הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול מחתה באפרה"

<BR/>בדבריו לא מבואר מה החידוש בהוראה זו, והדבר נתון במחלוקת כפי שיתבאר. אמנם בשלב זה ברור שהגמרא הבינה שהאפר מצד עצמו אסור הוא בטלטול.  

 

ר' זירא מקשה על הוראה זו שלכאורה היא היפך דברי ר' יוחנן עצמו, שלגבי המשנה שהתירה לטלטל כלכלה כשאבן בתוכה, אמר ר' יוחנן שזהו דווקא ב[[כלכלה מלאה פירות]], כלומר שיש בה גם פירות המותרים בטלטול ולכן מותר לטלטלה עם האבן שבתוכה, אבל כלכלה שיש בה אבן בלבד אסורה בטלטול.

<BR/>בטעם האיסור כתב '''רש"י''' (ד"ה הא) שהוא מפני שהכלכלה נעשית טפלה לאבן והרי היא [[בסיס לדבר האסור]], וכן צריך להיות הדין במחתה שתהא טפילה לאפר ואסורה בטלטול.

 

לקושיה זו מובאים שלושה תירוצים בגמרא, כאשר למסקנה רק האחרון מתקבל:

*גם במחתה מלבד האפר היו גם שיורי אור ולבונה שראויים להריח, ולכך אין המחתה בטלה לאפר כמו בכלכלה שאינה בטלה לאבן מפני הפירות שבה. הגמרא דוחה תירוץ זה מפני שלא ייתכן שבבית רבי שהיה עשיר גדול, יהיו שיורים אלו חשובים עד כדי כך שיתירו לטלטל את המחתה עם האפר. ואף שלעניים אין זה מוקצה לפי שחשובים הם לו, מ"מ [[לעשירים הוי מוקצה]].

*אביי רצה לתרץ שמחתה זו היא כגרף של רעי מפני האפר שבה ולכן מותרת היא בטלטול. רבא דוחה דברים אלו, שהרי גרף של רעי מאוס הוא וזה אינו מאוס, ואף אם היה מאוס, המחתה מכוסה היא ואילו גרף של רעי הוא מגולה.

*רבא אומר שכאשר היו בבית רב נחמן היו מטלטלים 'כנונא אגב קיטמא ואע"ג שיש עליו שברי עצים', וזוהי היתה ככל הנראה גם הוראת רבי והחידוש שבה. בביאור דברי רבא אלו נחלקו הראשונים כדלהלן. על כל פנים הגמרא מקשה מברייתא שבה כתוב שגם ר' שמעון וגם ר' יהודה שנחלקו לגבי [[טלטול נר בשבת|טלטול נר ישן]] מודים שכאשר יש בו שיורי פתילה אסור לטלטלו, וא"כ איך היו מטלטלים הם מחתה עם שברי עצים. מתרץ על זה אביי 'בגלילא שנו' וגם בפירוש תירוץ זה נחלקו הראשונים.

<BR/>כמו כן עומדים הראשונים על היחס בין טלטול הכנונא עם האפר והעצים לבין טלטול הכלכלה עם הפירות והאבן, שממה שהקשתה הגמרא על דברי רבא משמן ופתילה ולא סייעה דבריו מכלכלה ואבן, מוכח שיש חילוק בין המקרים.

*לפי ההוא אמינא בגמרא האפר הוא מוקצה, ואינו מובן שהרי קיימא לן במסכת ביצה (ח א) שאפר כירה מוכן הוא.

*ה'''גמרא''' במסכת ביצה (כא ב) מביאה דברי רב שהיו מטלטלים 'כנונא אגב קיטמא' כקושיה על הדין שאין מזמנים נכרי בשבת משום שיורי כוסות, כלומר מפני שלא יהיה אפשר לטלטל את כוסות היין ששתה בהם הגוי לפי שהיין אסור בטלטול וממילא גם הכוס בטלה אליו. ואינו מובן, הרי רבא אמר שאת הכנונא היו מטלטלים אגב קיטמא, כלומר מכח האפר שבו המותר בטלטול הותר לטלטל גם את הכנונא אף שיש עליה גם שברי עצים, ואילו כאן היין הוא אסור וליכא שום היתר שיתיר לטלטל את הכוס אגביו.

<BR/>ב'''ריטב"א''' מחדד יותר את ההסבר וכותב שדין המחתה שונה מדין כלכלה וחבית שאסרו לטלטל אם לא שיש בהם גם דבר היתר, לפי ששם האבן והמעות ניתנו מלכתחילה על הכלכלה והכר, אבל הכא יש רק שיורי דברים ולא חשיבי, ולכן מותר לטלטלם אגב הכלי.

 

לפי פירוש זה יש לבאר לשון הגמרא 'מטלטלין כנונא אגב קיטמא', שהרי לכאורה משמע להיפך, שהקיטמא הוא המתיר לכנונא. אבל כתב הריטב"א שמצינו כן בבכמה מקומות בש"ס שכן הלשון, והכוונה שמטלטלים את הכנונא עם הקיטמא אף שהקיטמא אסורה בטלטול. ולפי זה מתפרש גם הלשון 'ואע"ג דאיכא שברי עצים' שהוא עוד חידוש, שגם השברי עצים האסורים בטלים הם למחתה.

 

פירוש זה מובא גם ב'''שיטה לר"I''' בשם ה'''רא"ה'''. לפי פירוש זה יוצא שלמסקנת הגמרא ההיתר של רבי לא שייך לדין בסיס לדבר האסור והמותר, אלא רק לדין בסיס לדבר האסור, שכל שלא נעשה הכלי בסיס מערב שבת, לא נעשה בסיס גם בשבת.