מצב הגוף בשעת קריאת שמע

מקורות
משנה:	ברכות א ג
בבלי:	ברכות י ב, יא א, יג ב, כד א
רמב"ם:	קריאת שמע ב ב
שולחן ערוך:	אורח חיים סג

באיזה אופן יש לקרוא קריאת שמע, ובאיזה אופן אסור, והמהלך אם צריך לעמוד כשקורא.

המשנה והברייתא

המשנה (ברכות א ג) מביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, לענין פירוש הפסוק "ובשכבך ובקומך", שלדעת בית שמאי בשחרית יש לקרוא קריאת שמע בעמידה, ובערבית יש לקרוא קריאת שמע בשכיבה, שמפרשים הם את הפסוק על מצב גוף האדם בשעת הקריאה. לעומת זאת דעת בית הלל שכל אדם קורא כדרכו, ולא נאמר "ובשכבך ובקומך" אלא לענין זמן הקריאה בבוקר ובערב.
מוסיפה המשנה ומביאה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע של ערבית, והחמיר על עצמו לקרותה בשכיבה וכדברי בית שמאי, וכתוצאה מכך בא לידי סכנת ליסטים. העירו לו חבריו שלא טוב עשה, כיון שעבר על דברי בית הלל, וראוי היה להתחייב בעצמו.

בגמרא (יא א) מובאת ברייתא, בה מרחיבים בית הלל את דבריהם ואומרים, שבכל מצב שבני אדם נמצאים בו, רשאים הם לקרוא - עומדים, יושבים, מטים (שוכבים), הולכים בדרך או עושים במלאכתן.
דברי בית הלל אלו נפסקו להלכה ברמב"ם (קריאת שמע ב ב), בטור (אורח חיים סג) ובשולחן ערוך (אורח חיים סג א).

קריאת שמע בשכיבה

הגמרא בהמשך (ברכות יג ב) מביאה דברי רב יוסף שאין לקרוא קריאת שמע פרקדן. מדייקת מזה הגמרא שמשמע שלהתפלל מותר, אך קשה שהרי ר' יהושע בן לוי קלל את מי שהיה שוכב פרקדן אפילו שלא בשעת תפילה, שמא יתקשה אברו.
מתרצת הגמרא שרב יוסף דיבר באופן ששוכב פרקדן אבל מטה מעט על צידו, שבזה להתפלל מותר ולקרוא קריאת שמע אסור. ומוסיפה הגמרא שר' יוחנן שבעל בשר היה, מותר היה לו אף לקרוא קריאת שמע כשהוא מוטה על צדו.
רש"י (יג ב ד"ה כי מצלי) מבאר שהטעם שאין לקרוא קריאת שמע בשכיבה, הוא לפי שיש פה קבלת עול מלכות שמים בדרך שררה וגאוה.

פירוש 'פרקדן'

רש"י (ד"ה פרקדן) מפרש שפרקדן זו שכיבה על גבו כשפניו למעלה. משמע שדווקא באופן זה אסור לקרוא. וכן פירשו הרי"ד בפסקים והתוספות רא"ש (ד"ה פרקדן) ותלמידי רבנו יונה (ז ב), וכתבו שפירוש המילה 'פרקדן' - פוריא כלפי קדל, כלומר המיטה כלפי העורף. ובתר"י כתבו פירוש נוסף מלשון 'פורי הקדקד' כלומר ששוכב על קדקדו.
אמנם ברמב"ם (קריאת שמע ב ב) מבואר שגם בשכיבה על הבטן כשפניו טוחות בקרקע אסור לקרוא, ואינו מותר אלא מוטה על צידו, וכן פירשו הרשב"א (יג ב ד"ה פרקדן) והמאירי (יד ב ד"ה פרקדן).
הטור (אורח חיים סג) כתב בסתם כפירוש רש"י ונראה שסובר כן, אך מיד בסמוך הביא גם פירוש הרמב"ם ולא חלק עליו. ובשלחן ערוך (סג א) החמיר כדברי הרמב"ם שאין לקרוא אף כששוכב על בטנו.

בפרי חדש (סג א ד"ה דהיינו) הביא מקור לדעת הרמב"ם והרשב"א שבמסכת פסחים קח. כתוב 'פרקדן לא שמיה הסבה', ושם ודאי הכוונה בשכיבה על הגב, כי לא ייתכן הסבה על הבטן. אך אצלנו בברכות שהוא משום חימום האיבר, צריך לפרשו ששוכב על הבטן ופניו למטה. לכן פירשוהו בתרי גווני.

קריאה על צידו

מפשט הגמרא עולה שלקרוא על צידו ממש מותר, ורק פרקדן אסור אפילו מוטה מעט, אלא אם כן הוא בעל בשר.

קושיית תלמידי רבנו יונה

להלן בגמרא (כד א) מובאת ברייתא ששנים ישנים במיטה אחת, זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא. והקשו תלמידי רבנו יונה (טו א ד"ה שנים) שלכאורה יש כאן סתירה לגמרא לעיל, שהרי כאן מבואר שמותר לקרוא בשכיבה לכל הפחות מוטה, ואילו לעיל מוכח שבקריאת שמע אפילו מוטה אסור.
ותירצו שם, שכל מה שאסרה הגמרא זה דווקא בשוכב פרקדן ומטה עצמו רק מעט, אבל אם מוטה לגמרי על צידו, אפילו קריאת שמע אסור.
והוסיפו וכתבו שיותר נכון לתרץ, שהיכא שיש טירחה יתרה כמו ר' יוחנן שבעל בשר היה, מותר לקרוא מוטה. לכן גם כאן שכבר פשט בגדיו, לא חייבו אותו ללבוש שוב.

הרמב"ם (קריאת שמע ב ב) הביא כתב להלכה שאין לקרוא קריאת שמע כשהוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, אך מותר לקרוא כשהוא שוכב על צידו. ואם הוא בעל בשר או חולה ואינו יכול להתהפך על צידו, אף כשהוא שוכב פרקדן די לו להטות מעט על צידו ולקרוא.

הבית יוסף (אורח חיים סג) כתב שמדברי הרמב"ם הללו מוכח שסבור הוא כתירוץ הראשון של רבנו יונה, וכתב שכן היא דעת רש"י, ושכן נראית דעת הטור. וכתב עוד הבית יוסף (אורח חיים רלט) שדעת רבנו יונה שאין לקרוא קריאת שמע בשכיבה אם לא שיש טירחה, והזכיר דבריו בדרכי משה (סג א). (ראה עוד).

שלחן ערוך ואחרונים

השלחן ערוך העתיק דברי הרמב"ם להלכה, שרק אם הוא חולה או בעל בשר מותר להטות על צידו, אבל בסתם אין לקרוא קריאת שמע בשכיבה אלא כשהוא לגמרי על צידו. מבואר שפסק כפשט הגמרא בדף יג:, וכפי שפירשו הרמב"ם ורש"י ושאר ראשונים, דבשוכב על צידו לגמרי מותר.
אבל הרמ"א (א) הוסיף וכתב שזהו דווקא כשכבר שוכב ואיכא טירחא לעמוד. ומשמע בדבריו שגם כאשר יש טירחה אסור לקרוא פרקדן, אפילו מטה על צידו. גם הלבוש (א) העתיק כדברי הרמ"א שאם הוא כבר שוכב ויש לו טורח, מותר לקרוא על צידו, הא לאו הכי אסור.

דברי הרמ"א הללו שתלה בטירחה, מבוססים על תירוצו השני של רבנו יונה, שמרן לכאורה לא פסק כמותו אלא כתירוץ ראשון. וכן העיר המגן אברהם (א) שדעת מרן שכששוכב על צידו ממש, מותר לקרוא אף לכתחילה ולא תליא כלל בטירחה, ודלא כתלמידי רבנו יונה. וכן כתבו הטורי זהב (א) ולבושי שרד (ד"ה פרקדן), וכן סובר הגר"א (ד"ה אבל קורא) שהרמ"א חולק על השלחן ערוך. והרב פרי חדש (א ד"ה והוא) כתב שנקטינן כמרן ולא כהרמ"א שנמשך אחר תלמידי רבנו יונה.

אמנם מהלבוש (א) נראה שלמד שאין הרמ"א חולק על מרן אלא שווים הם בדעה אחת, שעל צידו ממש מותר לקרוא אם יש לו טירחה לעמוד, ואם הוא בעל בשר או חולה, מותר אפילו פרקדן כשנוטה מעט על צידו. והקשו עליו המפרשים, שהרי רבנו יונה תלה בטירחה רק לפי התירוץ השני, והרב אליהו זוטא (א) כתב ליישב שגם הרמב"ם לא התיר קריאה על צידו אלא כשכבר פשט בגדיו והוי טירחה, אך במקום שאין הטרחה אסור, אלא אם כן חולה או בעל בשר שאז מותר אפילו נוטה רק מעט על צדו.

ר' עקיבא איגר בגליון (ד"ה וללבוש) העיר שיש בדברי ר' יונה גם קולא, שלפי דבריו אין חילוק בין שוכב על צידו לבין מוטה מועט, ולכן בעל בשר או חולה שהותר לו לשכב ולקרוא, אך שיכול הוא להתהפך אל צידו לגמרי, אינו צריך אלא רק להטות מעט. מה שאין כן לדעת מרן, שבאופן זה צריך יהיה לנטות לגמרי על צידו לפי שאפשר לו.

עבר וקרא

בפרי מגדים (משבצות זהב א) מסתפק מה הדין בעבר וקרא פרקדן, אם צריך לחזור ולקרוא או לא.