הבדלים בין גרסאות בדף "שיחת משתמש:אהרון טריף"

המשניות במסכת ראש השנה מרבות לעסוק באופן בו סנהדרין היו מקדשים את החודש בזמן שבית המקדש היה קיים .

תיאור הדברים נוגע לאופן קבלת העדים, חקריתם, והמשך הליך הקידוש ע"י סנהדרין. להבדיל מהנעשה בימינו כאשר קביעת ראש חודש נעשית ע"י לוח קבוע ומחושב מראש, בזמן בית המקדש קביעה זו נעשתה ע"י סנהדרין בעזרתם של עדי הראיה.

האם סנהדרין קבעו את מועד החודש החדש ע"פ חישובם ובקיאותם בחכמת העיבור, כאשר הצורך בעדים לא היווה תנאי מהותי לחלות הקידוש\חידוש, או שמא תוקף פעולת חידוש החודש נבעה מעדותם של העדים, והיא בלבד זו שאפשרה לבית הדין לקדש.

ר"ח - קביעות החודשים אינה אלא על פי החשבון,ולא ע"פ ראיית הלבנה  ועדות העדים. וממשיך שדת חוק העיבור הלכה למשה מסיני שהרשות ביד בית דין הגדול לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחוקי סוד העיבור. ומוכיח כן ממס' מקורות: א) כל מהלך שהותם של ישראל במדבר כיסה אותם הענן "...עמוד הענן לא סר מעליהם להנחותם..." , וכיצד ניתן לקבוע חודשים ע"פ ראייה בעוד הענן מסתיר כל העת את השמים. ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים..." , וכי איזו חכמה היא לקבוע חודשים ע"פ ראיית העדים, האם בזה ראוי לשבח את בני יששכר שמעולים ומצוינים הם בזה , אלא ודאי שהחכמה עליה דיבר הפסוק הוא חכמת עיבור החודשים והשנים ע"פ חשבון. ג) אומר דוד ליהונתן "הנה חודש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך" , וכי כיצד ידע דוד שמחר עומד להיות ר"ח, שמא לא תראה מחר הלבנה ולא יבואו עדים להעיד על ראייתה. אולם י"ל שדוד ידע זאת משום שאת החודש היו קובעים ע"פ חשבון ביה"ד שהיה מפורסם לכל העם.  

על דברי הר"ח שתי קושיות:

א) ביחס לראיית חודש ע"י עדים, למרות כל האמור לא יוכל הר"ח להכחישה ולומר שאינה ושביה"ד במהלך הדורות לא היה נוהג בה, שהרי מוזכרת היא במפורש במס' מקומות בש"ס כאמצעי אותו היו נוקטים ביה"ד ע"מ שיוכלו לקדש החודש. לכן מסביר שהר"ח שאמנם נהוגה הייתה, אולם מקורה הוא בתקנת חז"ל מאוחרת, שנועדה להפריך ולסתור את חשבונם של הצדוקים, וזאת ע"י קבלת עדים מעלמא שיעידו על ראיית הלבנה במועד בו חישבוהו חכמים. אולם ודאי שללא צורך זה לא היו חכמים נוהגים בה, ולכן אין לסמוך על הראיה כמקור מהימן לקידוש החודש.  

ניתן לתרץ שתוקפה של תקנה זו היא בבחינת "חללו עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" , ראו חכמים את הפרצה הגדולה שיכולה להתפרץ בהתרסתם של הצדוקים על דבריהם ותקנותיהם, ע"כ התירו זאת משום צורך השעה והדורות הבאים. (תירוץ די דחוק).

רמב"ן  סובר ג"כ שעיקר חלותו של החודש החדש תלויה בחישובו ע"י ביה"ד, ושכל תהליך קידוש החודש וקבלת העדים נועד לפרסם את דבר התחדשותו לרבים.

כמו כן סובר הוא שלמלאכה זו מדינא די בביה"ד של שלושה סמוכים ואין נזקקים דווקא לסנהדרין. בזמן שסנהדרין ישבו בלשכת הגזית היו הם עושים זאת מפאת כבודם, אולם משגלו מחלו הם על כבודם וממילא הותרה המלאכה אף לשאר ביה"ד.

כיום לאחר שגלה ביה"ד ובטלה הסמיכה, את קביעת ראשי חודשינו עושים אנו על פי חשבונו של ר' הלל  בנו של רבי ושהיה סמוך, ושלוחו "מרפא הקושי הגדול הזה", ושחשב הוא את ראשי החודשים.  

רמב"ם - עיקר דין הקידוש נעשה ע"י סנהדרין שבלשכת הגזית, או ביה"ד שניסמך ע"י ביה"ד הגדול ובא"י דווקא.  

הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קביעת ר"ח נעשית ע"י ראיית העדים, ובזמן שאין נעשית ע"י חשבון אותו קבעו סנהדרין בזמן מושבם בארץ ישראל, הוא החשבון אותו נוהגים אנו היום.

נראה שהחשבון אליו מתכוון הרמב"ם הוא תיקון הלוח אותו עשה הלל , למרות שאין הוא מציין זאת במפורש. כמו כן מציין הרמב"ם את ימי אביי ורבא כנקודת המפנה ביחס לנוהג קביעת החודש. אם עד זמנם נהגו לקבוע את ר"ח בדרך הרגילה ע"פ עדים וראיית הלבנה, הרי שמזמן זה והילך אחל עמ"י לסמוך על לוח קבוע .

התקשו מפרשי הרמב"ם מדוע בחר הרמב"ם בזמן אביי ורבא כנקודת ציון ביחס לקביעת ר"ח מה יתחדש מזמנם, שהרי יודעים אנו שסנהדרין גלתה כבר קודם ארבעים שנה לחורבן הבית, כפי שמקשה זאת הרמב"ן "וידוע הוא שביה"ד הגדול בטל מא"י ואפילו קודם החורבן...'ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין'".

מס' תירוצים נאמרו בדבר: א) לדעת הרמב"ם ישנם שני מסלולי סמיכה בעם ישראל.