9,838
עריכות
שורה 7: | שורה 7: | ||
ה'''גמרא''' (ברכות מד א) תמהה היאך ייתכן שיהיה במליח עיקר והפת טפלה, ומתרצת כגון האוכלים פירות גינוסר, שהם חשובים מן הפת. | ה'''גמרא''' (ברכות מד א) תמהה היאך ייתכן שיהיה במליח עיקר והפת טפלה, ומתרצת כגון האוכלים פירות גינוסר, שהם חשובים מן הפת. | ||
<BR/> | === ביאור הראשונים === | ||
<BR/>'''רש"י''' (ד"ה פירות) מסביר שפירות ים כנרת הם, חשובים הם מן הפת. כלומר, משמע ברש"י שהגדרת טפל ועיקר הוא על פי החשיבות, שאם יש דבר חשוב מן השני, עליו מברכים אפילו שהטפל הוא פת. וכן הסביר ה''''מאירי''' (מד א ד"ה אמר המאירי) בדעת רש"י, שהפירות נעשים עיקר הסעודה. גם ב'''פסקי הרי"ד''' (מד א ד"ה מתני') ביאר את הגמרא כדעת רש"י. | |||
<BR/>לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המליחות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. ומעירים התוספות שבאמת במקרה כזה יש לברך על הפירות עצמם ולפטור גם את המליח, אלא שהמשנה מדברת בכגון שלא אכל את הפירות באותו זמן אלא קודם לכן ולכן לא פטרו ברכתם את המליח. או אפשר שכשאכל את הפירות לא היו שם עדיין המליח והפת, וממילא אין ברכת הפירות פוטרתן. כך פירש גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות, שהמליח נועד להסיר מתיקות הפירות, ולכן אין מטרה באכילת הפת אלא מפני שאינם יכולים לאכול המליח לבדו. וכן הסכימו לפרש '''רבנו עובדיה מברטנורא''' ו'''תוספות יום טוב'''. | |||
<BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דבריו שדעת '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | |||
'''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, | '''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר גם הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם, אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס', אלא שפירש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת). | ||
ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו. משמע שביאר כפי פירוש הרי"ד. וב'''בית חדש''' (ב) הקשה, שהרי לפי פירוש הרא"ש והתוספות משמע שדווקא כשיש פירות גינוסר הפת הוא טפל למליח, אבל בדליכא פירות גינוסר, אלא שאוכל רק דג מליח ופת עמו, הפת הוא העיקר, ושכן מנהג העולם ללפת פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת. וכן הקשה '''מהרש"ל''' בחידושיו לטור. | === דעת הטור והשלחן ערוך === | ||
ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו. משמע שביאר כפי פירוש הרי"ד. | |||
<BR/>וב'''בית חדש''' (ב) הקשה, שהרי לפי פירוש הרא"ש והתוספות משמע שדווקא כשיש פירות גינוסר הפת הוא טפל למליח, אבל בדליכא פירות גינוסר, אלא שאוכל רק דג מליח ופת עמו, הפת הוא העיקר, ושכן מנהג העולם ללפת פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת. וכן הקשה '''מהרש"ל''' בחידושיו לטור. | |||
=== באיזה אופן המליח פוטר את הפת === | === באיזה אופן המליח פוטר את הפת === |