391
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קישורים, תיקון קישור
([[קטגוריה:לפני עיוור לא תתן מכשול) |
(קישורים, תיקון קישור) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
"לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא איסור הנאמר בתורה, וממנו למדנו שאסור לתת עצה רעה לפני סומא בדבר, שאסור להכשיל אדם אחר בעבירה, ובפשטות יש בפסוק זה גם איסור שלא להכשיל סומא ממש. {{ש}}מלבד האיסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשמכשיל אחר בעבירה, יש איסור נוסף מדרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", ופרטים רבים נאמרו בגדרי איסורים אלו. | "לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא איסור הנאמר בתורה, וממנו למדנו שאסור לתת עצה רעה לפני סומא בדבר, שאסור להכשיל אדם אחר בעבירה, ובפשטות יש בפסוק זה גם איסור שלא להכשיל סומא ממש. {{ש}}מלבד האיסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשמכשיל אחר בעבירה, יש איסור נוסף מדרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", ופרטים רבים נאמרו בגדרי איסורים אלו. | ||
{{מקורות|שביעית {{ויקיטקסט|שביעית ה ו|ה ו}}|עבודה זרה {{ויקיטקסט|עבודה זרה ו ב|ו:}}||הלכות רוצח ושמירת הנפש {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|יב יד}}, ספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}|}} | {{מקורות|שביעית {{ויקיטקסט|משנה שביעית ה ו|ה ו}}|עבודה זרה {{ויקיטקסט|עבודה זרה ו ב|ו:}}||הלכות רוצח ושמירת הנפש {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|יב יד}}, ספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}|}} | ||
==יסודות איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול== | ==יסודות איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול== | ||
{{לפני עיוור ניווט}} | {{לפני עיוור ניווט}} | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
מלשון הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול", ניתן קצת לדייק שהנותן מכשול לפני עיוור (כוס יין לנזיר וכד') עובר מיד בשעת נתינת המכשול - גם אם העיוור לא נכשל בזה, אולם '''הגרי"פ פערלא''' (על הרס"ג ל"ת נה) תולה זאת במחלוקת הראשונים: | מלשון הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול", ניתן קצת לדייק שהנותן מכשול לפני עיוור (כוס יין לנזיר וכד') עובר מיד בשעת נתינת המכשול - גם אם העיוור לא נכשל בזה, אולם '''הגרי"פ פערלא''' (על הרס"ג ל"ת נה) תולה זאת במחלוקת הראשונים: | ||
לשון '''הרמב"ם''' בפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} היא: "...עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ומשמע דווקא אם באמת עבר את העבירה. כך גם משמע מהלכותיו {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד| הל' רוצח ושמיה"נ יב יד}} שכתב "כל המכשיל עור בדבר", ולא כתב "הנותן מכשול"{{הערה|הגהות '''הגרי"פ פערלא''' לרס"ג, וכ"כ גם '''שדי חמד''' כללים ו | לשון '''הרמב"ם''' בפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} היא: "...עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ומשמע דווקא אם באמת עבר את העבירה. כך גם משמע מהלכותיו {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד| הל' רוצח ושמיה"נ יב יד}} שכתב "כל המכשיל עור בדבר", ולא כתב "הנותן מכשול"{{הערה|הגהות '''הגרי"פ פערלא''' לרס"ג, וכ"כ גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יח}}, ועוד.}}, וגם '''רס"ג''' ו'''החינוך''' נקטו "המכשיל" ולא "הנותן מכשול". | ||
גם בריטב"א (קידושין {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/קידושין/פרק_ב#דף_מב_עמוד_ב|דף מב:}} וב"מ י: בשטמ"ק) שכתב שאין לפנ"ע בקידושי גרושה לכהן, כי אין איסור עד דבעיל, מוכח שאין לפנ"ע עד שנכשל{{הערה|'''הגרי"פ''' מוכיח עוד מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} שאסור להלוות בלי עדים משום לפנ"ע, וקשה שעשה דוחה לא תעשה, אלא ע"כ שלא עובר עד שנכשל ואז אין את העשה ולכן אסור.}}. כשיטה זו כ"כ גם ב'''שו"ת פני יהושע'''{{הערה|סבו של בעל חידושי פני יהושע על הש"ס}} (חו"מ ט), וב'''שו"ת פרי יצחק''' (ב מט). | גם בריטב"א (קידושין {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/קידושין/פרק_ב#דף_מב_עמוד_ב|דף מב:}} וב"מ י: בשטמ"ק) שכתב שאין לפנ"ע בקידושי גרושה לכהן, כי אין איסור עד דבעיל, מוכח שאין לפנ"ע עד שנכשל{{הערה|'''הגרי"פ''' מוכיח עוד מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} שאסור להלוות בלי עדים משום לפנ"ע, וקשה שעשה דוחה לא תעשה, אלא ע"כ שלא עובר עד שנכשל ואז אין את העשה ולכן אסור.}}. כשיטה זו כ"כ גם ב'''שו"ת פני יהושע'''{{הערה|סבו של בעל חידושי פני יהושע על הש"ס}} (חו"מ ט), וב'''שו"ת פרי יצחק''' (ב מט). | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
ישנם כמה סיבות לפטור את העובר על לפני עיוור, מחיוב מלקות. '''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} כתב שלא לוקים על איסור "לפני עיוור", כי הוי "[[לאו שאין בו מעשה]]". וב'''רמב"ם''' בפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} גם כן כתב שלא לוקים על "לפני עיוור"{{הערה|גם בהלכותיו (כלאים י לא) כך משמע (כסף משנה שם), וגם בהלכות סנהדרין (פרק י"ט) לא מנה את לפנ"ע בכלל הלוקים.}}, ובספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות שורש ט|שורש ט}} כתב דלפני עיוור הוי "[[לאו שבכללות]]", וזו סיבה נוספת שלא ילקו על לאו זה, וכ"כ ה'''ריטב"א''' (יבמות פד:) שלא לוקים על לפנ"ע כי הוי לאו שבכללות{{הערה|ראו גם '''רדב"ז''' (נזירות ה כ), והשואל ב'''שו"ת נודע ביהודה''' (קמא אה"ע פא א, ובסי' פב סוף אות א כ"כ הנוב"י). וב'''קובץ הערות''' (בהשמטות (ט"ו) לסי' מ"ח אות ט') כתב שנחלקו הראשונים אם הוי לאו שבכללות, ותליא האם איסור לפנ"ע הינו איסור עצמי או סניף לעבירת המכשול. וב'''לב אברהם''' (עג) ביאר דהוי לאו שבכללות כיון שכולל משיא עצה רעה ומכשיל בעבירה וי"א גם נותן מכשול ממש. אמנם לשון הריטב"א שם הוא "אינו מיוחד לאיסור זה (אלא) ולאו כולל הוא בכל מצות התורה", ומשמע לכאורה שאף באיסור של מכשיל בעבירה בלבד מקרי לאו שבכללות.}}. סיבה נוספת יש לומר עפ"י '''שו"ת יד יצחק''' (ב פ), שכתב בדעת הרמב"ם שלא לוקים על דבר שלא נתבאר בתורה בפירוש, אף אם איסורו מה"ת. | ישנם כמה סיבות לפטור את העובר על לפני עיוור, מחיוב מלקות. '''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} כתב שלא לוקים על איסור "לפני עיוור", כי הוי "[[לאו שאין בו מעשה]]". וב'''רמב"ם''' בפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} גם כן כתב שלא לוקים על "לפני עיוור"{{הערה|גם בהלכותיו (כלאים י לא) כך משמע (כסף משנה שם), וגם בהלכות סנהדרין (פרק י"ט) לא מנה את לפנ"ע בכלל הלוקים.}}, ובספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות שורש ט|שורש ט}} כתב דלפני עיוור הוי "[[לאו שבכללות]]", וזו סיבה נוספת שלא ילקו על לאו זה, וכ"כ ה'''ריטב"א''' (יבמות פד:) שלא לוקים על לפנ"ע כי הוי לאו שבכללות{{הערה|ראו גם '''רדב"ז''' (נזירות ה כ), והשואל ב'''שו"ת נודע ביהודה''' (קמא אה"ע פא א, ובסי' פב סוף אות א כ"כ הנוב"י). וב'''קובץ הערות''' (בהשמטות (ט"ו) לסי' מ"ח אות ט') כתב שנחלקו הראשונים אם הוי לאו שבכללות, ותליא האם איסור לפנ"ע הינו איסור עצמי או סניף לעבירת המכשול. וב'''לב אברהם''' (עג) ביאר דהוי לאו שבכללות כיון שכולל משיא עצה רעה ומכשיל בעבירה וי"א גם נותן מכשול ממש. אמנם לשון הריטב"א שם הוא "אינו מיוחד לאיסור זה (אלא) ולאו כולל הוא בכל מצות התורה", ומשמע לכאורה שאף באיסור של מכשיל בעבירה בלבד מקרי לאו שבכללות.}}. סיבה נוספת יש לומר עפ"י '''שו"ת יד יצחק''' (ב פ), שכתב בדעת הרמב"ם שלא לוקים על דבר שלא נתבאר בתורה בפירוש, אף אם איסורו מה"ת. | ||
ולגבי הסיבה לפטור ממלקות כי הוי לאו שאין בו מעשה, יש לדון לדעות שהלאו כולל גם מקרה ששם מכשול פיזי, האם איסור זה כן נחשב כלאו שיש בו מעשה{{הערה|וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתב שעוברים בשימת מכשול ממש לפני עיוור ממש, וסיים "אך לפי"ז יתחדש דין אחד מחודש, במש"כ הפוסקים דעל לאו דלפנ"ע אין לוקים משום דאין בו מעשה, ויתחדש דבאופן שיש בו מעשה דהיינו בנותן מכשול ממש לעיוור עיניים יהיו לוקין ע"ז, וצ"ע שלא העירו בזה הפוסקים". וראו להלן.}}. ולשיטות אלו, גם במקרה שהכשיל אדם בעצה רעה או בעבירה, אפשר לומר שנחשב כלאו שיש בו מעשה כיוון ש"אפשר לעבור" בלאו זה ע"י מעשה, וכפי שכתב ב'''מנחת חינוך''' (יא כ) שדעת החינוך (רמא, שמה, ועוד) שלאו שיש אפשרות לעבור עליו עם מעשה, נחשב כשלאו שיש בו מעשה תמיד{{הערה|ודלא כ'''מגיד משנה''' (שכירות יג ב, וראו עוד '''תוס'''' ב"מ צ:, והג' '''מהר"ב רנשבורג''' בנזיר יז. אות ט). ובמנחת חינוך (רלב) מביא עוד שיטה, מה'''שער המלך''' (חומ"צ א ג), דחשיב לאו שאין בו מעשה רק אם אפשר תמיד לעבור בלי מעשה, וכגון לאו של למכור עבד עברי בשוק, שתמיד ובכל מצב יכול לצוות על העבד לעלות לבד על אבן המקח. ולכן מי שקנה חמץ בפסח או חימץ בפסח, לוקה אף שאפשר להשהות מער"פ, כי את מעשה זה א"א 'לעשות' בלי מעשה. ובאמת ב'''שדי חמד''' | ולגבי הסיבה לפטור ממלקות כי הוי לאו שאין בו מעשה, יש לדון לדעות שהלאו כולל גם מקרה ששם מכשול פיזי, האם איסור זה כן נחשב כלאו שיש בו מעשה{{הערה|וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתב שעוברים בשימת מכשול ממש לפני עיוור ממש, וסיים "אך לפי"ז יתחדש דין אחד מחודש, במש"כ הפוסקים דעל לאו דלפנ"ע אין לוקים משום דאין בו מעשה, ויתחדש דבאופן שיש בו מעשה דהיינו בנותן מכשול ממש לעיוור עיניים יהיו לוקין ע"ז, וצ"ע שלא העירו בזה הפוסקים". וראו להלן.}}. ולשיטות אלו, גם במקרה שהכשיל אדם בעצה רעה או בעבירה, אפשר לומר שנחשב כלאו שיש בו מעשה כיוון ש"אפשר לעבור" בלאו זה ע"י מעשה, וכפי שכתב ב'''מנחת חינוך''' (יא כ) שדעת החינוך (רמא, שמה, ועוד) שלאו שיש אפשרות לעבור עליו עם מעשה, נחשב כשלאו שיש בו מעשה תמיד{{הערה|ודלא כ'''מגיד משנה''' (שכירות יג ב, וראו עוד '''תוס'''' ב"מ צ:, והג' '''מהר"ב רנשבורג''' בנזיר יז. אות ט). ובמנחת חינוך (רלב) מביא עוד שיטה, מה'''שער המלך''' (חומ"צ א ג), דחשיב לאו שאין בו מעשה רק אם אפשר תמיד לעבור בלי מעשה, וכגון לאו של למכור עבד עברי בשוק, שתמיד ובכל מצב יכול לצוות על העבד לעלות לבד על אבן המקח. ולכן מי שקנה חמץ בפסח או חימץ בפסח, לוקה אף שאפשר להשהות מער"פ, כי את מעשה זה א"א 'לעשות' בלי מעשה. ובאמת ב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|ו כו יח}} מקשה על טעם החינוך ממושיט כוס יין לנזיר למה לא לוקה הרי יש בזה מעשה. והגם שלהחינוך לא לוקים כי אפשר בלי מעשה, מ"מ לפי”ד השער המלך יהא קשה כי את מעשה זה א"א לעשות בלי 'מעשה' ממש.}}. | ||
ובאמת, מכך דייק המנחת חינוך דלעיל שלדעת החינוך אין לאו במכשול כפשוטו. ו'''הגרי"פ פערלא''' (ל"ת נ"ה) ועוד אמרו, שאין לפנ"ע אם הנכשל לא נכשל בפועל, ולכן מקרי אין בו מעשה{{הערה|יש לדון על דברי הגרי"פ, (שבשעת ההנחה עדיין לא עובר וכשנכשל אח"כ אין בו מעשה), מדברי ה'''ריטב"א''' (מכות כא:) שאם יכול להימנע מעבירה ע"י עשיית מעשה, חשיב לאו שיש בו"מ אף שלא עושה מעשה. ראו גם ב'''כסף משנה''' (כלאים י ל) שמביא הריטב"א. (יש להעיר שבכסף משנה בהל' פסולי המוקדשין (יח ט) דוקא מקשה על הרמב"ם שם למה לא כתב שלא לוקה כי הוי לאו שאין בו מעשה. ובאמת ב'''מנחת חינוך''' מצוה ח כתב לתרץ שמקרי יב"מ משום שתחילתו ע"י מעשה וכנ"ל). אך ב'''שו"ת שאגת אריה''' (בחדשות יב, ד"ה אלא) ביאר כוונת הריטב"א כדברי התוס' (שבועות יז.) שחשיב יש בו"מ כיון שתחילתו ע"י מעשה. ולפי השאגת אריה, אף כאן יחשב כלאו שיש בו מעשה כיון שהמכשול מונח בתוצאה ממשה שהוא עשה. {{ש}}(עוד בענין זה ראו '''שו"ת תרומת הדשן''' (רפה) ו'''רמ"א''' (יו"ד שעב) גבי כהן ערום בבית האם להודיע לו שיש מת, וב'''פתחי תשובה''' (ד) דייק מהרמ"א שגם אם תחילת המעשה היה בהיתר בכ"ז אח"כ כשנהפך לאיסור אף שלא עשה מעשה באיסור מקרי "מעשה" ולא "שב וא"ת" (ובדאו' לא נדחה משום כבוד הבריות). וכ"כ גם ב'''משנה למלך''' (ביאת מקדש ג כא ד"ה גרסינן), וראו גם '''משנת חכמים''' (יבין שמועה מצוה א), וכך גם נראה ב'''ירושלמי''' (שבועות ג ז) שכתוב שאם נשבע שיאכל ככר ושרפו או זרקו לים הוי מעשה, וזה משום שהתחיל לעבור על שבועתו ע"י שזרק ושרף. (וב'''רמב"ן''' מכות טו. הביא את הירושלמי הנ"ל, אך ב'''מאירי''' שבועות ד. כתב שהירושלמי הזה משובש). וב'''תוס'''' (שבועות ד. ד"ה אבל), ס"ל דחשיב אין בו מעשה, וב'''פני יהושע''' שם כתב מדנפשיה שיש בזה מעשה. וב'''גינת ורדים''' לבעל הפרי מגדים (כלל כב) הסתפק בזה - האם מצב שנובע ממעשה שנעשה בהיתר, חשיב שעובר כעת על האיסור ב"מעשה". וראו גם ב'''שו"ת הר צבי''' (או"ח א יא). ו'''בשו"ת מהר"ש ענגיל''' (ח"ג כז) כתב שמותר לכהן לשכב בבית חולים גדול אף שאולי יש שם מתים, כי אפ"ל שכשנכנס לא היו שם מתים וגם אם אח"כ מת מישהו, זה נקרא שב ואל תעשה. הביאו ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ז לג. ולא כפת"ש הנ"ל.). {{ש}}עוד צ"ע מאופה בשבת וכד' שלא עובר עד שנאפה, ובאמת ב'''שו"ת פרי יצחק''' (ח"ב מט) דחה שאף אם נאמר שלא עבר עד שנכשלו בזה בפועל, מ"מ ודאי שאין לומר שאז עבר על האיסור כי הרי אז לא עשה מאומה, אלא ודאי שזה תנאי בעבירה שכשנכשל ממש אז עובר למפרע במה ששם, וא"כ לכו"ע האיסור הוא בנתינה.}}. והגרי"פ פערלא (ח"ב עמ' 106 ב') כתב שלדעות שעובר בלפנ"ע מיד בנתינת המכשול (כפי שהתבאר לעיל), ילקה על לאו זה, כי מקרי לאו שיש בו מעשה. וכן לרבי יהודה דס"ל שלוקים על לאו שאין בו מעשה, ילקו על לפנ"ע. ודבריו הם לטעם הפטור משום דאין בו מעשה, אך לטעמים האחרים (לאו שבכללות ולא מפורש) לא ילקו גם לדעות אלו. | ובאמת, מכך דייק המנחת חינוך דלעיל שלדעת החינוך אין לאו במכשול כפשוטו. ו'''הגרי"פ פערלא''' (ל"ת נ"ה) ועוד אמרו, שאין לפנ"ע אם הנכשל לא נכשל בפועל, ולכן מקרי אין בו מעשה{{הערה|יש לדון על דברי הגרי"פ, (שבשעת ההנחה עדיין לא עובר וכשנכשל אח"כ אין בו מעשה), מדברי ה'''ריטב"א''' (מכות כא:) שאם יכול להימנע מעבירה ע"י עשיית מעשה, חשיב לאו שיש בו"מ אף שלא עושה מעשה. ראו גם ב'''כסף משנה''' (כלאים י ל) שמביא הריטב"א. (יש להעיר שבכסף משנה בהל' פסולי המוקדשין (יח ט) דוקא מקשה על הרמב"ם שם למה לא כתב שלא לוקה כי הוי לאו שאין בו מעשה. ובאמת ב'''מנחת חינוך''' מצוה ח כתב לתרץ שמקרי יב"מ משום שתחילתו ע"י מעשה וכנ"ל). אך ב'''שו"ת שאגת אריה''' (בחדשות יב, ד"ה אלא) ביאר כוונת הריטב"א כדברי התוס' (שבועות יז.) שחשיב יש בו"מ כיון שתחילתו ע"י מעשה. ולפי השאגת אריה, אף כאן יחשב כלאו שיש בו מעשה כיון שהמכשול מונח בתוצאה ממשה שהוא עשה. {{ש}}(עוד בענין זה ראו '''שו"ת תרומת הדשן''' (רפה) ו'''רמ"א''' (יו"ד שעב) גבי כהן ערום בבית האם להודיע לו שיש מת, וב'''פתחי תשובה''' (ד) דייק מהרמ"א שגם אם תחילת המעשה היה בהיתר בכ"ז אח"כ כשנהפך לאיסור אף שלא עשה מעשה באיסור מקרי "מעשה" ולא "שב וא"ת" (ובדאו' לא נדחה משום כבוד הבריות). וכ"כ גם ב'''משנה למלך''' (ביאת מקדש ג כא ד"ה גרסינן), וראו גם '''משנת חכמים''' (יבין שמועה מצוה א), וכך גם נראה ב'''ירושלמי''' (שבועות ג ז) שכתוב שאם נשבע שיאכל ככר ושרפו או זרקו לים הוי מעשה, וזה משום שהתחיל לעבור על שבועתו ע"י שזרק ושרף. (וב'''רמב"ן''' מכות טו. הביא את הירושלמי הנ"ל, אך ב'''מאירי''' שבועות ד. כתב שהירושלמי הזה משובש). וב'''תוס'''' (שבועות ד. ד"ה אבל), ס"ל דחשיב אין בו מעשה, וב'''פני יהושע''' שם כתב מדנפשיה שיש בזה מעשה. וב'''גינת ורדים''' לבעל הפרי מגדים (כלל כב) הסתפק בזה - האם מצב שנובע ממעשה שנעשה בהיתר, חשיב שעובר כעת על האיסור ב"מעשה". וראו גם ב'''שו"ת הר צבי''' (או"ח א יא). ו'''בשו"ת מהר"ש ענגיל''' (ח"ג כז) כתב שמותר לכהן לשכב בבית חולים גדול אף שאולי יש שם מתים, כי אפ"ל שכשנכנס לא היו שם מתים וגם אם אח"כ מת מישהו, זה נקרא שב ואל תעשה. הביאו ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ז לג. ולא כפת"ש הנ"ל.). {{ש}}עוד צ"ע מאופה בשבת וכד' שלא עובר עד שנאפה, ובאמת ב'''שו"ת פרי יצחק''' (ח"ב מט) דחה שאף אם נאמר שלא עבר עד שנכשלו בזה בפועל, מ"מ ודאי שאין לומר שאז עבר על האיסור כי הרי אז לא עשה מאומה, אלא ודאי שזה תנאי בעבירה שכשנכשל ממש אז עובר למפרע במה ששם, וא"כ לכו"ע האיסור הוא בנתינה.}}. והגרי"פ פערלא (ח"ב עמ' 106 ב') כתב שלדעות שעובר בלפנ"ע מיד בנתינת המכשול (כפי שהתבאר לעיל), ילקה על לאו זה, כי מקרי לאו שיש בו מעשה. וכן לרבי יהודה דס"ל שלוקים על לאו שאין בו מעשה, ילקו על לפנ"ע. ודבריו הם לטעם הפטור משום דאין בו מעשה, אך לטעמים האחרים (לאו שבכללות ולא מפורש) לא ילקו גם לדעות אלו. | ||
| שורה 104: | שורה 104: | ||
ולכאורה מהברייתא "המושיט כוס יין לנזיר" שעובר בלפני עיוור, לכאורה מוכח שעובר בלפנ"ע גם כשאינו ב"ח, כי הרי המושיט אינו נזיר. וב'''פרי מגדים''' בפתיחה כוללת (ה ד) כתב על זה: "ומיהו י"ל, כל ששייך בזה איסורא כמו נזיר אילו היה נזיר, וי"ל דווקא באותו עניין ממש והבן". | ולכאורה מהברייתא "המושיט כוס יין לנזיר" שעובר בלפני עיוור, לכאורה מוכח שעובר בלפנ"ע גם כשאינו ב"ח, כי הרי המושיט אינו נזיר. וב'''פרי מגדים''' בפתיחה כוללת (ה ד) כתב על זה: "ומיהו י"ל, כל ששייך בזה איסורא כמו נזיר אילו היה נזיר, וי"ל דווקא באותו עניין ממש והבן". | ||
וראו עוד בענין זה ב'''שדי חמד''' | וראו עוד בענין זה ב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו טו}}, '''פליתי''' (כז סק"ב), ו'''מנחת אשר''' (ויקרא לח ב). | ||
=="חד עברא דנהרא"== | =="חד עברא דנהרא"== | ||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
אולם ה'''רמב"ם''' לא הביא לחילוק זה (הל' רוצח ושמיה"נ י"ב י"ד וספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|רצט}} ובעוד מקומות רבים בס' היד), וכבר עמד ע"כ ב'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג ד"ה וכעת]). ובהג' '''הגרי"פ פערלא על הרס"ג''' (ח"ג דף ר"ח) מביא שגם ה'''בה"ג''' בהל' אבר מן החי לא חילק בין חד עברא לתר"ע. וכתב שם הגרי"פ שס"ל לרמב"ם ובה"ג שסוגיא דגמ' בב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא ה ב|ה:}} חולקת על חילוק זה דע"ז ו', והלכה כבב"מ, וכעי"ז כתב ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב יח) דס"ל לרמב"ם שסוגיא דגמ' בסנהדרין {{ויקיטקסט|סנהדרין נה א|נה}} פליגא. (יש לציין ל'''רדב"ז''' (נזירות ה כ, וכעי"ז בהלכות אבל ג ה) שכן כתב על הרמב"ם שם "היינו דקאי בתרי עברי דנהרא"). | אולם ה'''רמב"ם''' לא הביא לחילוק זה (הל' רוצח ושמיה"נ י"ב י"ד וספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|רצט}} ובעוד מקומות רבים בס' היד), וכבר עמד ע"כ ב'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג ד"ה וכעת]). ובהג' '''הגרי"פ פערלא על הרס"ג''' (ח"ג דף ר"ח) מביא שגם ה'''בה"ג''' בהל' אבר מן החי לא חילק בין חד עברא לתר"ע. וכתב שם הגרי"פ שס"ל לרמב"ם ובה"ג שסוגיא דגמ' בב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא ה ב|ה:}} חולקת על חילוק זה דע"ז ו', והלכה כבב"מ, וכעי"ז כתב ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב יח) דס"ל לרמב"ם שסוגיא דגמ' בסנהדרין {{ויקיטקסט|סנהדרין נה א|נה}} פליגא. (יש לציין ל'''רדב"ז''' (נזירות ה כ, וכעי"ז בהלכות אבל ג ה) שכן כתב על הרמב"ם שם "היינו דקאי בתרי עברי דנהרא"). | ||
ובהגהות '''מהר"צ חיות''' על הש"ס (שבת ג) כתב בדעת הרמב"ם, דס"ל שיש איסור דאורייתא דלפנ"ע אף בחד עברא מדין [[הוכח תוכיח]]. אמנם ב'''שדי חמד''' | ובהגהות '''מהר"צ חיות''' על הש"ס (שבת ג) כתב בדעת הרמב"ם, דס"ל שיש איסור דאורייתא דלפנ"ע אף בחד עברא מדין [[הוכח תוכיח]]. אמנם ב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ג}} כתב על דבריו דלכו"ע יש חיוב תוכחה, אלא שכשאין מצד זה אז נחלקו האם יש איסור מסייע. (גם ב'''שער הציון''' (שמז סק"ח) כתב דמיירי באין יכול למונעו). וראו עוד בשדי חמד שם (אות יז). | ||
להלכה, ב'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_יורה_דעה_קנא|יו"ד קנא א}} מביא מחלוקת כשמכשיל גוי, דיש אומרים שמותר לגמרי בכה"ג, וב'''מג"א''' {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים שמז|שמז סק"ד}} כתב שאין לפנ"ע בחד עברא (אך יש איסור דרבנן, כדלהלן). | להלכה, ב'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_יורה_דעה_קנא|יו"ד קנא א}} מביא מחלוקת כשמכשיל גוי, דיש אומרים שמותר לגמרי בכה"ג, וב'''מג"א''' {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים שמז|שמז סק"ד}} כתב שאין לפנ"ע בחד עברא (אך יש איסור דרבנן, כדלהלן). | ||
| שורה 133: | שורה 133: | ||
====איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל==== | ====איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל==== | ||
כמו באיסור לפני עיוור, גם בגדר איסור זה של מסייע ידי עוברי עבירה, ישנה חקירה האם הוי סניף מאיסור לפנ"ע, או שמא איסור אחר{{הערה|בנידון זה ראו ב''שדי חמד''' כללים מערכת ו' כו יא, ומע' א' כלל פד, מע' ע' כב כ, ובאסיפת דינים מע' ה' כלל ב', ראו גם ב'''שו"ת יד רמה''' (פוקס, רב בהונגריה בדור הקודם) יו"ד קא, וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' ח"ט יז יא, וחט"ו יט}}. ולדעת ה'''חתם סופר''' (יו"ד יט ד"ה ומעתה), האיסור מדין ערבות. וב'''אגרות משה''' (אה"ע ח"ד סא ב) ג"כ מסתפק בזה, ומוכיח ממה שיש הבדל בין מזיד לשוגג, שזה מדין תוכחה, שמשום הכי אין איסור בשעה שעובר כי ודאי שלא ישמע אז. | כמו באיסור לפני עיוור, גם בגדר איסור זה של מסייע ידי עוברי עבירה, ישנה חקירה האם הוי סניף מאיסור לפנ"ע, או שמא איסור אחר{{הערה|בנידון זה ראו ב''שדי חמד''' כללים מערכת ו' {{היברובוקס|14153|283|כו יא}}, ומע' א' כלל פד, מע' ע' כב כ, ובאסיפת דינים מע' ה' כלל ב', ראו גם ב'''שו"ת יד רמה''' (פוקס, רב בהונגריה בדור הקודם) יו"ד קא, וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' ח"ט יז יא, וחט"ו יט}}. ולדעת ה'''חתם סופר''' (יו"ד יט ד"ה ומעתה), האיסור מדין ערבות. וב'''אגרות משה''' (אה"ע ח"ד סא ב) ג"כ מסתפק בזה, ומוכיח ממה שיש הבדל בין מזיד לשוגג, שזה מדין תוכחה, שמשום הכי אין איסור בשעה שעובר כי ודאי שלא ישמע אז. | ||
וב'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/עבודה_זרה/פרק_א#דף_ו_עמוד_ב|ע"ז ו:}} שכתב "שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זה לזה וכ"ש שאסור להם לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל" יש במשמע שזה מדין ערבות, (וראו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#"חד עברא דנהרא"|לעיל]] ממהרצ"ח, אך מכל מקום רואים שזהו מקור דין מסייע"ע), וכך גם דייק ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סא). וכן מה'''דגול מרבבה''' {{היברובוקס|45389|71|על הש"ך יו"ד קנא סק"ו}} ניתן לדייק שזה מדין ערבות, שלכן אין מסייע במזיד, ע"ש בלשונו. ואולי מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא ה ב|ב"מ ה:}} ניתן לדייק להיפך מהא דיש לפני עיוור במכשיל את הרועה. | וב'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/עבודה_זרה/פרק_א#דף_ו_עמוד_ב|ע"ז ו:}} שכתב "שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זה לזה וכ"ש שאסור להם לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל" יש במשמע שזה מדין ערבות, (וראו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#"חד עברא דנהרא"|לעיל]] ממהרצ"ח, אך מכל מקום רואים שזהו מקור דין מסייע"ע), וכך גם דייק ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סא). וכן מה'''דגול מרבבה''' {{היברובוקס|45389|71|על הש"ך יו"ד קנא סק"ו}} ניתן לדייק שזה מדין ערבות, שלכן אין מסייע במזיד, ע"ש בלשונו. ואולי מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא ה ב|ב"מ ה:}} ניתן לדייק להיפך מהא דיש לפני עיוור במכשיל את הרועה. | ||
| שורה 147: | שורה 147: | ||
אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג) תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו. ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג). | אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג) תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו. ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג). | ||
(וב'''משנה למלך''' עצמו בהל' מלו"ל (ה ב) כתב לכאורה כשיטת הפני משה, וראו מה שתירץ ב'''שו"ת יד אלעזר''' (ח), הובא ב'''שדי חמד''' | (וב'''משנה למלך''' עצמו בהל' מלו"ל (ה ב) כתב לכאורה כשיטת הפני משה, וראו מה שתירץ ב'''שו"ת יד אלעזר''' (ח), הובא ב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא ד"ה ולפי}}). | ||
ואם המכשיל נותן מתנה כוס יין לנזיר, והנזיר יכל להשיג יין אחר רק בקניה בכסף, ב'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה קנא א|יו"ד קנא א}} כתב (מה'''מרדכי''' ע"ז ו:) שגם זה נחשב "חד עברא", אולם ב'''פתחי תשובה''' שם מביא '''אמונת שמואל''' (יד) שחולק. (וראו עוד ב'''שו"ת כתב סופר''' יו"ד פ"ג ד"ה ומ"ש וד"ה והנה תוס'). וב'''תוס'''' {{ויקיטקסט|קידושין_נו_א#תוספות|קידושין נו. ד"ה אבל}} שואל על רש"י שהרי אין לפנ"ע כשמוכר דבר איסור אם יכל לקנות את זה ממוכר אחר, וזה כרמ"א, ובאמת בספר '''המקנה''' שם ביאר שדעת '''רש"י''' כשיטת האמונת שמואל. (וראו '''שו"ת יחוה דעת''' ג סז הערה ב). וב'''משנה ברורה''' (שמז סק"ז) דייק ממה שה'''מגן אברהם''' הביא את התוס' בקידושין, דס"ל דחשיב ח"ע גם ביכול רק ע"י קניה, "אמנם ב'''ביאור הגר"א''' שם משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא שהגוי יכול לקנות במקום אחר, גם כן אסור, וכן פסק בפת"ש בשם שו"ת אמונת שמואל, וכן מצדד ב'''ברכי יוסף''' שם". | ואם המכשיל נותן מתנה כוס יין לנזיר, והנזיר יכל להשיג יין אחר רק בקניה בכסף, ב'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה קנא א|יו"ד קנא א}} כתב (מה'''מרדכי''' ע"ז ו:) שגם זה נחשב "חד עברא", אולם ב'''פתחי תשובה''' שם מביא '''אמונת שמואל''' (יד) שחולק. (וראו עוד ב'''שו"ת כתב סופר''' יו"ד פ"ג ד"ה ומ"ש וד"ה והנה תוס'). וב'''תוס'''' {{ויקיטקסט|קידושין_נו_א#תוספות|קידושין נו. ד"ה אבל}} שואל על רש"י שהרי אין לפנ"ע כשמוכר דבר איסור אם יכל לקנות את זה ממוכר אחר, וזה כרמ"א, ובאמת בספר '''המקנה''' שם ביאר שדעת '''רש"י''' כשיטת האמונת שמואל. (וראו '''שו"ת יחוה דעת''' ג סז הערה ב). וב'''משנה ברורה''' (שמז סק"ז) דייק ממה שה'''מגן אברהם''' הביא את התוס' בקידושין, דס"ל דחשיב ח"ע גם ביכול רק ע"י קניה, "אמנם ב'''ביאור הגר"א''' שם משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא שהגוי יכול לקנות במקום אחר, גם כן אסור, וכן פסק בפת"ש בשם שו"ת אמונת שמואל, וכן מצדד ב'''ברכי יוסף''' שם". | ||
| שורה 155: | שורה 155: | ||
====כשהנכשל שוגג==== | ====כשהנכשל שוגג==== | ||
ב'''שו"ת הרדב"ז''' (הביאו ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסו}}) כתב חידוש, שגם בחד עברא, אם הנכשל שוגג, המכשיל עובר בלפנ"ע דאורייתא, והטעם משום שודאי שהנכשל יעבור ע"ז. וב'''שדי חמד''' | ב'''שו"ת הרדב"ז''' (הביאו ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסו}}) כתב חידוש, שגם בחד עברא, אם הנכשל שוגג, המכשיל עובר בלפנ"ע דאורייתא, והטעם משום שודאי שהנכשל יעבור ע"ז. וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ד}} מביא ש'''מהרלנ"ח''' (רס"י קכ"א) חולק ע"ז וס"ל שלא שנא מכל ח"ע. | ||
ולכאו' מדברי ה'''דגול מרבבה''' (על ש"ך קנ"ט סק"ו) שס"ל שבח"ע בנכשל מזיד אין כל איסור, יש לדייק ג"כ דס"ל לא כרדב"ז (וממילא גם שהרדב"ז לא ס"ל כמוהו), כי אם בנכשל שוגג יש לפנ"ע גם בח"ע, ובמזיד אין כלל איסור, מתי דיבר התוס' בשבת ג. שאומר שיש איסור מסייע"ע? וניתן היה לומר שישנה דרגה אמצעית, שמצד אחד אין הנכשל שוגג, אך מצד שני אי"ז ודאי שיעבור. אולם מלשונו של הדגול מרבבה משמע שכל איסור מסייע הוא מדין הפרשה ובמזיד אין הפרשה אלא רק בשוגג, וא"כ גם כשלא ודאי שיעבור אין איסור מסייע כיון שהוא מזיד, וא"כ ע"כ שבשוגג יש. | ולכאו' מדברי ה'''דגול מרבבה''' (על ש"ך קנ"ט סק"ו) שס"ל שבח"ע בנכשל מזיד אין כל איסור, יש לדייק ג"כ דס"ל לא כרדב"ז (וממילא גם שהרדב"ז לא ס"ל כמוהו), כי אם בנכשל שוגג יש לפנ"ע גם בח"ע, ובמזיד אין כלל איסור, מתי דיבר התוס' בשבת ג. שאומר שיש איסור מסייע"ע? וניתן היה לומר שישנה דרגה אמצעית, שמצד אחד אין הנכשל שוגג, אך מצד שני אי"ז ודאי שיעבור. אולם מלשונו של הדגול מרבבה משמע שכל איסור מסייע הוא מדין הפרשה ובמזיד אין הפרשה אלא רק בשוגג, וא"כ גם כשלא ודאי שיעבור אין איסור מסייע כיון שהוא מזיד, וא"כ ע"כ שבשוגג יש. | ||
| שורה 187: | שורה 187: | ||
ב'''שו"ת פני יהושע''' (חו"מ ט) מסתפק אם יש בזה איסור לפנ"ע דאורייתא, וכן ב'''מנחת חינוך'''(רל"ב, וראו במצוה שכ"ג). ומביאים מ'''תוס'''' (ע"ז דף כב.) שאומר להדיא שיש איסור דאו', דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת . וכך גם הביא בספר '''קובץ הערות''' (עה ב), וכ"כ ב'''כנסת הגדולה''' (יו"ד נה הגהת ב"י פט) לדעת רשב"א ור"ן. אמנם '''תוס' בחגיגה''' י"ח (ד"ה חולו), '''רמב"ן''' (ע"ז כב.), ו'''ריטב"א''' (ריש מו"ק), חולקים, ובחגיגה י"ג מחלק תוס' בין אם יש אסמכתא חזקה ללא (ראו מנחת חינוך). והגרמ"פ ב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג) ובספר '''דברות משה''' (שבת סי' ב' ענף ב') כתב שאולי התוס' בע"ז מיירי באיסור דרבנן, עיי"ש, (וכ"כ גם ב'''חידושי הר"ן''' שם), ולתוס' ב"מ י: יהא איסור דאו'. | ב'''שו"ת פני יהושע''' (חו"מ ט) מסתפק אם יש בזה איסור לפנ"ע דאורייתא, וכן ב'''מנחת חינוך'''(רל"ב, וראו במצוה שכ"ג). ומביאים מ'''תוס'''' (ע"ז דף כב.) שאומר להדיא שיש איסור דאו', דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת . וכך גם הביא בספר '''קובץ הערות''' (עה ב), וכ"כ ב'''כנסת הגדולה''' (יו"ד נה הגהת ב"י פט) לדעת רשב"א ור"ן. אמנם '''תוס' בחגיגה''' י"ח (ד"ה חולו), '''רמב"ן''' (ע"ז כב.), ו'''ריטב"א''' (ריש מו"ק), חולקים, ובחגיגה י"ג מחלק תוס' בין אם יש אסמכתא חזקה ללא (ראו מנחת חינוך). והגרמ"פ ב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג) ובספר '''דברות משה''' (שבת סי' ב' ענף ב') כתב שאולי התוס' בע"ז מיירי באיסור דרבנן, עיי"ש, (וכ"כ גם ב'''חידושי הר"ן''' שם), ולתוס' ב"מ י: יהא איסור דאו'. | ||
וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) אומר שיש דין מיוחד במכשיל בעבירה שאסור גם בנכשל מזיד ודלא כבמכשיל בעצה רעה, והובא לעיל, ואומר שם שלפי"ד ה(תוס' שהובא ב)פני יהושע שלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת, א"כ בנכשל מזיד ומכשילו באיסור דרבנן לא יהא לפנ"ע דאורייתא כי גם במשיא עצה אין איסור. ומסיים שאולי באיסורים תמיד חשיב כשוגג, וכנ"ל. | וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) אומר שיש דין מיוחד במכשיל בעבירה שאסור גם בנכשל מזיד ודלא כבמכשיל בעצה רעה, והובא לעיל, ואומר שם שלפי"ד ה(תוס' שהובא ב)פני יהושע שלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת, א"כ בנכשל מזיד ומכשילו באיסור דרבנן לא יהא לפנ"ע דאורייתא כי גם במשיא עצה אין איסור. ומסיים שאולי באיסורים תמיד חשיב כשוגג, וכנ"ל. | ||
וראו עוד ב'''שדי חמד''' (כללים ו כו כא, ובקונט' דברי חכמים כרך ה' עמ' 341 סי' ל"ו), ובספר '''בית ישי''' (לגר"ש פישר, סי' י'). | וראו עוד ב'''שדי חמד''' (כללים {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כא}}, ובקונט' דברי חכמים כרך ה' עמ' 341 סי' ל"ו), ובספר '''בית ישי''' (לגר"ש פישר, סי' י'). | ||
וב'''שו"ת הרדב"ז''' (לשונות הרמב"ם - חלק ה' סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת){{הערה|וראו עוד ב'''פרי מגדים''' (יו"ד סב שפ"ד ט) שמשמע לכאו' שאין איסור, ואולי דיבר שם כלפי איסור דאורייתא, ואין איסור דרבנן כי מיירי שם בגוי, וס"ל כדעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו.}}. | וב'''שו"ת הרדב"ז''' (לשונות הרמב"ם - חלק ה' סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת){{הערה|וראו עוד ב'''פרי מגדים''' (יו"ד סב שפ"ד ט) שמשמע לכאו' שאין איסור, ואולי דיבר שם כלפי איסור דאורייתא, ואין איסור דרבנן כי מיירי שם בגוי, וס"ל כדעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו.}}. | ||
וב'''שו"ת יהודא יעלה''' (למהר"י אסאד, או"ח ד) הביא מ'''תוספתא''' (דמאי סופ"ב) שמשמע שיש איסור, אך שם יש טעמים מיוחדים של סכנה שאני ושאין מאכילין טהרות לעם הארץ. והמגי"ה שם מביא שמה'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא י א|דף י}} יש להוכיח שיש איסור לפנ"ע, כי קידושי גרושה לכהן בלי ביאה הוי איסור דרבנן ולא דאו'. ומהר"י כותב שם לבסוף, שצ"ל שתוס' בחגיגה י"ח שאומר שאין איסור הוא רק להו"א של רבה בע"ז ט"ו, וקי"ל שאסור, ואומר שכן פסק ה'''רמ"א''' (או"ח קסג){{הערה|לשון הרמ"א הוא 'משום לפנ"ע', ויל"ד אם זה ממש לפנ"ע או רק דר' משום לפנ"ע הואיל ומסייע. ראו '''שו"ת מהרש"ג''' ח"ב סי' ק' שכ"כ אההיא דב"מ עה:}}. | וב'''שו"ת יהודא יעלה''' (למהר"י אסאד, או"ח ד) הביא מ'''תוספתא''' (דמאי סופ"ב) שמשמע שיש איסור, אך שם יש טעמים מיוחדים של סכנה שאני ושאין מאכילין טהרות לעם הארץ. והמגי"ה שם מביא שמה'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא י א|דף י}} יש להוכיח שיש איסור לפנ"ע, כי קידושי גרושה לכהן בלי ביאה הוי איסור דרבנן ולא דאו'. ומהר"י כותב שם לבסוף, שצ"ל שתוס' בחגיגה י"ח שאומר שאין איסור הוא רק להו"א של רבה בע"ז ט"ו, וקי"ל שאסור, ואומר שכן פסק ה'''רמ"א''' (או"ח קסג){{הערה|לשון הרמ"א הוא 'משום לפנ"ע', ויל"ד אם זה ממש לפנ"ע או רק דר' משום לפנ"ע הואיל ומסייע. ראו '''שו"ת מהרש"ג''' ח"ב סי' ק' שכ"כ אההיא דב"מ עה:}}. | ||
| שורה 235: | שורה 235: | ||
<big>'''האם יש לגוי איסור להכשיל אחרים'''</big> | <big>'''האם יש לגוי איסור להכשיל אחרים'''</big> | ||
הפמ"ג בספרו '''גינת ורדים''' (מ"ג) אוסר, וב'''שדי חמד''' | הפמ"ג בספרו '''גינת ורדים''' (מ"ג) אוסר, וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כג}} חולק, וכמו שרואים מ'''תוס'''' ע"ז טו:, ואולי זה תלוי בנידון האם לפנ"ע הוא איסור עצמי או סניף לעבירה בה מכשיל. | ||
==="לפני עיוור" ו"מסייע ידי עוברי עבירה" באשה=== | ==="לפני עיוור" ו"מסייע ידי עוברי עבירה" באשה=== | ||
| שורה 242: | שורה 242: | ||
וב'''רמב"ן''' (יבמות פד:) כתב, דבלאו שאינו שוה בכל, נשים אינן עוברות משום לפנ"ע, כך ביאר דבריו ב'''מחזיק ברכה''' לחיד"א (סי' ס"ב), וע"ע בהג' '''מעשה חשב''' על שער המלך אישות ט' ט"ז. (וב'''שדי חמד''' הקשה מכאן על רעק"א יו"ד קפ"א שדן בלפנ"ע באשה). וב'''שו"ת חתם סופר''' (חו"מ ר"ב) כתב שיש שהבין מהרמב"ן שגם איש לא עבר בלפנ"ע בלאו כזה, ובחתם סופר שם תמה על זה דלא גרע מעצה רעה, ולכן מסביר דמיירי רק על נשים וכנ"ל, ומביא דכ"כ ה'''ריטב"א'''. | וב'''רמב"ן''' (יבמות פד:) כתב, דבלאו שאינו שוה בכל, נשים אינן עוברות משום לפנ"ע, כך ביאר דבריו ב'''מחזיק ברכה''' לחיד"א (סי' ס"ב), וע"ע בהג' '''מעשה חשב''' על שער המלך אישות ט' ט"ז. (וב'''שדי חמד''' הקשה מכאן על רעק"א יו"ד קפ"א שדן בלפנ"ע באשה). וב'''שו"ת חתם סופר''' (חו"מ ר"ב) כתב שיש שהבין מהרמב"ן שגם איש לא עבר בלפנ"ע בלאו כזה, ובחתם סופר שם תמה על זה דלא גרע מעצה רעה, ולכן מסביר דמיירי רק על נשים וכנ"ל, ומביא דכ"כ ה'''ריטב"א'''. | ||
והנה, מה'''פרי מגדים בפתיחה כוללת''' (ב יד) מתעורר צד נוסף לעניין חיוב נשים בלאו דלפנ"ע, שהרי אין בלאו זה מלקות (בפשטות, וראו לעיל), וא"כ יתכן שאינן מחוייבות בכך. דהנה '''כתיב''' (במדבר ה' ו') 'איש או אשה כי יעשו' וגו', ו'''רש"י''' בקידושין (לה.) כתב, שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה "ולאווין עונש מלקות", וכ"כ ביבמות (פד: ד"ה עונשין) - "לאו וכרת", ומשמע מכל הנ"ל שנשים פטורות מלאו שאין בו מעשה, אמנם מביא הפמ"ג שם שמה'''רמב"ם''' (עכו"ם י"ב ג') משמע לא כך. (וראו ב'''שדי חמד''' ו | והנה, מה'''פרי מגדים בפתיחה כוללת''' (ב יד) מתעורר צד נוסף לעניין חיוב נשים בלאו דלפנ"ע, שהרי אין בלאו זה מלקות (בפשטות, וראו לעיל), וא"כ יתכן שאינן מחוייבות בכך. דהנה '''כתיב''' (במדבר ה' ו') 'איש או אשה כי יעשו' וגו', ו'''רש"י''' בקידושין (לה.) כתב, שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה "ולאווין עונש מלקות", וכ"כ ביבמות (פד: ד"ה עונשין) - "לאו וכרת", ומשמע מכל הנ"ל שנשים פטורות מלאו שאין בו מעשה, אמנם מביא הפמ"ג שם שמה'''רמב"ם''' (עכו"ם י"ב ג') משמע לא כך. (וראו ב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא ד"ה ושם}}, שהביא בשם '''מהרימ"ט''' שנשים פטורות מלאו שאין בו"מ ושב'''שו"ת בית יצחק''' נחלק עליו וכו' ועוד ס"ל שם שלאו שבכללות שאני. ומ"מ יל"ד ממש"כ מהפרי מגדים לעיל). | ||
<big>ולגבי איסור מסייע ידי עוברי עבירה</big> | <big>ולגבי איסור מסייע ידי עוברי עבירה</big> | ||
| שורה 284: | שורה 284: | ||
וכ"כ '''ר"ת''' (גיטין סא. תוד"ה משאלת) דכל היכא דאיכא למתלי תלינן ומותר אפי' בלי הטעם של דרכי שלום, ומביא מה'''ירושלמי''' (על המשנה של משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וכו', ובסיפא מפרש משום דרכי שלום) "שאני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבר בו חול וכו'" וכתב ע"ז שאי"ז 'תליה גמורה' כמו פרה לשחיטה ('''משנה''' שביעית ה' ח'), דא"כ היה מותר גם בלי דרכי שלום. ורואים ג"כ שאם איכא למתלי ברמה של 'פרה לשחיטה' ה"ז מותר ואם רק ברמה יותר פחותה אז מותר רק בצירוף של דרכי שלום. (ויל"ד אם לבבלי מותר משום דרכי שלום גם בלי הטעם של תליה מועטת זו, ונראה שלא, ויל"ד בסדר הדברים בתוס' שם, ושו"ר דכ"כ הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' ח"ב ל"א, דלרש"י מותר אף אם ודאי יעבור איסור, משום דאי"ז בשעת העבירה וגם שיש דרכי"ש). | וכ"כ '''ר"ת''' (גיטין סא. תוד"ה משאלת) דכל היכא דאיכא למתלי תלינן ומותר אפי' בלי הטעם של דרכי שלום, ומביא מה'''ירושלמי''' (על המשנה של משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וכו', ובסיפא מפרש משום דרכי שלום) "שאני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבר בו חול וכו'" וכתב ע"ז שאי"ז 'תליה גמורה' כמו פרה לשחיטה ('''משנה''' שביעית ה' ח'), דא"כ היה מותר גם בלי דרכי שלום. ורואים ג"כ שאם איכא למתלי ברמה של 'פרה לשחיטה' ה"ז מותר ואם רק ברמה יותר פחותה אז מותר רק בצירוף של דרכי שלום. (ויל"ד אם לבבלי מותר משום דרכי שלום גם בלי הטעם של תליה מועטת זו, ונראה שלא, ויל"ד בסדר הדברים בתוס' שם, ושו"ר דכ"כ הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' ח"ב ל"א, דלרש"י מותר אף אם ודאי יעבור איסור, משום דאי"ז בשעת העבירה וגם שיש דרכי"ש). | ||
וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג), ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' | וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג), ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ו}}. | ||
ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור. | ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור. | ||
| שורה 322: | שורה 322: | ||
===כשמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול=== | ===כשמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול=== | ||
ב'''גליון רעק"א''' על שו"ע יו"ד (קפ"א ו'), כתב שאולי כו"ע מודים שאין לאשה איסור לפנ"ע בהקפת איש, (אם כי לחד מ"ד עוברת משום מקיף), כי מצילתו מאיסור מקיף לו היה מקיף את עצמו (שהיה עובר משום מקיף וניקף). וב'''שדי חמד''' | ב'''גליון רעק"א''' על שו"ע יו"ד (קפ"א ו'), כתב שאולי כו"ע מודים שאין לאשה איסור לפנ"ע בהקפת איש, (אם כי לחד מ"ד עוברת משום מקיף), כי מצילתו מאיסור מקיף לו היה מקיף את עצמו (שהיה עובר משום מקיף וניקף). וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא}} משיג ע"ד (ע"ש בד"ה ולפי וד"ה וכן, ועל"ק אות כ'), וראו במה שביאר ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ט) דמיירי דווקא באשה שאין לדין ערבות. | ||
וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזו"א''', (וכ"כ החזו"א בשביעית י"ב ט' ד"ה ונראה), (לאו להלן בשאלות אקטואליות). וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק. | וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזו"א''', (וכ"כ החזו"א בשביעית י"ב ט' ד"ה ונראה), (לאו להלן בשאלות אקטואליות). וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק. | ||
| שורה 344: | שורה 344: | ||
ה'''פרי מגדים''' (או"ח תמ"ג א"א ה') ציין ל'''משנה למלך''' (כלאים א' ו') שאומר בדעת ה'''רמב"ם''' שיש איסור גם בשוא"ת (במניח לנכרי להרכיב כלאים בשדהו), אמנם בפ"ח מהל' כלאים ה"ב משמע שאסור דווקא במעשה, דכתב שם הרמב"ם "אסור לישראל ליתן בהמתו לגוי להרביעה לו", (וכך דייק גם ב'''פרישה''' יו"ד רצ"ז). וה'''רדב"ז''' (בשו"ת, סי' אלף קס"ד) כתב על הרמב"ם בפ"א דמיירי במרמז לגוי להרכיב ולא בשוא"ת. | ה'''פרי מגדים''' (או"ח תמ"ג א"א ה') ציין ל'''משנה למלך''' (כלאים א' ו') שאומר בדעת ה'''רמב"ם''' שיש איסור גם בשוא"ת (במניח לנכרי להרכיב כלאים בשדהו), אמנם בפ"ח מהל' כלאים ה"ב משמע שאסור דווקא במעשה, דכתב שם הרמב"ם "אסור לישראל ליתן בהמתו לגוי להרביעה לו", (וכך דייק גם ב'''פרישה''' יו"ד רצ"ז). וה'''רדב"ז''' (בשו"ת, סי' אלף קס"ד) כתב על הרמב"ם בפ"א דמיירי במרמז לגוי להרכיב ולא בשוא"ת. | ||
וב'''שדי חמד''' | וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כה}} כתב דלכו"ע לא עבר מדאורייתא בשוא"ת כשהוי כחד עברא, ורק לגבי איסור דרבנן של מסייע יל"ד, אמנם בתר"ע כגון במומר שלוקח בשבת מישראל ועושה מלאכה וכל כה"ג, אז נחלקו הנ"ל. (ובהכי מיירי הפרי מגדים). וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג ד"ה וזאת תורת) כתב שהמסייע בשעת עבירה עובר משום מסייע"ע אף אם הוי בשוא"ת משום 'דאיכא מצוה להפרישו'. | ||
ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (ח"ג סי' צ"ג בשולי התשובה) תולה זאת במחלוקת הרמב"ם והטור, ואומר שלכן ה'''רמב"ם''' בהל' ת"ת (ה' ד') כתב שחכם שהגיע להוראה ולא מורה ה"ז מונע תורה 'ונותן מכשולות לפני עוורים', ובטור כתב 'לפני רבים'. ועוד כתב, שכשבא להתייעץ עמו ולא מייעצו חשיב כמעשה. (ונשאר בצ"ע למה לא כתב לפנ"ע גם בלא הגיע להוראה ומורה, וכר' יונה לעיל). (ועיין ב'''ספר חסידים''' (קל"ד) שכתב 'תן עצה לכל שיבוא', ובמפרש שם שכתב שזה מדין לפנ"ע). | ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (ח"ג סי' צ"ג בשולי התשובה) תולה זאת במחלוקת הרמב"ם והטור, ואומר שלכן ה'''רמב"ם''' בהל' ת"ת (ה' ד') כתב שחכם שהגיע להוראה ולא מורה ה"ז מונע תורה 'ונותן מכשולות לפני עוורים', ובטור כתב 'לפני רבים'. ועוד כתב, שכשבא להתייעץ עמו ולא מייעצו חשיב כמעשה. (ונשאר בצ"ע למה לא כתב לפנ"ע גם בלא הגיע להוראה ומורה, וכר' יונה לעיל). (ועיין ב'''ספר חסידים''' (קל"ד) שכתב 'תן עצה לכל שיבוא', ובמפרש שם שכתב שזה מדין לפנ"ע). | ||
| שורה 370: | שורה 370: | ||
*'''במבטל חברו ממצות עשה''' | *'''במבטל חברו ממצות עשה''' | ||
:ב'''תוס'''' ד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, וראו '''שדי חמד''' ו | :ב'''תוס'''' ד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, וראו '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כו}} בשם ספר למודי ה' (לימוד ז). | ||
*'''האם דבר שהושג עם איסור לפנ"ע נאסר לשימוש''' | *'''האם דבר שהושג עם איסור לפנ"ע נאסר לשימוש''' | ||