הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"

'''הלחם משנה''' (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם) עומד על סתירה זו בדברי הרמב"ם ומסביר, שהרמב"ם תופס שקיים הבדל בין המילה "תמיד"(הכתובה בלחם הפנים) למילה "לא ימיש"(שנאמרה בתלמוד תורה).

'''המעשה רוקח''' (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם) מביא גמרא בקידושין (ז א) שם כתוב שעל האדם ללמד את בנו אומנות ואילו בגמ' שלנו מובא שאין ללמוד חכמה יוונית והירושלמי שאל איך זה יכול להיות. מתרץ המעשה רוקח ואומר שלצורך מלאכה (אומנות) באמת מותר לבטל לימוד תורה אבל לצורך הפנאי (חכמה יוונית) אסור לבטל תורה. מהתירוץ של המעשה רוקח מובן שהוא גם סובר את התירוץ של החיד"א בדברי ר' ישמעאל, שבאמת על האדם ללמוד תורה כל היום וכל הלילה ללא הפסק אבל מותר לו להפסיק בשביל צרכים חיוניים (פרנסה וכו') אבל לא בשביל סתם תרבות פנאי או דברים שהם לא לצורך(חכמה יוונית).

   

'''השולחן גבוה'''(על השו"ע יורה דעה רמו ו){אמנם כתוב על השולחן ערוך אבל מדייק בלשון הרמב"ם}, מדייק בלשון הרמב"ם אחרת מהלחם מהמשנה. הרמב"ם מתנסח בלשון הבאה: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל ייסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו אפילו היה עני המפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה"

[[תמונה:שולחן גבוה.jpg|left|thumb|250px|כיתוב תמונה]]

'''הגר"א'''(על השו"ע שם ס"ק ד- ו), אומר שגם בעל אומנות חייב לקבוע לעצמו עיתים ללמוד תורה ביום ובלילה. הגר"א בס"ק ה', כותב שהחובה ללמוד תורה ביום ובלילה נלמדת משאלת בן דמה ששאל את ר' ישמעאל האם הוא יכול ללמוד חכמה יוונית, וענה לו ר' ישמעאל שאם ימצא זמן שהוא לא יום ולא לילה ילמד שם חכמה יוונית, משמע מתשובה זו שהחיוב ללמוד תורה הוא כל היום וכל הלילה.  מפה אנו למדים שמרן פסק שכל רגע פנוי שיש לאדם עליו ללמוד תורה, כי כל מה שהתיר ר' ישמעאל לעבוד זה רק לשם צורך, לכן אין דבר כזה שיש לאדם זמן בטלה שהוא לא חייב ללמוד בו.

   

עדיין קשה להכריע את ההלכה, האם מרן התכוון בפסקו לדעת השולחן גבוהה ומימלא חיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד, או שמא פסק כמו הלחם משנה שאומר שהרמב"ם פסק שהחיוב ללמוד תורה הוא רק לקבוע עיתים ביום ובלילה ולא חייב ללמוד כל היום.

   

לפי הבית יוסף והשו"ע שלעיל אנו מבינים שמרן פסק כמו הסבר השולחן גבוה ברמב"ם, שחיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד.