פסל היוצא מן הסוכה

מקורות
בבלי:	סוכה יד ב, יט א
רמב"ם:	שופר סוכה ולולב ד ג
שולחן ערוך:	אורח חיים תרלא ו-ז

הפירושים השונים למושג 'פסל היוצא מן הסוכה', והאופנים שבו הסוכה כשרה על אף הפסל.

המקורות התנאיים והתלמודיים

הברייתא ופירושי האמוראים

הגמרא (סוכה יט א) מביאה ברייתא שקובעת בפשטות ש'פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה', ומקורו בתוספתא (סוכה ב ב).
ארבעה פירושים יש באמוראים לברייתא זו:

• עולא אומר שפסל היוצא מן הסוכה הן קנים מן הסכך היוצאים לאחורי הסוכה, ומדובר בשיש ג' דפנות גם סביב הפסל ויש בהם שיעור סוכה וכן שצילתה מרובה מחמתה, וקמ"ל שאף שהדפנות נעשו לשם הסוכה שבפנים ולא לסוכה שבחוץ, אפילו הכי גם מה שתחת הפסל היא סוכה כשרה.
• רבה ורב יוסף מבארים בברייתא שפסל היוצא מן הסוכה הם קנים היוצאים לפנים מן הסוכה, כלומר שהסכך ממשיך ויוצא מפתח הסוכה מן הצד שאין בו דופן, ועם הסכך לא נמשכות שתי דפנות אלא רק דופן אחת בלבד, והוה אמינא שכיון שאין בה הכשר סוכה, אי אפשר לשבת תחת הסכך שנמשך עימה, קמ"ל דשרי (ולהלן יתבאר).
• רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן מסביר שמדובר בסוכה שצילתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה, והו"א שייפסל אותו החלק שבו החמה מרובה על הצל, קמ"ל דגם שם מותר והוי סוכה כשרה. ומסבירה הגמרא שלפי פירוש זה יש לבאר את לשון הברייתא 'היוצא מן הסוכה' שהכוונה שיוצא מהכשר סוכה, כלומר שאינו מסוכך כהלכה.
• רבי אושעיא מפרש שמדובר בסכך פסול פחות משלושה טפחים בסוכה שכל גדלה ז' על ז' טפחים, והו"א שלא יהיה אפשר לישון תחת הסכך הפסול, וקמ"ל דנידון כסוכה ואף מותר לישון תחתיו. ולפי זה הכוונה שיוצא מתורת סוכה, כלומר שאין פה כלל סכך ואעפ"כ נידון כסוכה.

הרי"ף לא הזכיר כלל את הברייתא הזו ולא את פירושי האמוראים, אך העיר על זה בעל המאור (ט א) וכתב שאעפ"כ נכונה היא להלכה על כל ארבעת הפירושים שלה, לפי שלא פליגי אהדדי. וכן כתבו עוד ראשונים שכל הפירושים נכונים להלכה (כן הוא בבעל המאור (ט א), ברא"ש (א לה), בריטב"א ועוד), וכן עולה מדברי הפוסקים וכלדהלן.

פירוש רבה ורב יוסף

רבה ורב יוסף ביארו שפסל היוצא מן הסוכה הם קנים היוצאים לפנים מן הסוכה כאשר רק דופן אחת נמשכת עמהם, והסבירו שחידוש הברייתא הוא שאף על פי שאין בה הכשר סוכה, אפילו הכי כשרה. אמנם לא מובן מתוך הגמרא מה כוונתם 'שאין בה הכשר סוכה', וביותר קשה שהרי סוף סוף יש כאן ג' דפנות וסכך כשר וקיימא לן שבדפנות די שיהיו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולכתחילה סגי בהכי, ואם כן מה חידשה הברייתא אליבא דרבה ורב יוסף.

שיטת רש"י

רש"י (ד"ה מהו דתימא) הרגיש בדבר וכתב לבאר שההו"א של הגמרא היא שכיון שדופן אחת לא נמשכת עם הסכך, מוכח שמילתא בפני עצמה היא והרי אין בה ז' טפחים להכשר סוכה, קמ"ל שעל כל פנים נחשבת היא לחלק מן הסוכה והוי כשנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, שאפילו שהדופן טפח לא נמשכת לאורך כל הסוכה אפילו הכי כשרה.

המהרש"א התקשה בדברי רש"י, שאם כוונתו שבפסל עצמו אין ז' טפחים, לא מובן למה ייפסל והרי סוף סוף בסוכה יש ז' טפחים ואם כן יתכשר הפסל מכח הסוכה, ואם כוונתו לומר שבסוכה עצמה אין ז' טפחים ללא הפסל, לא משמע כן בדברי הרא"ש, שביאר שכל דברי הגמרא הם רק בסוכה שהמשיך את דפנותיה מעבר לז' טפחים, כלומר שעשה סוכה גדולה ובזה וגילה דעתו שלא ניחא לו בסוכה קטנה ולכן הו"א דפסול, וכפי שיתבאר להלן.
לכן כתב המהרש"א לבאר שבאמת כוונת רש"י על הפסל עצמו שאין לו הכשר סוכה, אך לא שאין בסכך ז' טפחים אלא שאין לפסל ג' דפנות וזו כוונת הגמרא שאין בה הכשר סוכה, ולכן הוה אמינא דפסול וקמ"ל דעל כל פנים נכשר הוא מכח הסוכה עצמה שהיא כשרה. וראה להלן בשיטת הרא"ש.

בדברי המהרש"א מבואר שלמד ברש"י כפירוש הרא"ש שמדובר בסוכה גדולה, וכן למד הרב קרבן נתנאל (ז). אמנם יש שלמדו שרש"י הוא פירוש נפרד מהרא"ש. כן מתבאר מתוך דברי הבית חדש (אורח חיים תרלא ז) שרש"י מפרש שכוונת הגמרא לומר שמדובר בסוכה קטנה ובסוכה עצמה אין הכשר סוכה ולא בפסל, וסד"א דהפסל בפני עצמו הוא עומד ואינו מועיל להצטרף לשיעור על מנת להכשיר סוכה, קמ"ל שמועיל להצטרף.
כדברי הב"ח כתב מעצמו גם הגר"י עטלינגר בערוך לנר (סוכה ד א) שמדובר שאין בסוכה עצמה ז' טפחים והו"א דלא יצטרף הפסל עימה להכשירה, קמ"ל דמצטרף ומכשיר את הסוכה כולה. לפירוש זה מדוייק לשון הגמרא 'שאין בה הכשר סוכה' משמע בסוכה ולא בפסל (ראה עוד).

במרומי שדה כתב (יט א בד"ה רש"י) שחידושו של רש"י הוא לומר שאפילו אם אין דפנות כלל סביב הפסל, מועיל מדין פסל היוצא מן הסוכה.

גם הרידב"ז בתוספותיו לירושלמי (סוכה א א) כתב שדבר פשוט הוא שהרא"ש לא בשיטת רש"י אזיל, אלא מחולקים הם בהבנת הסוגיה בין בהו"א ובין במסקנה.

שיטת הרא"ש והטור

הרא"ש (א לה) ציטט את הגמרא באופן שונה קצת מהלשון שלפנינו בגמרא, שכתב "מהו דתימא האי לחודיה קיימא והאי לחודיה קיימא, קמ"ל".
וביאר את דברי הגמרא, שמודבר שעשה מחיצות ארוכות ואם כן גילה דעתו שלא ניחא לו בסוכה קטנה של שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואם כן הדופן שהמשיך עם הפסל אינה מן הסוכה היא, שהרי אם מחשיבה כחלק מן הסוכה, היה לו להמשיך גם את הדופן השניה, אלא ודאי דופן זו עומדת בפני עצמה ונמצא שלפסל אין אלא דופן אחת, וקמ"ל דאפילו הכי נידון כסוכה. בדברים אלו יישב הרא"ש את הקושיה מאי שנא סוכה זו מכל סוכה שהיא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
כדברי הרא"ש העתיק גם הטור (אורח חיים תרלא), ולדעת המהרש"א, כפי שנתבאר לעיל, גם רש"י כוונתו כהרא"ש, שמפרש את דברי הגמרא 'שאין בה הכשר סוכה' שאין סביב הפסל ג' דפנות, ודחק בזה את לשון רש"י שכתב 'הא לית בה ז' טפחים בהכשר סוכה'.

גם מרן השלחן ערוך (אורח חיים תרלא ז) העתיק כדברי הרא"ש והטור, וכפי שביארו בדבריו המגן אברהם (ד) ושאר אחרונים.

אם צריך דופן יחד עם הסכך היוצא או לא

כדי להסביר את חידוש הברייתא, מסבירה הגמרא את דברי רבה ורב יוסף שמדובר שדופן אחת נמשכת עם הסכך והשניה לא, וקמ"ל דאפ"ה כשרה. ומתוך דברי הגמרא ניתן להבין שדווקא בכה"ג שיש דופן אחת שנמשכת עם הסכך הוא דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, אבל אם הסכך נמשך לבדו, אינו מועיל. אך מאידך אפשר לפרש בגמרא, שפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה אפילו ללא דופן הנמשך עמו, אלא שדווקא כאשר יש דופן הנמשך יש הוה אמינא שאין הסוכה כשרה (כביאור רש"י או כביאור הרא"ש כנ"ל), אך אם אין דופן נמשכת פשיטא שנידון כסוכה דבזה אין חידוש כלל. ונחלקו המפרשים בדבר.

איצטבא בתוך סוכה גבוהה

לסוגיה זו בהרחבה, ראו איצטבא בתוך סוכה גבוהה

הגמרא (סוכה ד א) אומרת שאם ישנה סוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא, כלומר הגבהה מעל הקרקע, כנגד דופן האמצעית, כך שאין בין ההגבהה לסכך עשרים אמה כשרה, ובלבד שיש באיצטבא ז' על ז' טפחים כהכשר סוכה.
רש"י (ד"ה כשרה) כתב שבאופן שעשה כן הרי הוא מכשיר את כל הסוכה, אפי' מן האיצטבא והלאה, לפי שיש לדון חלק זה של הסוכה כפסל היוצא מן הסוכה, שכיון שיש שם סכך כשר, אף על פי שאין שם הכשר דפנות כשרה.

הרא"ש (א ג) הביא דברי רבנו ישעיה שהקשה שאינו דומה כלל לדין פסל היוצא מן הסוכה, שהרי שם אמרינן שהדופן הקצר רואים אותו כאילו נמשך כנגד הארוך והוי כב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, אבל הכא אין דופן נוספת שהרי כל הנמשך הוא למעלה מעשרים אמה בשני הצדדין.
אמנם הרא"ש עצמו שם יישב פירוש רש"י וכתב שכל החידוש בפסל היוצא מן הסוכה הוא שהדופן הנמשכת אינה נחשבת מן הסוכה, ולכך קרי ליה 'יוצא', וחידשה הגמרא שאפילו הכי שיש שם רק דופן אחד אפילו הכי כשר מכח הסוכה.

מדברי רש"י והרא"ש הללו מבואר שלא בעינן דופן שנמשכת יחד עם הסכך.
אמנם הקרבן נתנאל (ר) כתב שאי אפשר לפרש כן בדברי הרא"ש, שהרי להדיא כתב לקמן סימן ל לגבי החוטט בגדיש בשם ראבי"ה שלא בעינן דופן, ולכן הסביר הקרבן נתנאל שהכא יש דופן, שהרי הסוכה ממשיכה גם אחר האיצטבא אלא שהיא גבוהה, אבל מכל מקום זה חשיב דופן להיות עם הפסל.

שיטת הקרבן נתנאל ודעימיה

הקרבן נתנאל על הרא"ש (ז) למד הן בדברי רש"י והן בדברי הרא"ש שבעינן עם הפסל היוצא מן הסוכה גם דופן ובלא זה אין הפסל כשר לשבת תחתיו. ולמד כן מדברי רש"י שהשווה זאת לסוכה שהיא ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, והתם ודאי צריך שאחת הדפנות תהיה ארוכה. וכתב כן גם לעיל (א ג ר).

בדברי הטור והשלחן ערוך (תרלא ז) קשה להכריע, לפי שהם בעצם הביאו דברי הרא"ש שכתב שענין הדופן המתארכת עם הפסל הוא כדי להסביר את ההוה אמינא של הגמרא, שבכך שהאריך את הדפנות מוכח שרוצה הוא סוכה גדולה והפסל בפני עצמו עומד ואין לו אלא דופן אחת. ואם כן אפשר שלמסקנת הגמרא שאפילו הכי מועיל מדין פסל, יועיל אף ללא הדופן המתארכת עמו.
אמנם מלשון הטור והמחבר באופן שבו העתיקו דברי הרא"ש משמע בדבריהם שבעינן דופן אחת נמשכת יחד עם הפסל, ובלאו הכי לא חשיב כפסל היוצא מן הסוכה, וכדעת הקרב"נ. וכן משמע בלבוש (ז) בטורי זהב (ה) ובגר"ז (ט).

שיטת הסוברים שאין צורך בדופן

הערוך לנר (ד א ד"ה בד"ה כשרה) כתב שכל מה שאמרה הגמרא דאיכא דופן זהו רק להוא אמינא שנחשוב את הפסל כסוכה בפני עצמה וכיון שאין בו שיעור סוכה פסול, קמ"ל דחלק מן הסוכה הוא, אבל אי ליכא דופן אחר פשיטא שהוא חלק מן הסוכה וכשר. וכתב שכן היא דעת רש"י לעיל ד., וכן מוכח מן הסוגיה דדף יד: וכן כתב להדיא תוספות בדף יז.

ראיה מדף י"ד לשיטות שאין צורך בדופן

הגמרא (סוכה יד ב) מביאה מחלוקת אמוראים בענין סיכוך בנסרים רחבים ד' טפחים, שאם מניחו על צידו הרחב, לכולי עלמא אסור לישון תחתיו, אלא שנחלקו כאשר הניח את הנסר על צידו הצר, לדעת רב הונא פסולה ולדעת רב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה. ובהמשך הגמרא מבואר שגם דעת רב נחמן כרב הונא לפסול, וטעם הדבר שאף שהניחו על צדו הצר, מ"מ כיון שהוא נסר שיש ברחבו ארבעה טפחים, נעשה הוא כשיפוד של מתכת.
כעין ראיה לדעת הפוסלים מביאה הגמרא ברייתא האומרת שאם נתן על הסוכה נסר רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלושה פסולה, ולכאורה מדובר באופן שסיכך בנסרים על צידם הצר, שיש בו רק ג' טפחים. אך הגמרא דוחה ראיה זו ואומרת שכוונת הברייתא היא שהניח את הנסר בפתח הסוכה ולא באופן שטפח אחד נשאר בחוץ, וכיון שקיימא לן ש'פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה' הרי שגם הטפח שיוצא החוצה נחשב הוא לחלק מן הסוכה, ואם כן יש בנסר ד' טפחים ופסול.

דברי הראבי"ה והרא"ש בענין חוטט בגדיש

לסוגיה זו בהרחבה, ראו החוטט בגדיש

המשנה (סוכה א ח) אומרת ש'החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה', כלומר אם ישנה ערימה של גדיש ואדם חטט בתוכה מלמטה עד שיצר חלל בשיעור סוכה, אין סוכה זו כשרה לשבת תחתיה בחג הסוכות.
ובגמרא (טז א) מבואר שאם יש חלל בגובה טפח במשך ז' טפחים וחטט עוד לגובה י' טפחים כשרה. וברש"י (ד"ה אלא וד"ה אבל) מסביר טעם החילוק, שאם לא היה חלל טפח, הרי שהסכך נעשה מאליו ולא הוא הניחו לשם סוכה, ולכן פסול כיוון שצריך להניח הסכך לשם סוכה. מה שאין כן כשיש חלל טפח, הרי נמצא סכך על אותו גדיש, וכאשר חוטט בו להגביה את החלל, הרי הוא מתקן רק את הדפנות, ובהם לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי.

הראבי"ה () שאם היה חלל טפח במשך ז' והוא מלבד להגביה את הסוכה לגובה י' טפחים, גם חטט עוד במשך הסוכה לעשותה סוכה גדולה, אין זו סוכה כשרה אלא הז' טפחים הראשונים שתחת הסכך החטוט, וטעם הדבר לפי שבשאר הסוכה לא היה חלל והוא עשה גם את החלל ואם כן הוה ליה שאר הסכך תעשה ולא מן העשוי. והוסיף הראבי"ה וכתב שאף אין להכשיר שאר הסוכה מכח הסוכה הקטנה מדין פסל היוצא מן הסוכה 'דהא לא מימשכא חדא דופן בהדיה'. וסיים הראבי"ה שאם חטט במשך ד' אמות משני צידי החלל, אף בחלל פסול דסכך פסול פוסל בד' אמות.
הרא"ש (א ל) ציטט דברי הראבי"ה להלכה, ולא העיר עליהם.

מדברי הראבי"ה הללו מוכח לכאורה דבעינן דופן הנמשכת יחד עם הפסל, שמשמע שאם היה כן בגדיש היה מועיל להכשיר מה שחוטט אף יותר מן החלל.