הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

{{מקורות||בבא בתרא ל א-ל ב||טוען ונטען יד יד|חושן משפט קמו יג-טו}}

אדם המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, מפני שהמכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני.  

ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מובא מקרה שבו פלוני מוחזק בקרקע, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בתוך שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ושלא קנית אותה ממני, צא ממנה כי אין אתה בעל דברים שלי, כלומר אין לך אין לך שום זיקה לקרקע ואין לך מה לטעון כנגדי כלל. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע.

אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה, ואף שהמחזיק אכל שני חזקה אינו נאמן כיון שאין עדות שהמרא קמא מכר את הקרקע. ומה שדייקו הראשונים מדבריו "את לאו קמודית", כתב בעל העיטור שלאו דווקא הוא, אלא עדים יש למערער.

<BR/>שיטת בעל העיטור הובאה בכמה ראשונים, אבל דעת יחיד היא ולא נתקבלה.

===ההוא דדר בקשתא בעיליתא===

<BR/>להלן יתבאר בדברי הראשונים היחס בין הגמרא בדף ל. לגמרא בדף מא:.

<BR/>עולה מדברי הרשב"ם שהמחזיק בקרקע מפסיד מפני שאין לו חזקה ולאו בעל דברים הוא לגבי המערער, אך גם אם היתה לו חזקה לא היה זה מספיק לו מפני שזו חזקה שאין עימה טענה.

ה'''תוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (ל א ד"ה לאו)] כתבו לחלוק על רשב"ם ולדעתם אם המחזיק טוען 'לפני מכרה לך' או שטוען שהחזיק המוכר יום אחד (ראה להלן דברי המהרש"א), נאמן אף בלא חזקת ג' שנים, ומה שבההוא דדר בקשתא בעיליתא אמרה הגמרא שגר בעלייה ד' שנים, זהו מפני ששם יש למערער עדי מרא קמא, ואינו דומה לעובדא דידן שליכא עדות מרא קמא.

<BR/>ומסיבירים התוספות שגם אם אין לו חזקת ג' שנים, כאשר טוען 'לפני מכרה לך' או 'גר בה המוכר יום אחד', הרי יש לו מיגו שיכול לומר לא היו דברים מעולם, שהרי למערער אין עדי מרא קמא.  

<BR/>אלא שמוסיפים תוספות ואומרים שזה ייתכן רק כאשר מתחילה טוען טענה זו, אבל אם אחר שכבר הודה שהמערער הוא מרא קמא ולא טען 'בפני מכרה לך' הרי כבר הודה שהיא של המערער, ואם ירצה שוב לטעון 'בפני מכרה לך' לא יוכל לפי שזהו [[מיגו למפרע]], ומיגו למפרע לא אמרינן. והוכיחו זאת תוס' מהגמרא שם שאומר לו ר' חייא שאם יביא עדות יום אחד של המוכר יהיה נאמן, ואינו נותן לו אפשרות נוספת לטעון 'בפני מכרה לך' וזאת מאחר שכבר טען טענתו והפסיד את המיגו שיכל לטעון 'ממך קניתיה'. ומה שאומרת הגמרא בסוף בשם רב שאם היה טוען 'בפני מכרה לך' הכוונה שאם מתחילה היה טוען כך, ולא שטוען כך עכשיו אחרי שכבר טען טענה שאין בה מיגו.

ה'''רי"ף''' (טו ב) כותב שלא מעמידים את הקרקע ביד הנתבע אלא אם יש לו עדות שדר בה המוכר יום אחד ולמחזיק עדות ג' שנים, או שטען 'בפני מכרה לך' וגם אכל שני חזקה או שהמוכר אכל שני חזקה.

אמנם ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה ואף דברי) כתב שדעת הרי"ף שאם אמר 'קמי דידי זבנה מינך' אין צריך חזקת ג' שנים, שהרי המעשה בגמרא הוא בלא חזקת ג' שנים, ועליו אמר הרי"ף שאם אמר 'קמי דידי' נאמן, ומה שהזכיר הרי"ף שני חזקה הוא דווקא כאשר יש למערער עדים שהוא מרא קמא.

==עדות שהחזיק בה המוכר יום אחד==