הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

:בחזו"א (יו"ד ס"ב כ"ה) מסתפק בזה, ובמנחת אשר (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.

:ובשו"ת בית אפרים (יו"ד נ"ד) כתב, שהנשבע לבטל את המצוה עובר משום לפנ"ע, שהכשיל את עצמו. ומקשה מאו"ח סי' רמ"ח גבי נסיעה בספינה קודם שבת, שלכאורה כל מכניס עצמו לאונס יהא אסור מצד לפנ"ע ולמה שם מקילים בנכנס קודם ג' ימים משבת, ומתרץ שאולי פיקו"נ דשבת שאני דהוי כהותרה. (ועי' אג"מ או"ח ח"ד סי' ע"ט, ולעיל אות ו'. עוד יל"ע דהרי מכניס עצמו לאונס הוי מחלוקת ראשונים לגבי מילה בשבת וכו' כידוע).

:וב'קונטרסי שיעורים' להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל (מס' ב"ב סוגיא ט' שיעור א' אות ד'), כתב להסביר את הרמ"ה (הובא לעיל) שאומר שיש לפנ"ע כששם מכשול ברה"ר, דהיינו לפנ"ע כלפי עצמו שאם מישהו יכשל בזה אז יעבור על איסור מזיק.  

:ובשו"ת הר צבי (או"ח קס"א) כתב לגבי נזיר המקדש בליל שבת שאין בזה משום לפנ"ע כיוון שיודע בעצמו שיזהר.  

:ולכו"ע יש את העניין של 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב' (פסחים מ:), וכן 'הרחק מן הכיעור' בחולין (מד:), וכן מש"כ בב"ב (נז:) 'אי דאיכא דרכא אחריתי רשע הוא', ועי' באבות דר' נתן (פרק ב') ובספר מסילת ישרים (שער הפרישות), וע"ע חפץ חיים הל' לשה"ר כלל ט' (סוף אות א').

 

:תוס' בע"ז טו: אומר שיש לפנ"ע במכשיל ישראל בלפנ"ע, אך שם השני מכשיל שלישי. ולכאו' אם מכשיל את הראשון ה"ז דומה לנובי"ק אה"ע פ"א שהובא לעיל אות כ"ו, שאין לפנ"ע.  

:והגרי"פ פערלא (בח"ב עמ' 105 106) כתב שפשוט שכן עובר, ומוכיח כך מהתוס' הנ"ל, ומביא שכדברי התוס' כ"כ בתוס' ר' אלחנן בע"ז שם, ובריטב"א, ובר"ן, ובשו"ת חוו"י סי' קפ"ה.  

:ובמנחת אשר (ל"ח ט') כתב, שאם עובר על לפנ"ע מיד כששם המכשול, עי' לעיל, י"ל דלא עבר בלפנ"ע כי זה בשוא"ת, עי' לעיל, וגם אם המכשיל עבר בעת עשיית הנכשל את האיסור, מ"מ פשוט לו שם שלא עובר, כי אם כן עובר אז שוב יעבור הראשון משום שהכשיל את השני גם בלפנ"ע ושוב יעבור השני וכו' וכו' עד סוף כל הדורות, "והרי הדבר מביא לידי גיחוך", ואומר שם בטעמו של דבר, שי"ל שאין לפנ"ע משום שעבר על עצם העבירה ולא שייך אז לדון מצד לפנ"ע. ולכאו' זה ממש תלוי בנידון האם לפנ"ע הוא ענף של העבירה בה מכשיל.   

 

:בשו"ת תורה לשמה (סי' ש"ע), מוכיח מקידושין לב. שאין בזה לפנ"ע, דאל"ה מה עוזרת מחילת האב הרי מכשיל הבן באיסור כעס. ובברכ"י (יו"ד ר"מ סקי"ג) דחה ראייתו, ואומר שייתכן שיש גדר של כעס שמותר מצד איסור כעס ואסור מצד כבוד או"א. ועי' בספר ארחות צדיקים (בשער הקנאה באמצעו), שכתב לא ללכת בבגדים שהכל מביטים בהם וכו', כי יבואו לקנא בו, 'והתורה אמרה ולפנ"ע לא תתן מכשול'. אמנם י"ל שזה משום לפנ"ע ולא ממש איסור וכמו שמשמע מהלשון 'והתורה אמרה'.  

:ויל"ד בעצם האיסור, מה האיסור בזה, ועי' רמב"ם בספר המצוות (עשה ו' וח'), ועי' סמ"ג (עשין ז'), ועי' לשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו) ועי' גמ' שבת (קלג:) וסוטה (יד.) ולכאורה כל זה רק במידות שיש בהם תועלת לאחרים, ובשם הגר"י סלנטר אומרים כי האיסור במידות הוא אף כשלא נכשל בהם בפועל, ולפי זה אתי שפיר שאין בזה לפנ"ע, ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ח' (מכת"י) מה שכתב שם לגבי מקור האיסור במידות רעות. (ויל"ד בנדון זה מהנידון לעיל לגבי מחשבה רעה). {{הערה|וסיפר הגרנ"צ פינקל, ר"י מיר, על הגר"ח פרידלנדר שבעת אשר נודע לו כי ימיו ספורים, שאל לגרא"מ שך מה יעשה בשארית ימיו, האם ישקיע בספריו בתלמידיו או בלימוד אישי, והגרא"מ ענה שישקיע בתיקון מדותיו. ולכאורה יל"ע מה העניין בזה, הרי כבר לא יחטא כלפי אחרים במצבו הנוכחי? ועפ"י דברי הגרי"ס הנ"ל י"ל שכיוון שאיסורי המידות הינם בעצם תכונות הנפש ולא רק בביטויים בפועל, א"כ 'עיקר תכלית האדם הוא שבירת המידות' - גם כשאין תוצאה מעשית לתכונות נפשו, ועדיין זהו הדבר החשוב מכל.

:כעין זה יש שביארו את דברי הבה"ל ריש סי' א' בענין שש המצוות התמידיות, דמצוה ה' היינו יראת ה'. וביאר הבה"ל דהיינו מי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו כו',ולהנ"ל א"ש שזה תמידי כי מחוייב בכל רגע להיות מוכן לכך שאם יבא דבר עבירה לידו יתגבר על זה.}}

 

:בתוד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, ועי' שד"ח ו' כ"ו כ"ו בשם ספר למודי ה' (לימוד ז').

 

:בשו"ת אג"מ (או"ח ג' ל"ה) כתב, ד'לא מצינו שאסרו בדיעבד מלדור שם בשביל לפנ"ע'. (אמנם עי' ב"מ צ: שקנסו שם את המכשיל גוי בסירוס).