| משנה: | ברכות א ג |
| בבלי: | ברכות י ב, יא א, יג ב, כד א |
| רמב"ם: | קריאת שמע ב ב |
| שולחן ערוך: | אורח חיים סג |
באיזה אופן יש לקרוא קריאת שמע, ובאיזה אופן אסור, והמהלך אם צריך לעמוד כשקורא.
המשנה והברייתא
המשנה (ברכות א ג) מביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שלדעת בית שמאי בשחרית יש לקרוא קריאת שמע בעמידה, ובערבית יש לקרוא קריאת שמע בשכיבה, וזאת על פי הפסוק "ובשכבך ובקומך", שמפרשים הם אותו על מצב הגוף בשעת הקריאה. לעומת זאת דעת בית הלל שכל אדם קורא כדרכו, ולא נאמר "ובשכבך ובקומך" אלא לענין זמן הקריאה בבוקר ובערב.
מוסיפה המשנה ומביאה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך והחמיר על עצמו לקרוא קריאת שמע של ערבית בשכיבה וכדברי בית שמאי, והעירו לו חבריו שלא טוב עשה, וכיון שעבר על דברי בית הלל, ראוי היה להתחייב בעצמו.
הגמרא (יא א) מביאה ברייתא בה מובאים דברי בית הלל שבכל מצב שבני אדם נמצאים בו, כך הם קוראים - עומדים, יושבים, מטים (שוכבים), הולכים בדרך או עושים במלאכתן.
סתירת הגמרות
הגמרא (יג ב) מביאה דברי רב יוסף אין לקרוא קריאת שמע פרקדן. ודייקה מזה הגמרא שלהתפלל מותר. אך קשה שהרי ר' יהושע בן לוי קלל את מי שהיה שוכב על גבו אפילו שלא בשעת תפילה, שמא יתקשה אברו. מתרצת הגמרא שרב יוסף דיבר כשמטה מעט על צידו, שבזה להתפלל מותר ולקרוא קריאת שמע אסור, ורק ר' יוחנן שבעל בשר היה, מותר היה לו לקרוא קריאת שמע כשהוא מוטה על צדו.
רש"י (יג ב) מבאר הטעם שאין לקרוא קריאת שמע בשכיבה, לפי הוא מקבל עליו מלכות שמים בדרך שררה וגאוה.
להלן בגמרא (כד א) אומרת הברייתא ששנים ישנים במיטה אחת, זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא. ולכאורה הדברים סותרים, מפני שכאן מבואר שמותר לקרוא בשכיבה לכל הפחות מוטה, ואילו לעיל מוכח שבקריאת שמע אפילו מוטה אסור.
רבנו יונה (טו א ד"ה שנים) הביא קושיה זו ותירץ, כל מה שאסרו זה בשוכב פרקדן ומטה עצמו רק מעט, אבל אם מוטה לגמרי על צידו, אפילו קריאת שמע אסור. אבל הוסיף שיותר נכון לתרץ, שהיכא שיש טירחה יתרה כמו ר' יוחנן שבעל בשר היה, מותר לקרוא שוכב. לכן גם כאן שכבר פשט בגדיו, לא חייבו אותו ללבוש שוב.
הבית יוסף (אורח חיים סג) כתב שרש"י והרמב"ם סבורים כתירוץ הראשון של רבנו יונה, שהאיסור הוא דווקא בפרקדן ומטה עצמו רק מעט, אבל שוכב על צידו שרי.