9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עיקר וטפל בברכות"
אין תקציר עריכה
| שורה 14: | שורה 14: | ||
לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | ||
<BR/>ומעירים התוספות שבאמת ראוי היה לברך על הפירות עצמם ולפטור גם את המליח וגם את הפת, אלא שהמשנה מדברת בכגון שלא אכל את הפירות באותו מעמד ולכן לא פטרו ברכתם את המליח. או שכשאכל את הפירות לא היו שם עדיין המליח והפת, וממילא אין ברכת הפירות פוטרתן. | <BR/>ומעירים התוספות שבאמת ראוי היה לברך על הפירות עצמם ולפטור גם את המליח וגם את הפת, אלא שהמשנה מדברת בכגון שלא אכל את הפירות באותו מעמד ולכן לא פטרו ברכתם את המליח. או שכשאכל את הפירות לא היו שם עדיין המליח והפת, וממילא אין ברכת הפירות פוטרתן. | ||
כפירוש התוספות פירש גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות, שהמליח נועד להסיר מתיקות הפירות, ולכן אין מטרה באכילת הפת אלא מפני שאינם יכולים לאכול המליח לבדו. וכן פירשו '''רבנו עובדיה מברטנורא''' ו'''תוספות יום טוב'''. | כפירוש התוספות פירש גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות, שהמליח נועד להסיר מתיקות הפירות, ולכן אין מטרה באכילת הפת אלא מפני שאינם יכולים לאכול המליח לבדו. וכן פירשו '''רבנו עובדיה מברטנורא''' ו'''תוספות יום טוב'''. וכן הוא ב'''ספר הפרדס''' (שער תקון ברכות ד"ה גרסינן התם בפרק כיצד מברכים). | ||
<BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | <BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | ||
'''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר גם הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם (כדמשמע ברש"י ובתוס' רי"ד), אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס'. אך רבנו יונה מפרש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת). | '''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר גם הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם (כדמשמע ברש"י ובתוס' רי"ד), אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס'. אך רבנו יונה מפרש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת). | ||
<BR/>'''רבנו ירוחם''' כתב בקצרה (אדם וחוה טז ב קמג ד) שפירות גינוסר הם עיקר לגבי פת ולא מליח אחר. משמע קצת כרש"י וסייעתו. | |||
ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ||
<BR/>ב'''לחם משנה''' שם דייק מלשון הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', שכוונתו שאכל קודם לכן פירות מתוקים וצריך כעת לאכול מליח להסיר המתיקות. וזהו כפי שפירש במשנה וכפירוש התוספות. וכן רמז ב'''ביאור חדש''' על הרמב"ם. | <BR/>ב'''לחם משנה''' שם דייק מלשון הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', שכוונתו שאכל קודם לכן פירות מתוקים וצריך כעת לאכול מליח להסיר המתיקות. וזהו כפי שפירש במשנה וכפירוש התוספות. וכן רמז ב'''ביאור חדש''' על הרמב"ם. וכן פירש ה'''דברי חמודות''' (בדפי הרא"ש ו קכו). | ||
=== דעת הטור והשלחן ערוך === | === דעת הטור והשלחן ערוך === | ||
ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. וכן העתיק ה'''שלחן ערוך''' (ריב א). | ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. וכן העתיק ה'''שלחן ערוך''' (ריב א). | ||
ה'''מהרש"ל''' בהגהותיו הקשה על הטור, שבדברי הגמרא מבואר היפך דבריו, שהגמרא אומרת שליכא מציאות של אכילת מליח ופת, כאשר המליח עיקר, ולכך הוצרכה להעמיד בפירות גינוסר. ואילו הטור שהשמיט הא דפירות גינוסר, ואיירי באוכל רק מליח ופת, היאך אומר שהפת עיקר? | ה'''מהרש"ל''' בהגהותיו הקשה על הטור, שבדברי הגמרא מבואר היפך דבריו, שהגמרא אומרת שליכא מציאות של אכילת מליח ופת, כאשר המליח עיקר, ולכך הוצרכה להעמיד בפירות גינוסר. ואילו הטור שהשמיט הא דפירות גינוסר, ואיירי באוכל רק מליח ופת, היאך אומר שהפת עיקר? כעין זה הקשה גם ב'''דברי חמודות''' הלר (בדפי הרא"ש ו קכו). | ||
<BR/>ב'''בית חדש''' (ב) הסכים לקושייתו, וגם כתב שמנהג העולם כשמלפתים פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת ולא על המליח אפילו שהמליח הוא עיקר הסעודה. ותירץ הב"ח שהטור מדבר במקרה שאינו אוכל את המליח לרצונו, אלא הוצרך לאכולו מפני איזה אוכל או משקה אחר, וכעת אוכל פת כדי שלא יזיקנו המליח, וזהו כדעת הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', אלא שהטור לא דק בלשונו. | <BR/>ב'''בית חדש''' (ב) הסכים לקושייתו, וגם כתב שמנהג העולם כשמלפתים פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת ולא על המליח אפילו שהמליח הוא עיקר הסעודה. ותירץ הב"ח שהטור מדבר במקרה שאינו אוכל את המליח לרצונו, אלא הוצרך לאכולו מפני איזה אוכל או משקה אחר, וכעת אוכל פת כדי שלא יזיקנו המליח, וזהו כדעת הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', אלא שהטור לא דק בלשונו. וכן תירץ ה'''דברי חמודות''' שם. | ||
<BR/>ודעת ה'''בית חדש''' להלכה (ב ד"ה ולענין הלכה) שיש לחשוש לשיטת רבנו יונה ורש"י שאין חשוב לעומת פת אלא פירות גינוסר, ולכן אם אוכל מליח ופת, לא יברך על המליח ויפטור את הפת, אלא ישתדל להביאם לפניו קודם שיברך על הפירות, ואז יפטור אותם בברכת הפירות, דבזה אף לשיטת התוספות יוצא ידי חובה. | <BR/>ודעת ה'''בית חדש''' להלכה (ב ד"ה ולענין הלכה) שיש לחשוש לשיטת רבנו יונה ורש"י שאין חשוב לעומת פת אלא פירות גינוסר, ולכן אם אוכל מליח ופת, לא יברך על המליח ויפטור את הפת, אלא ישתדל להביאם לפניו קודם שיברך על הפירות, ואז יפטור אותם בברכת הפירות, דבזה אף לשיטת התוספות יוצא ידי חובה. | ||
ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לתרץ באופן דומה, אלא שהוא מבאר שגם אם אוכל המליח '''לרצונו''', ואת הפת רק כדי לעדן המליחות שלא יזיקנו, מברך על המליח ולא על הפת. אמנם אם אוכל הערינ"ג ופת, מברך על הפת לפי שאינו בא למנוע נזק בגרונו. | ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לתרץ באופן דומה, אלא שהוא מבאר שגם אם אוכל המליח '''לרצונו''', ואת הפת רק כדי לעדן המליחות שלא יזיקנו, מברך על המליח ולא על הפת. אמנם אם אוכל הערינ"ג ופת, מברך על הפת לפי שאינו בא למנוע נזק בגרונו. | ||
<BR/>כדבריו כתב הרב '''אליה רבה''' (ב) לתרץ בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים כשיטת רש"י שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת. אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר. | <BR/>כדבריו כתב הרב '''אליה רבה''' (ב) לתרץ בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים כשיטת רש"י שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת. אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר. | ||
ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא | ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא אם נצרך לאכול מליח מחמת דבר האחר, הוא דפוטרת ברכתו את הפת. אבל אם אכל את המליח לרצונו, אך שאוכל פת שלא יזיקנו, יש לברך על הפת<ref>בשער הציון אות ט' ציין את שיטת רבנו ירוחם ורש"י שמסכימים עם הב"ח והאחרונים העומדים בשיטתו. וצ"ע שהרי רש"י הוא חלוק על התוס' וסובר שאף אם אוכל מליח לא מחמת הפירות, פוטר את הפת. וכנראה כוונתו שדעת רש"י ור' ירוחם שדווקא בפירות גינוסר אמרו שפוטר את הפת, אבל דבר אחר לעולם אינו פוטר את הפת.</ref>. | ||
== אוכלן יחד או אחד אחרי השני == | == אוכלן יחד או אחד אחרי השני == | ||