הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 727 בתים ,  17:00, 7 באפריל 2019
אין תקציר עריכה
שורה 67: שורה 67:


ה'''ריטב"א''' (כט א ד"ה רבא אמר) הביא דברים דומים בשם ה'''רא"ה''' בשם הרמב"ן, וכתב שכל ש'''ראוי לעבור עליו''' קנסו בו, אף שלא עבר ממש. וגם הוא כתב לזה שתי ראיות:<BR/>
ה'''ריטב"א''' (כט א ד"ה רבא אמר) הביא דברים דומים בשם ה'''רא"ה''' בשם הרמב"ן, וכתב שכל ש'''ראוי לעבור עליו''' קנסו בו, אף שלא עבר ממש. וגם הוא כתב לזה שתי ראיות:<BR/>
א. מהגמרא להלן (ל ב) לגבי [[נכרי שהלוה את ישראל על חמצו]] והחמץ עומד בבית הגוי, שאם לא הרהינו אצלו אסור בהנאה אחר הפסח, אף שאין הישראל עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.
א. מהגמרא להלן (ל ב) לגבי [[נכרי שהלוה את ישראל על חמצו]] והחמץ עומד בבית הגוי, שאם לא הרהינו אצלו אסור בהנאה אחר הפסח, אף שאין הישראל עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.<BR/>
ב. מהמשנה דגזל חמץ ועבר עליו הפסח.
ב. מהמשנה דגזל חמץ ועבר עליו הפסח (שהביא גם הרמב"ן).
<BR/>בסוף דבריו כותב הריטב"א שיוצא מכך שישנם פעמים שישראל עובר על בל יראה ואעפ"כ החמץ מותר בהנאה אחר הפסח, כגון שהלוה לגוי על חמצו והוא ברשות ובאחריות הישראל, ולבסוף פודהו הנכרי, הרי שהחמץ מותר אף שישראל עבר עליו. וישנם פעמים שאינו עובר על בל יראה ואעפ"כ החמץ אסור, כגון נכרי שהלוה ישראל על חמצו וכנ"ל.
<BR/>בסוף דבריו כותב הריטב"א שיוצא מכך שישנם פעמים שישראל עובר על בל יראה ואעפ"כ החמץ מותר בהנאה אחר הפסח, (כגון שהלוה לגוי על חמצו והוא ברשות ובאחריות הישראל, ולבסוף פודהו הנכרי, הרי שהחמץ מותר אף שישראל עבר עליו), וישנם פעמים שאינו עובר על בל יראה ואעפ"כ החמץ אסור, כגון נכרי שהלוה ישראל על חמצו וכנ"ל.


ה'''מגיד משנה''' כתב בדעת הרמב"ם כדברי הריטב"א, שכל שראוי לעבור עליו ואפילו לא עבר, ולאפוקי מחמץ של נכרי. וכתב שההוכחה לזה היא מנכרי שהלוה את ישראל על חמצו.  
ה'''מגיד משנה''' כתב בדעת הרמב"ם כדברי הריטב"א, שכל שראוי לעבור עליו ואפילו לא עבר, ולאפוקי מחמץ של נכרי. וכתב שההוכחה לזה היא מנכרי שהלוה את ישראל על חמצו.  
<BR/>ב'''כסף משנה''' הסביר שהראיה היא מכך שאם לא הרהינו אסור, אף שלא עבר על בל יראה ובל ימצא (וכמו שכתב הריטב"א), וכן ביאר ה'''גר"א'''.
<BR/>ב'''כסף משנה''' הסביר שהראיה היא מכך שאם לא הרהינו אסור, אף שלא עבר על בל יראה ובל ימצא (וכמו שכתב הריטב"א), וכן ביאר ה'''גר"א'''.
<BR/>אמנם '''רבי עקיבא איגר''' בתשובה (א כג) כתב שאי אפשר להביא ראיה משם, שהרי אפשר ששם מדובר שהוא ביטל את החמץ<ref>רעק"א למד שכוונת הרמב"ם באמרו 'שהיה שוגג או אנוס', זהו לא רק על הביעור אלא גם על הביטול, לכן לא יכול היה להסביר כדברי הכסף משנה, שהרי שם אפשר להסביר שאסור מפני שלא ביטל. אך כנראה לא ראה דברי הריטב"א, שם מבואר להדיא כדברי הכסף משנה. </ref>   
<BR/>'''רבי עקיבא איגר''' בתשובה (א כג) כתב שאי אפשר להביא ראיה משם, שהרי אפשר ששם מדובר שלא ביטל את החמץ ולא היה אנוס, שהרי ידע שיש לו חמץ בבית הנכרי, אבל עדיין מנין לנו לאסור גם באנוס על הביטול?<ref>רעק"א למד שכוונת הרמב"ם באמרו 'שהיה שוגג או אנוס', זהו לא רק על הביעור אלא גם על הביטול, לכן לא יכול היה להסביר כדברי הכסף משנה, שהרי שם אפשר להסביר שאסור מפני שלא ביטל. אך כנראה לא ראה דברי הריטב"א, שם מבואר להדיא כדברי הכסף משנה.</ref> וביאר הראיה לדברי הרמב"ם אליבא דשיטתו שאף בהרהינו ואמר לו מעכשיו, אינו מותר אלא אם הגיע זמן הפרעון לפני הפסח, אבל בהגיע זמנו אחר הפסח אסור. ומשם הראיה, שהרי מה היה לו לעשות והרי לא היה בידו לפדותו קודם הפסח, וגם לבטל לא היה יכול כיון שעצמות החמץ אינו שלו ולא מועיל לו ביטול. הרי שאף באנוס על הביטול אסור.  


אמנם בדברי ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז ב ד"ה קנסא) נראה שכל שאינו עובר על האיסור מדאורייתא או מדרבנן לא גזרו עליו. ונתן לזה ה'''כסף משנה''' דוגמא (חמץ ומצה א ד) כגון ששכחו בביתו ולא ידע ממנו ומצאו לאחר הפסח, שבכהאי גוונא לפי הר"ן יהיה מותר. אמנם סיים הכסף משנה שייתכן שגם כוונת הר"ן היא לא שעבר ממש אלא שראוי לעבור עליו מדאורייתא או מדרבנן.
אמנם בדברי ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז ב ד"ה קנסא) נראה שכל שאינו עובר על האיסור מדאורייתא או מדרבנן לא גזרו עליו. ונתן לזה ה'''כסף משנה''' דוגמא (חמץ ומצה א ד) כגון ששכחו בביתו ולא ידע ממנו ומצאו לאחר הפסח, שבכהאי גוונא לפי הר"ן יהיה מותר. אמנם סיים הכסף משנה שייתכן שגם כוונת הר"ן היא לא שעבר ממש אלא שראוי לעבור עליו מדאורייתא או מדרבנן.

תפריט ניווט