הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  16:29, 15 בנובמבר 2021
(קישור אג"מ או"ח ד עט)
שורה 367: שורה 367:
:ב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ש"ע), מוכיח מקידושין לב. שאין בזה לפנ"ע, דאל"ה מה עוזרת מחילת האב הרי מכשיל הבן באיסור כעס. וב'''ברכ"י''' (יו"ד ר"מ סקי"ג) דחה ראייתו, ואומר שייתכן שיש גדר של כעס שמותר מצד איסור כעס ואסור מצד כבוד או"א. וב'''ארחות צדיקים''' (בשער הקנאה באמצעו), כתב לא ללכת בבגדים שהכל מביטים בהם וכו', כי יבואו לקנא בו, 'והתורה אמרה ולפנ"ע לא תתן מכשול'. אמנם י"ל שזה משום לפנ"ע ולא ממש איסור (ואולי קצת משמע מהלשון 'והתורה אמרה', שלא כתב 'ועובר עמש"כ בתורה').  
:ב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ש"ע), מוכיח מקידושין לב. שאין בזה לפנ"ע, דאל"ה מה עוזרת מחילת האב הרי מכשיל הבן באיסור כעס. וב'''ברכ"י''' (יו"ד ר"מ סקי"ג) דחה ראייתו, ואומר שייתכן שיש גדר של כעס שמותר מצד איסור כעס ואסור מצד כבוד או"א. וב'''ארחות צדיקים''' (בשער הקנאה באמצעו), כתב לא ללכת בבגדים שהכל מביטים בהם וכו', כי יבואו לקנא בו, 'והתורה אמרה ולפנ"ע לא תתן מכשול'. אמנם י"ל שזה משום לפנ"ע ולא ממש איסור (ואולי קצת משמע מהלשון 'והתורה אמרה', שלא כתב 'ועובר עמש"כ בתורה').  
:ויל"ד בעצם האיסור, מה האיסור בזה, ראו '''רמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה ו|עשה ו ועשה ח}}, '''סמ"ג''' (עשין ז'), ולשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו), וראו '''גמ'''' שבת {{ויקיטקסט|שבת קלג ב|קלג}}) וסוטה {{ויקיטקסט|סוטה יד א|יד.}} ולכאורה כל זה רק במידות שיש בהם תועלת לאחרים. ובשם '''הגר"י סלנטר''' אומרים כי האיסור במידות הוא אף כשלא נכשל בהם בפועל, ולפי זה אתי שפיר שאין בזה לפנ"ע - כי בעל מידות רעות 'עובר' על זה גם בלי הביטוי בפועל שהכשילו אותו. וראו גם '''שו"ת הרדב"ז''' תחילת חלק ח' (מכת"י) מה שכתב שם לגבי מקור האיסור במידות רעות. (ויל"ד בנדון זה מהנידון לעיל לגבי מחשבה רעה). {{הערה|וסיפר '''הגרנ"צ פינקל''', ר"י מיר, על '''הגר"ח פרידלנדר''' שבעת אשר נודע לו כי ימיו ספורים, שאל ל'''גרא"מ שך''' מה יעשה בשארית ימיו, האם ישקיע בספריו בתלמידיו או בלימוד אישי, והגרא"מ ענה שישקיע בתיקון מדותיו. ולכאורה יל"ע מה העניין בזה, הרי כבר לא יחטא כלפי אחרים במצבו הנוכחי? ועפ"י דברי הגרי"ס הנ"ל י"ל שכיוון שאיסורי המידות הינם בעצם תכונות הנפש ולא רק בביטויים בפועל, א"כ 'עיקר תכלית האדם הוא שבירת המידות' - גם כשאין תוצאה מעשית לתכונות נפשו, ועדיין זהו הדבר החשוב מכל.
:ויל"ד בעצם האיסור, מה האיסור בזה, ראו '''רמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה ו|עשה ו ועשה ח}}, '''סמ"ג''' (עשין ז'), ולשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו), וראו '''גמ'''' שבת {{ויקיטקסט|שבת קלג ב|קלג}}) וסוטה {{ויקיטקסט|סוטה יד א|יד.}} ולכאורה כל זה רק במידות שיש בהם תועלת לאחרים. ובשם '''הגר"י סלנטר''' אומרים כי האיסור במידות הוא אף כשלא נכשל בהם בפועל, ולפי זה אתי שפיר שאין בזה לפנ"ע - כי בעל מידות רעות 'עובר' על זה גם בלי הביטוי בפועל שהכשילו אותו. וראו גם '''שו"ת הרדב"ז''' תחילת חלק ח' (מכת"י) מה שכתב שם לגבי מקור האיסור במידות רעות. (ויל"ד בנדון זה מהנידון לעיל לגבי מחשבה רעה). {{הערה|וסיפר '''הגרנ"צ פינקל''', ר"י מיר, על '''הגר"ח פרידלנדר''' שבעת אשר נודע לו כי ימיו ספורים, שאל ל'''גרא"מ שך''' מה יעשה בשארית ימיו, האם ישקיע בספריו בתלמידיו או בלימוד אישי, והגרא"מ ענה שישקיע בתיקון מדותיו. ולכאורה יל"ע מה העניין בזה, הרי כבר לא יחטא כלפי אחרים במצבו הנוכחי? ועפ"י דברי הגרי"ס הנ"ל י"ל שכיוון שאיסורי המידות הינם בעצם תכונות הנפש ולא רק בביטויים בפועל, א"כ 'עיקר תכלית האדם הוא שבירת המידות' - גם כשאין תוצאה מעשית לתכונות נפשו, ועדיין זהו הדבר החשוב מכל.
כעין זה יש שביארו את דברי ה'''ביאור ללכה''' ריש סי' א' בענין שש המצוות התמידיות, דמצוה ה' היינו יראת ה'. וביאר הבה"ל דהיינו מי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו כו',ולהנ"ל א"ש שזה תמידי כי מחוייב בכל רגע להיות מוכן לכך שאם יבא דבר עבירה לידו יתגבר על זה.}}
כעין זה יש שביארו את דברי ה'''ביאור הלכה''' ריש סי' א' בענין שש המצוות התמידיות, דמצוה ה' היינו יראת ה'. וביאר הבה"ל דהיינו מי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו כו',ולהנ"ל א"ש שזה תמידי כי מחוייב בכל רגע להיות מוכן לכך שאם יבא דבר עבירה לידו יתגבר על זה.}}


*'''במבטל חברו ממצות עשה'''
*'''במבטל חברו ממצות עשה'''
שורה 385: שורה 385:
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל.
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל.


'''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם,  <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש,  <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור{{הערה|יש לעיין למה לא אומרים שעשה דצדקה ידחה את לא תעשה דלפנ"ע. גם לכאורה זה רק ספיקא דרבנן כי כל חיוב הברכה הוא דרבנן והרי ספיקא דרבנן לקולא? וב'''פרי מגדים''' מסביר (ראו לעיל הערה 15) שאין פה מצות חסד אם יש למקבל תקלה בזה,  (וכעי"ז אומרים לגבי ת"ת כשנצרך לנקביו, שאין 'עשה דוחה ל"ת' כיוון שאין את מצות תלמוד תורה כשאי"ז בגוף נקי, ודלא כמצות קריאת שמע שדוחה טינוף כשאי אפשר לסלקו, רא '''שו"ת יד אליהו''' דכתב כן משום דהוי עשה דרבים שדוחה עשה דיחיד ד'והיה מחניך קדוש'.  וע"ע כעי"ז ב'''שו"ת אחיעזר''' ח"ד סו"ס ע"ה שקרבן נפסל בנעבד כי זה פסול במצוה ולא סתם איסור חיצוני),  וכן לגבי ספק כתב שאע"ג שזה דרבנן 'לא מקילינן בספק כי הא', ע"ש, וכן יש לומר שזה לפנ"ע דאורייתא, ראו לעיל בגדרי המכשיל בעבירה דרבנן.}}.
'''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם,  <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש,  <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור{{הערה|יש לעיין למה לא אומרים שעשה דצדקה ידחה את לא תעשה דלפנ"ע. גם לכאורה זה רק ספיקא דרבנן כי כל חיוב הברכה הוא דרבנן והרי ספיקא דרבנן לקולא? וב'''פרי מגדים''' מסביר (ראו לעיל הערה 17) שאין פה מצות חסד אם יש למקבל תקלה בזה,  (וכעי"ז אומרים לגבי ת"ת כשנצרך לנקביו, שאין 'עשה דוחה ל"ת' כיוון שאין את מצות תלמוד תורה כשאי"ז בגוף נקי, ודלא כמצות קריאת שמע שדוחה טינוף כשאי אפשר לסלקו, רא '''שו"ת יד אליהו''' דכתב כן משום דהוי עשה דרבים שדוחה עשה דיחיד ד'והיה מחניך קדוש'.  וע"ע כעי"ז ב'''שו"ת אחיעזר''' ח"ד סו"ס ע"ה שקרבן נפסל בנעבד כי זה פסול במצוה ולא סתם איסור חיצוני),  וכן לגבי ספק כתב שאע"ג שזה דרבנן 'לא מקילינן בספק כי הא', ע"ש, וכן יש לומר שזה לפנ"ע דאורייתא, ראו לעיל בגדרי המכשיל בעבירה דרבנן.}}.


ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך).
ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך).
391

עריכות

תפריט ניווט