שוק באישה ערווה
| בבלי: | ברכות כד א |
| רמב"ם: | קריאת שמע ג טז |
| שולחן ערוך: | אורח חיים עה א |
נאמר בגמרא: "אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר גלי שוק עברי נהרות[1], וכתיב תגל ערותך וגם תראה חרפתך[2]". (ברכות כד.)
ונחלקו הראשונים והאחרונים בגדרי הדין.
למה הדין שייך: לקריאת שמע או לאיסור הסתכלות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא הנ"ל מופיעות ארבע מימרות מאמוראים שונים, זו לצד זו: "טפח באשה ערוה... שוק באשה ערוה... קול באשה ערוה... שער באשה ערווה".[3]
מתחילת הסוגיא נראה שהיא אינה עוסקת באיסור הסתכלות, אלא בעניין אמירת דברים שבקדושה מול ערווה:
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת... כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע.
ובכל זאת נחלקו בכך הראשונים:
- דעת רב האי גאון והרבה מהראשונים, שאכן כל ארבע המימרות נאמרו לעניין אמירת דברים שבקדושה.[4]
- לדעת הרא"ש וחלק מהראשונים, המימרא 'קול באשה ערוה' נאמרה לעניין צניעות: שלא ישמע קול זמר הנשים. אבל מותר לאיש לקרוא קריאת שמע אם שומע.[5]
- ולדעת הרי"ד ועוד מהראשונים הוא הדין לשיער.[6] וכן נראית דעת הרמב"ם, שקול ושיער לא נאסרו בעת קריאת שמע.[7]
ומכל מקום, שוק נאמר לעניין איסור אמירת דברים שבקדושה.[8]
- ואילו רש"י פירש: "שוק - באשת איש. ערוה - להסתכל, וכן באשתו לקריאת שמע".
יש לציין שבאופן כללי איסור הסתכלות מוטל על הגברים, ואינו מלמד בהכרח על גדרי הצניעות לנשים.
לכן מותר לאישה לגלות את ידיה, אף שאסור לאיש להסתכל (על מנת ליהנות) אף באצבע קטנה.[9]
וכן לדעת רבנו תם ורבי יהודה שירליאון, הדין 'שיער באשה ערוה' לא נאמר לעניין קריאת שמע, אלא לעניין צניעות - שאין להסתכל בשיער אישה כדי ליהנות. ומדבריהם עולה שלדעתם אף שיער הבתולות בכלל זה, למרות שמותר להן לגלותו.[10][11][12]
שיטת הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרי"ף השמיט את כל הסוגיה.
הסביר הראב"ד: "אפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול".[13]
כלומר שלדעת הרי"ף הסוגיה נדחתה מהלכה בשל סוגיה קודמת.
הראב"ד עצמו נחלק על הרי"ף, והסביר שכאן מדובר בראיה ומשום טירדה. וכן דעת שאר הראשונים.
האם האיסור מהתורה או מדברי חכמים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נאמר בתורה "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר"[14], ולמדו מכאן חכמים שיש איסור על אמירת דברים שבקדושה בפני ערווה.[15]
בשו"ת פנים מאירות[16] ובשו"ת מהר"ם בריסק[17] כתבו שהאיסור מהתורה הוא דווקא כנגד ערווה ממש. אבל כנגד טפח מגולה, שוק, קול ושיער האיסור מדברי חכמים.
ואילו הנשמת אדם כתב שפשוט שכנגד שיער וקול האיסור הוא רק מדברי חכמים, ונסתפק לעניין טפח ושוק:
והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה. אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירוש רש"י שם, לכן אסרו חכמים... אך צריך עיון בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה, כדכתיב "תגל ערותך", צריך עיון אם הוי ערוה דאורייתא.[18]
— נשמת אדם כלל ד סעיף א
לאישה אחרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הרמ"א על פי הרא"ש, שגם לאישה אסור לברך כנגד טפח גלוי באישה אחרת, ורק לאישה עצמה מותר לברך כנגד טפח גלוי של עצמה.
ואילו הרשב"א כתב, שאף לאישה אחרת מותר לברך כנגד טפח ושוק של חברתה. שכל האיסור הוא משום טרדה והרהור.
וכתב המשנה ברורה, שהסכימו האחרונים לדעת הרשב"א, ושאף הרא"ש אינו חולק עליו.[19]
פחות מטפח[עריכה | עריכת קוד מקור]
שאלו הראשונים: מה הוסיף רב חסדא על דברי רב יצחק, הרי שוק נכלל בטפח באישה?
- הרשב"א תירץ בשם הראב"ד: "למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש".[20]
- בשיטה מקובצת תירץ: "שוק באשה ערוה. קא משמע לן, שאף על פי שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה".[21]
- והבית חדש תירץ: "ועוד נראה עיקר, דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל... דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן וכל שכן פניה, דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא".[22]
לתירוצים אלו נראה שאין חומרא מיוחדת בשוק, יותר משאר טפח באישה. וכן נראה בדעת הרמב"ם[23] והשולחן ערוך[24] שהשמיטו את דין השוק, וכתבו רק את הדין של טפח באישה ערווה.
- הבית חדש הוסיף תירוץ נוסף: בשאר מקומות האיסור הוא דווקא בטפח, ובשוק אף פחות מטפח.[25] וכן דעת הטורי זהב.[26]
מהו שוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
לשון תורה ולשון חכמים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נאמר בתורה שהכהנים זוכים בשוק השלמים, ונחלקו התנאים מהו השוק[27]. עולה מדברי הראשונים והאחרונים, שלהלכה השוק הוא מעל הפרק (=מעל 'הברך' של הבהמה).[28]
ואילו מהמשנה באוהלות שמונה את איברי האדם, נראה שהשוק נמצא מתחת לברך[29]. וכן נראה מדברי הגמרא בעניין חליצה.[30]
התוספות במנחות חילקו בין בהמה לאדם: "ומיהו אין ראיה מזרוע דבהמה לזרוע דאדם, דהא שוק דאדם נמי לא הוי כשוק דבהמות. דתנן באהלות: שניים בשוק, חמשה בארכובה, ואחד בירך. אלמא קרי שוק עצם המחובר לרגל".[31]
ואילו התוספות ישנים ביומא חילקו בין לשון המקרא ללשון חכמים: "דודאי בלשון תלמוד אין חילוק ומשונה הוא מלשון המקרא, דלשון חכמים לעצמו. שהרי כמו כן מצינו בשוק של שלמים דפליגי על ר' יהודה בסוף משנה דפרק הזרוע שהיא מן הארכובה ולמעלה, אף על פי שבכל מקום בתלמוד קורא שוק מן הארכובה ולמטה. כדאמר במצות חליצה (יבמות קג.) דהוה ליה איסתוירא מעל ושוקא מעל דמעל, וכן שוק דריש אהלות חשיב ליה למטה מן הארכובה".[32]
וכן המהר"י קרא פירש את הפסוק בישעיהו המובא בסוגייתנו: "גלי שוק - ירך העליונה".[33]
במקומות שונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש מן האחרונים שכתבו, שאף באדם ובדברי חז"ל אין פירוש השוק תמיד זהה.
כן כתב הדברי יציב: "אלא שהגאון רבי עקיבא איגר... הביא ראיה גדולה מדין חליצה בסימן קס"ט סעיף כ"ח, שכתב 'ויסבב הרצועות פעמים סביב השוק', עד כאן לשונו (של השולחן ערוך), והרי אין המנהג לקשור למעלה... ויש לומר... שאין לעשות מזה כלל מוחלט לגמרי בלשון חכמים. ואין ראיה כל כך מלשון תורה ומחליצה... כיון שגם למטה מהקני"א (=מהברך) נקרא שוק לפעמים ולמעלה נקרא ירך..."[34]
וכעין זה כתב החזון איש.[35][36]
וכן כתב הגרי"ח זוננפלד, כתשובה להוכחה מהתוספות במנחות: "לענין ערוה ודאי דלא נקרא שוק אלא למעלה מהקני"א (=מהברך), דהא העיקר שעל ידי זה יבוא יותר לידי הרהור".[37]
להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעניין שוק באישה ערווה:
לדעת הפרי מגדים[38], המשנה ברורה[39] והאגרות משה[40] השוק הוא החלק העליון של הרגל, מהמותניים עד הברך.[41]
ואילו לדעת המקור חיים[42], שבט הלוי[43] והמנחת יצחק[44] השוק הוא החלק שמתחת לברך עד הקרסול.[45]
מנהג המקום[עריכה | עריכת קוד מקור]
בטפח ושיער[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתבו הראשונים שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה באישה, הוא דווקא כנגד מקום שדרכה לכסותו[46]. ולכן פניה, ידיה ורגליה אינם בכלל האיסור.[47]
וכן מותר לקרוא נגד שיער הבתולות, שכן אין דרכן לכסותו.[48] וכן כנגד השערות של נשים נשואות שרגילות לצאת מחוץ לכיסוי.[49][50]
בשוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אף לעניין השוק, כתב האגודה: "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה במקום שדרך לכסות".[51]
- וכן כתב הראבי"ה: "טפח באשה ערוה... וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה וכן קול באשה ערוה כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם... וכל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה, דווקא בדבר שאין רגילות להגלות".[52] והובאו דבריו בראשונים נוספים.[53]
בדומה לזה כתב הדברי חמודות, שגילוי השוק והזרועות[54] תלוי במנהג המקום:
דבר שרגיל להיות מכוסה באשה. ובלשון הרשב"א שכתב הבית יוסף לא נתמעט אלא פניה ידיה ורגליה. וצריך לפרש דשוקה אינה בכלל רגליה... ואם כן גם זרועותיה אינן בכלל ידיה. ומסתבר דכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא אלא דדברים שרגילה שלא לכסותם לא מקרי ערוה משום דלא אתי בהו לידי [הרהור] כיון דרגיל בהו, וכדלקמן גבי קול ושער.
— דברי חמודות על הרא"ש, ברכות פרק ג אות קטז.
ואילו התפארת שמואל כתב מסברא שאין דין הזרועות תלוי במנהג המקום:
ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה. פירוש, לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצוואר וידיים. אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע, וקורא אני בהם חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה.
— תפארת שמואל על הרא"ש, ברכות פרק ג אות לז.
מדברי הפרי מגדים, נראה שלדעתו אף השוק אינו תלוי במנהג המקום[55].
וכן כתבו החיי אדם והמשנה ברורה: "אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור".[56][57]
הדברי יציב קשר את הכרעת המשנה ברורה לעמדתו בעניין מקום השוק:
מה שהשווה במשנה ברורה זרועותיה ושוקה, ובשער הציון כתב: 'וכן מוכח בכתובות דהוא דת יהודית עיין שם'. הנה שם (=בכתובות) מיירי רק מזרועותיה מגולות ולא משוקה?... ויש לומר, דאם שוקה היינו למטה מהקני"א (=מהברך) הוי זרועותיה מגולות חמור יותר, שזה (=הזרועות) מדת יהודית ולא תליא במנהגא. אבל אם שוק היינו למעלה מארכובה (=מהברך)... הוי קל וחומר מזרועותיה, וזה (=השוק) גם כן מדת יהודית.[58]
— שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן לז
חיוב כיסוי[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הרמב"ם שאיסור ההסתכלות באישה הוא דווקא במתכוון להנות (כלומר, בהסתכלות מינית)[59]. וכן כתבו השולחן ערוך והאחרונים[60].
וחידש הפרי מגדים שזהו דווקא במקומות המגולים, אבל במקומות המכוסים ישנו אף איסור ראייה[61][62]. והביאו המשנה ברורה, ופירש: 'כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף'.[63]
ובספר גדר עולם (לבעל המשנה ברורה) האריך באיסור הנשים לילך בשיער וזרועות[54] מגולים, אף במקומות שנהגו לגלותם.[64]
והבינו האחרונים דהוא הדין לשוק, כנראה משום שלשיטתו אף השוק נחשב תמיד כמקום מכוסה, ואסור אפילו בהסתכלות ללא כוונה ליהנות.[65][66]
אמנם בקובץ תשובות לרב אלישיב, הביא סייעתא מהחידושים המיוחסים לר"ן, לכך שחיוב כיסוי הזרועות תלוי במנהג המקום.[67]
שיקולים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש מהאחרונים שהחמירו לנשים לכסות את רגליהן (מתחת לברך, בגרביים), ולא תלו זאת בטעמים הלכתיים, אלא בשיקולים ערכיים וחברתיים -
הדברי יציב כתב: "ומכל מקום כיון שנהגו לכסות גם למטה מהקני"א, על כל פנים הוא בכלל טפח מגולה באשה... ובכל מקומות שלנו היה קפידא גדולה שלא לגלות ח"ו רגליהם, וחלילה וחס להקל נגד זה. וכל ההולך בדרכי אבות מתקוממים עליו בזכות אבות".[65]
אף הגרי"ח זוננפלד כתב ש'אינו נכון' להניח לגדולות לצאת ללא גרביים, כשהבגד מגיע עד הברך. ו'יש להקפיד (על זה) טובא', אף שלדעתו השוק הוא מעל הברך.[68][69]
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
א. המשפט 'שוק באישה ערווה' מופיע בסוגיה העוסקת באמירת דברים שבקדושה. לדעת הרי"ף דין זה לא נפסק להלכה, אמנם שאר הראשונים נחלקו עליו.
האחרונים כתבו שזהו דין מדברי חכמים, והחיי אדם הסתפק שמא תוקפו מהתורה.
לפי הראשונים והשולחן ערוך אין חומרא מיוחדת בשוק לעומת שאר גוף האישה. אך לדעת כמה מהאחרונים השוק חמור יותר, ואסור לאיש לקרוא קריאת שמע אף כנגד פחות מטפח גלוי ממנו.
ב. האחרונים נחלקו מהו מקום השוק בסוגייתנו - האם מעל הברך, או מתחתיה עד הקרסול. יש שתלו זאת במחלוקת ראשונים.
ג. מדברי כמה מהראשונים נראה שאיסור הקריאה מול השוק תלוי במנהג המקום לכסותו - כמו כל טפח באישה - וכן דעת הדברי חמודות. ואילו הפרי מגדים, החיי אדם והמשנה ברורה חידשו שאין איסור הקריאה מול השוק תלוי במנהג המקום לכסותו. האדמו"ר מקלויזנבורג הציע שהפרי מגדים והמשנה ברורה נקטו כך, דווקא בגלל שיטתם שהשוק הוא החלק העליון של הרגל.
ד. הפרי מגדים חידש שמלבד איסור אמירת דברים שבקדושה, יש לאיש איסור כללי להסתכל בשוק אישה אף כשאינו מתכוון להנות. וכך הסביר את דברי רש"י (בעוד האחרונים שלפניו הציעו פירושים אחרים). המשנה ברורה הביא את דעת הפרי מגדים.[70]
ה. האחרונים שבאו אחרי המשנה ברורה, הבינו שלדעתו האישה גם חייבת לכסות את השוק (למרות שאין הדבר מפורש בכתביו); ושלדעתו גם חובת הכיסוי אינה תלויה במנהג המקום.[71]
ו. המנחת יצחק ושבט הלוי החמירו ככל החומרות יחדיו - שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל, שאין דינו תלוי במנהג, שיש עליו אף איסור הסתכלות בלא כוונה להנות, שאיסור זה מחייב את הנשים לכסותו (בגרביים), ושאף חובה זו אינה תלויה במנהג המקום. כמו כן יש שהחמירו לכסות את החלק התחתון של הרגל בלי לתלות זאת בנימוקים הלכתיים, אלא בשיקולים ערכיים וחברתיים.
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ ישעיהו, פרק מז, פסוק ב.
- ^ שם, פסוק ג.
- ^ שני הדינים האחרונים נלמדים מפסוקים בשיר השירים.
- ^ המרדכי (ברכות רמז פ) בשם רב האי גאון, יראים (סימן שצב) בשם רב יהודאי גאון, ראבי"ה (מסכת ברכות סימן עו), וכתב שכן פירש רבנו חננאל.
- ^ רא"ש ברכות סימן לז ועוד.
- ^ פסקי הרי"ד (ברכות כד.) ועוד.
- ^ שכן בהלכות קריאת שמע (פרק ג הלכה טז) הביא רק את דין טפח באישה: "ואם היה מגולה טפח מגופה, לא יקרא כנגדה". ואילו דין השיער והקול הובאו רק בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה ב): "ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור".
- ^ פסקי הרי"ד שם.
- ^ כן מוכח מהגמרא כאן, שקראה לטבעות 'תכשיטין שבחוץ'. וכן מוכח מהגמרא בברכות סא. 'המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה...' וכן כתבו הראשונים, ראה להלן בפרק מנהג המקום.
- ^ ארחות חיים (הלכות קריאת שמע סימן לו) בשם רבנו טוביה בשם רבנו תם. תוספות רבי יהודה החסיד (ברכות כד. ד"ה קול), הובא גם באור זרוע (חלק א סימן קלג).
- ^ וכן כתב רבינו יונה בספר היראה: "אל תשמיע לאזנך במתכוון קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים - ערוה: קול, שער, שינים, צוואר האמור בפרשה לשבח". ופירשו רבים שאין כוונתו שהאישה צריכה ללבוש רעלה, אלא מדובר באיסור הסתכלות המוטל על האיש. וראה עוד בשו"ת בני בנים חלק ג סימן כו ד"ה "ובהרבה עניינים".
- ^ אמנם נמצא באחד הראשונים, הריא"ז, שכתב: "וכן שוק באשה ערוה, שאין גילוי השוק כגילוי הפנים. וצריכה האשה להזהר בגילוי שוקה, וגם האיש יש לו להעצים עיניו שלא יראה גילוי השוק". (פסקי ריא"ז על ברכות פרק ג, הלכה ג אות ו).
מאידך, הרא"ה כתב: "ושוק באשה ערוה, וקא משמע לן דאף על גב דזימנין דמגלי". (חידושי הרא"ה ברכות כד.) ומפשטות דבריו נראה שאין האישה צריכה להיזהר שלא יתגלה שוקה, והדין בגמרא הוא איסור על האיש לקריאת שמע או אף להסתכלות.
וכעין זה בתוספות רא"ש (ברכות שם): "שוק באשה ערוה - דלא תימא פעמים שהאשה מגבהת בגדיה ואין דרכה להיות מכוסה, קא משמע לן דהוי ערוה".
וראה להלן לעניין מנהג המקום ולעניין חיוב הכיסוי. - ^ הובא בחידושי הרשב"א למסכת ברכות דף כד.
- ^ דברים כג טו.
- ^ ברכות כה:
- ^ חלק א סימן עד.
- ^ חלק ב סימן ע.
- ^ והשווה לדברי האשל אברהם (בוטשאש), שהסתפק לעניין שיער: "מה שעל ידי דברי קבלה (=דברי נביאים) הוה ליה כדברי סופרים, מכל מקום בכך אולי רק גלוי מלתא".
- ^ סימן עה סעיף קטן ח.
- ^ חידושי הרשב"א ברכות כד.
- ^ שיטה מקובת ברכות כד. וכעין זה תירצו הרא"ה (ברכות שם) והתוספות רא"ש (שם).
- ^ אורח חיים סימן עה.
- ^ משנה תורה, הלכות קריאת שמע, סימן ג סעיף טז.
- ^ אורח חיים סימן עה, ובבית יוסף העתיק את תירוץ הרשב"א.
- ^ אורח חיים סימן עה.
- ^ סימן עה סעיף קטן א.
- ^ חולין פרק י משנה ד.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן ט ועוד.
- ^ פרק א הלכה ח. אבל ראו בפירוש סדרי טהרות שם.
- ^ יבמות קג. וכן בנדה נז: "על שוקה ועל פרסותיה". וראו עוד בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן כח.
- ^ מנחות לז. ד"ה קיבורת.
- ^ יומא עא: ד"ה אמר ר' זירא.
- ^ בשו"ת צור יעקב (חלק ב סימן א) תלה את פירוש השוק בסוגייתנו במחלוקת הראשונים הנ"ל. אמנם ראו בפסקה הבאה, שאפשר שאף התוספות במנחות לא נחלקו בסוגייתנו; ומאידך ראו בשו"ת אז נדברו (חלק יד סימן כ), שהציע שאם הפסוק בסוגייתנו הוא אסמכתא בעלמא והדין דרבנן, אין פירוש הפסוק והגמרא שווים.
- ^ דברי יציב אבן העזר סימן לז.
- ^ אורח חיים סימן טז סעיף קטן ח.
- ^ וכן כתב בעל שו"ת אהל יששכר (סימן ט): "יש מקום לומר שלא כיוונו התוספות לומר דכל מקום שהוזכר שוק אצל אדם שיהיה הכוונה על העצם המחובר לרגל, אלא רק על המשנה דאהלות. וכל שכן שלא נתכוונו לומר כן על לשון תורה שהוא משונה כמה פעמים מלשון חכמים כידוע... וכן מצינו בדברי חז"ל במגילה י"ד ע"ב באביגיל..."
- ^ שלמת חיים סימן פד.
- ^ משבצות זהב סימן עה סעיף קטן א.
- ^ סימן עה סעיף קטן ב.
- ^ אבן העזר חלק ד סימן ק אות ו.
- ^ וכן דעת השלמת חיים סימן פד, בני בנים חלק ד סימן ט, ארחותיך למדני חלק ז סימן טז.
- ^ סימן עה סעיף א.
- ^ חלק א סימן א.
- ^ חלק ו סימן י.
- ^ וכן דעת הבאר משה חלק ח סימן קא, אז נדברו חלק ז סימן פג.
- ^ רשב"א (ברכות כד.), רא"ש (ברכות פרק ג סימן לז), שולחן ערוך (סימן עה סעיף א).
- ^ רשב"א שם ובית יוסף שם.
- ^ שולחן ערוך שם סעיף ב, על פי הראשונים.
- ^ בית יוסף ורמ"א שם, על פי הרשב"א
- ^ וראו עוד מחלוקת המהר"ם אלשקר (סימן לה) והצמח צדק (אבן העזר סימן קלט) האם יש היתר לגלות מיעוט משערות הראש, כל מקום לפי מנהגו.
והצמח צדק כתב בתוך דבריו: "אם במנהגא תליא, לא שייך לומר שיער באשה ערוה" (וכן כתב בהמשך לעניין שוק).
אלא שרבים הקלו להתפלל אף כנגד שיער מגולה לחלוטין של נשואות, במקומות שהנשים אינן מקפידות לכסות את ראשן (בן איש חי פרשת בא אות יב, כף החיים סימן עה אות יז, ערוך השולחן סימן עה סעיף ז, אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לט, שרידי איש חלק א סימן ח ועוד). וראו באגרות משה (אורח חיים א מב) ובשרידי אש (חלק א סימן עח) שחילקו בין חיוב כיסוי השיער, שנלמד בכתובות מפרשת סוטה, ואינו פוקע על ידי המנהג; לבין איסור אמירת דברים שבקדושה מול שיער, שנלמד בסוגיה שלנו מפסוק בשיר השירים, ותלוי במנהג.
אף המשנה ברורה (סימן עה סעיף קטן י) והחזון איש (סימן טז אות ח) שחלקו על דעה זו, תלו זאת בחיוב הכיסוי שנלמד מפרשת סוטה, ולא בלשון 'ערוה' המופיעה בסוגייתנו. - ^ האגודה על מסכת ברכות, פרק ג אות עג.
- ^ ראבי"ה על מסכת ברכות, סימן עו.
- ^ מרדכי (ברכות רמז פ) ואגור (הלכות ברכות סימן קכז). וכן כתבו ההגהות מיימוניות (הלכות קריאת שמע פרק ג אות ס).
- ↑ 54.0 54.1 לדעת רוב הפוסקים הזרוע היא החלק מהיד שנמשך מהכתף ועד למרפק, וכן דעת המשנה ברורה.
- ^ משבצות זהב סימן עה אות א.
- ^ חיי אדם כלל ד סעיף ב, משנה ברורה סימן עה סעיף קטן ב.
- ^ ובשו"ת דברי שלום (מזרחי) תלה זאת במחלוקת ראשונים (אורח חיים חלק א סימן לו).
- ^ בהמשך הסביר בדרך דומה את דברי הפרי מגדים. וראו עוד בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ד סימן ט), שהתיר בזמננו לברך אף כנגד זרועות מגולות, וביביע אומר (חלק ו סימן יג) שנחלק עליו.
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה ב.
- ^ אבן העזר סימן כא סעיף א.
- ^ משבצות זהב סימן עה אות א.
- ^ ופירש כן מה שכתב רש"י על שוק - 'להסתכל'. וכן פירש מדעתו הצל"ח (ברכות כד.) בדברי רש"י הנ"ל. והדבר שמואל (שו"ת סימן רצג) והבית חדש (אורח חיים סימן עה) פירשו את רש"י בדרכים אחרות.
- ^ סימן עה סעיף קטן ז.
- ^ איסור גילוי הזרועות והשיער לנשואות עיקרו בסוגיה בכתובות (עב). חיוב כיסוי הראש נלמד שם מפרשת סוטה, ולא מהפסוק בשיר השירים המובא בסוגייתנו. גילוי הזרועות אסור מצד 'דת יהודית', כלומר מנהג הצניעות שקיבלו בנות ישראל על עצמן. (דת יהודית שייכת גם בשיער, שכן מדין תורה די בכיסוי חלקי).
אמנם לדעת הרב אלישיב, ניתן ללמוד מדרשה נוספת בפרשת סוטה, שיש איסור מהתורה גם בגילוי הגוף (כמו בשיער). אלא שהדרשה הזאת עוסקת רק במקומות המוצנעים ביותר - כמבואר בגמרא בסוטה - ולכן גילוי הזרועות, אפילו מעל המרפק, אסור רק מדת יהודית (קובץ תשובות, חלק א סימן יג). - ↑ 65.0 65.1 שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן לז.
- ^ המנחת יצחק והשבט הלוי תפסו כן אף לשיטתם, שהשוק הוא החלק התחתון. ולכן הצריכו את הנשים לילך בגרביים.
- ^ קובץ תשובות לר"י אלישיב, חלק א סימן יג: 'אולם בחידושי הר"ן לשבת דף ס' כתוב וזה לשונו "ומכל מקום שמעינן מינה דכל דבר דמיגניא ביה אי שלפא ליכא למיחש ומותר, ואם לא מיגניא ביה חיישינן. והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות, אסור ליתן אצעדות בזרועותין לצאת לרשות הרבים. דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחברתה, דהא לא מיגניא בגילוי זרועה, כיון דאורחא בהכין - וכן פסק מורי הרב" עד כאן לשונו, ומזה סייעתא לדעת הדברי חמודות'.
- ^ שלמת חיים סימנים פא-פד.
- ^ וכן בעל שו"ת אהל יששכר צידד שהשוק מעל הברך, והצריך לכסות את שאר הרגל מפני המנהג: מכיוון שהנשים במקמותינו אינן הולכות יחפות, 'הרי הן מקפידות על פרסות רגליהן, ואיך לא יקפידו על מה שלמעלה מהן' (סימן ט). ודבריו צריכים עיון, שהרי אין לבישת הנעליים מפני הצניעות.
- ^ אמנם לא במפורש לעניין השוק, אלא לעניין הזרועות. ראו הערה הבאה.
- ^ הבנה זו ככל הנראה מקורה בהשוואה לדין הזרועות (=החלק שבין הכתף למרפק):
בגמרא מוזכרת חובת כיסוי הזרועות בהקשר של צניעות, והמשנה ברורה נקט שאין חובה זו תלויה במנהג המקום, וכן שיש לאיש איסור להסתכל עליהן אף בלא כוונה ליהנות (כדעת הפרי מגדים). בנוסף, המשנה ברורה למד משם שאסור לאיש לקרוא קריאת שמע בפני זרועות מגולות, ושגם איסור זה אינו תלוי במנהג המקום לכסותן. זאת, בניגוד לדעות שתלו את חובת כיסוי הזרועות או איסור הקריאה כנגדן במנהג המקום.