הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"

אין תקציר עריכה
מ
 
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות||ברכות (ג, א)<BR/>שבת (קיט, ב)<BR/>סוטה (מט, א)<BR/>||סדר התפילות - נוסח הקדיש|אורח חיים (נה-נו)|}}
{{מקורות||ברכות ג א, קיט ב, סוטה מט א||סדר התפילות - נוסח הקדיש|אורח חיים נה, נו}}
 
מקור הקדיש, נוסחו, אופן אמירתו, עניית יהא שמיה רבה והלכות נוספות.  
מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע. קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים" (כן הוא '''בשו"ת הראב"ד''' סימן קצג). אולם לאחר עיון מקיף במקורות הקדומים ובמחקרי האחרונים, עולה תמונה בהירה יחסית בקרב מקורו של הקדיש.


= מקור הקדיש =
= מקור הקדיש =
=== מקור אמירת "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" ===
=== מקור אמירת "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" ===
החלק המקורי הראשון של הקדיש הוא האמירה "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", חלק זה הוא השורש ועיקר השבח של הקדיש. מקור משפט זה הוא קדום ביותר ומיוחס ליעקב אבינו, וכמו שמסופר '''בגמרא בפסחים''' (נו, א) שכאשר חש יעקב כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו ורצה לגלות להם את קץ הימים, שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). אולם מכיוון שלא רצה הקב"ה שיגלה זאת, נסתלקה מיעקב השכינה באותה השעה ולא היה יכול לגלות. יעקב חשש שמא נסתלקה ממנו השכינה משום שיש בין בניו מי שאינו מאמין בייחוד ה', ואינו ראוי שיתגלה לו הקץ. לכן שאל: "שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו"? וכדי להסיר את חששו אמרו לו בניו: "שמע ישראל (יעקב) ה' אלהינו ה' אחד", וכוונתם היא שכמו שאין בלבך יעקב אלא אחד (הקב"ה) כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".<br>דברים אלו מופיעים גם '''בתרגום הירושלמי על התורה''' (בראשית מט, א), אולם שם הסיפור מתורגם לארמית, ותירגם הירושלמי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ל"יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין".
החלק המקורי הראשון של הקדיש הוא האמירה "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", חלק זה הוא השורש ועיקר השבח של הקדיש. מקור משפט זה הוא קדום ביותר ומיוחס ליעקב אבינו, וכמו שמסופר '''בגמרא בפסחים''' (נו, א) שכאשר חש יעקב כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו ורצה לגלות להם את קץ הימים, שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). אולם מכיוון שלא רצה הקב"ה שיגלה זאת, נסתלקה מיעקב השכינה באותה השעה ולא היה יכול לגלות. יעקב חשש שמא נסתלקה ממנו השכינה משום שיש בין בניו מי שאינו מאמין בייחוד ה', ואינו ראוי שיתגלה לו הקץ. לכן שאל: "שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו"? וכדי להסיר את חששו אמרו לו בניו: "שמע ישראל (יעקב) ה' אלהינו ה' אחד", וכוונתם היא שכמו שאין בלבך יעקב אלא אחד (הקב"ה) כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".<br>דברים אלו מופיעים גם '''בתרגום הירושלמי על התורה''' (בראשית מט, א), אולם שם הסיפור מתורגם לארמית, ותירגם הירושלמי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ל"יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין".


שורה 75: שורה 72:
ועוד אמרו '''בגמרא בברכות''' (נז, א) שהעונה בחלומו "יהא שמיה רבא מברך" מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
ועוד אמרו '''בגמרא בברכות''' (נז, א) שהעונה בחלומו "יהא שמיה רבא מברך" מובטח לו שהוא בן העולם הבא.


<br> --[[משתמש:מאיר|מאיר]] 22:50, 20 במרץ 2016 (IST)
[[קטגוריה:תפילה]]
 
[[קטגוריה:ברכות ג.]]
[[Category:תפילה]]
[[קטגוריה:שבת קיט:]]
[[קטגוריה:סדר התפילות]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן נו]]