו. דעת ערוך השולחן (יו"ד קט"ו ט"ז) שגבינות רכות כלולות בגזירה של גבינת עכו"ם. כך גם פסקו הזבחי צדק (יו"ד חלק ב' קט"ו ל"ו) ודברי דוד (חלק ד' י"ט י"ז). האגרות משה (אגרות משה, יו"ד חלק ב' מ"ח) מלמד זכות על המקילים האוכלים גבינות לבנות וקוטג' של גויים אבל למעשה פוסק שגם גבינות אלו כלולות בגזירה. לדברי ספר דברי זאב גבינות אלו אינן כלולות בגזירה. אבקת מי גבינה ודאי תחשב לכל היותר כגבינה רכה ולא יהיה בה איסור לדעות המקילות.

קזאין

הקזאין הוא החלבון העיקרי בחלב, ומהווה כ-80% מסך חלבוני החלב. אפשר להפריד את חלבון הקזאין מהחלב בכמה שיטות שחלקן בעיתיות וחלקן לא. אם מפרידים אותו מהחלב ע"י חומצה ואז מייבשים אותו – אז אין לזה דין של גבינה לדעת המתירים בגבינות רכות (הרב וייטמן בנתיב החלב א'. אבל אפשר להפריד את הקזאין ע"י אנזים שתפקידו לעשות גבינה אלא שמוציאים אותו לפני שנעשה גבינה קשה בעוד הוא חלבון ומייבשים אותו, ובמקרה זה מדובר ממש בגבינה ).

לקטוז

לקטוז הוא סוכר החלב, והוא נותן את המתיקות של החלב. הלקטוז מופק ממי הגבינה ודינו יהיה דומה לאבקת מי גבינה (שכתבנו לעיל).

לקריאה נוספת

• הרב עמרם אדרי בנתיב החלב ד'.
• חלב טריפות, חלב נכרי וגבינות גויים בנתיב החלב א' באוצר החכמה.
• חלב טריפות, חלב נכרי וגבינות גויים בנתיב החלב ג'.
• מדיניות הרבנות הראשית במוצרי חלב נוכרי, הרב אליהו בקשי-דורון פורסם בתחומין כ"ג 463.
• האם יש איסור אבר מן החי בחלבוני חלב הרב אליהו בקשי-דורון אות ג'.
• חלב, סוגי אבקות חלב שונות, חמאה וגבינת נכרים מתוך אתר כושרות.
• חלב, אבקות חלב, חמאה וגבינת נכרים מתוך אתר כושרות.