הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,182 בתים ,  17:15, 7 באפריל 2019
שורה 75: שורה 75:
<BR/>'''רבי עקיבא איגר''' בתשובה (א כג) כתב שאי אפשר להביא ראיה משם, שהרי אפשר ששם מדובר שלא ביטל את החמץ ולא היה אנוס, שהרי ידע שיש לו חמץ בבית הנכרי, אבל עדיין מנין לנו לאסור גם באנוס על הביטול?<ref>רעק"א למד שכוונת הרמב"ם באמרו 'שהיה שוגג או אנוס', זהו לא רק על הביעור אלא גם על הביטול, לכן לא יכול היה להסביר כדברי הכסף משנה, שהרי שם אפשר להסביר שאסור מפני שלא ביטל. אך כנראה לא ראה דברי הריטב"א, שם מבואר להדיא כדברי הכסף משנה.</ref> וביאר הראיה לדברי הרמב"ם אליבא דשיטתו שאף בהרהינו ואמר לו מעכשיו, אינו מותר אלא אם הגיע זמן הפרעון לפני הפסח, אבל בהגיע זמנו אחר הפסח אסור. ומשם הראיה, שהרי מה היה לו לעשות והרי לא היה בידו לפדותו קודם הפסח, וגם לבטל לא היה יכול כיון שעצמות החמץ אינו שלו ולא מועיל לו ביטול. הרי שאף באנוס על הביטול אסור.   
<BR/>'''רבי עקיבא איגר''' בתשובה (א כג) כתב שאי אפשר להביא ראיה משם, שהרי אפשר ששם מדובר שלא ביטל את החמץ ולא היה אנוס, שהרי ידע שיש לו חמץ בבית הנכרי, אבל עדיין מנין לנו לאסור גם באנוס על הביטול?<ref>רעק"א למד שכוונת הרמב"ם באמרו 'שהיה שוגג או אנוס', זהו לא רק על הביעור אלא גם על הביטול, לכן לא יכול היה להסביר כדברי הכסף משנה, שהרי שם אפשר להסביר שאסור מפני שלא ביטל. אך כנראה לא ראה דברי הריטב"א, שם מבואר להדיא כדברי הכסף משנה.</ref> וביאר הראיה לדברי הרמב"ם אליבא דשיטתו שאף בהרהינו ואמר לו מעכשיו, אינו מותר אלא אם הגיע זמן הפרעון לפני הפסח, אבל בהגיע זמנו אחר הפסח אסור. ומשם הראיה, שהרי מה היה לו לעשות והרי לא היה בידו לפדותו קודם הפסח, וגם לבטל לא היה יכול כיון שעצמות החמץ אינו שלו ולא מועיל לו ביטול. הרי שאף באנוס על הביטול אסור.   


אמנם בדברי ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז ב ד"ה קנסא) נראה שכל שאינו עובר על האיסור מדאורייתא או מדרבנן לא גזרו עליו. ונתן לזה ה'''כסף משנה''' דוגמא (חמץ ומצה א ד) כגון ששכחו בביתו ולא ידע ממנו ומצאו לאחר הפסח, שבכהאי גוונא לפי הר"ן יהיה מותר. אמנם סיים הכסף משנה שייתכן שגם כוונת הר"ן היא לא שעבר ממש אלא שראוי לעבור עליו מדאורייתא או מדרבנן.
מדברי ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז ב ד"ה קנסא) נראה לכאורה שכל שאינו עובר על האיסור מדאורייתא או מדרבנן לא גזרו עליו, שכתב שקנסו אותו הואיל ועבר על איסור דאורייתא שהשהה בביתו, או שעבר מדרבנן כגון שהפקידו אצל הנכרי (שצריך ביעור מדרבנן). וניתן לדייק לכאורה שכל שאינו עובר לא מדאורייתא ולא מדרבנן מותר. אך ה'''כסף משנה''' כתב שגם כוונת הר"ן היא ש'''ראוי לעבור''' אף שלא עבר.
<BR/>ויש להעיר מדברי הר"ן בחידושים (לא ב) לגבי ברייתא דחנות ופועלים, שהעתיק דברי הרמב"ן להסכים לגירסת הר"ח שאזלינן בתר פועלים בין לחומרא בין לקולא, ולא בתר חנות, ולכן אם פועלים ישראל החמץ שלאחר הפסח אסור. וסיים שם שמזה אנו לומדים שאף שהישראל ביטל את החמץ או הפקירו ולא עבר על בל יראה ובל ימצא, אסור. וזה מוכיח כדברי הכסף משנה<ref>יש להעיר שבזה שינה הר"ן מלשון הרמב"ן, שהרמב"ן כתב שוגג או אנוס, והר"ן כתב ביטל או הפקיר, ולכאורה יש כאן שני דברים שונים, כי שוגג או אנוס הכוונה על הביעור ואילו ביטול או הפקר פוטר אותו מלבער עכ"פ מדאורייתא, ואינו עובר על ב"י וב"י. וראה להלן בענין דיון האחרונים לגבי היחס בין אנוס על הביעור לבין חובת הביטול.</ref>.


=== ביטל או הפקיר ===
=== ביטל או הפקיר ===

תפריט ניווט