הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"

נוספו 617 בתים ,  13:10, 24 במרץ 2019
אין תקציר עריכה
שורה 31: שורה 31:
הראשונים כולם פסקו כדברי רבא ואליבא דר' שמעון, שחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדרבנן משום קנס.
הראשונים כולם פסקו כדברי רבא ואליבא דר' שמעון, שחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדרבנן משום קנס.
<BR/>ה'''רי"ף''' (ז א) הוסיף שמה שהתירה המשנה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, זהו אפילו באכילה, ומה שהזכירה הנאה זה משום הסיפא של המשנה להשמיענו בשל ישראל שאסור אפילו בהנאה.
<BR/>ה'''רי"ף''' (ז א) הוסיף שמה שהתירה המשנה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, זהו אפילו באכילה, ומה שהזכירה הנאה זה משום הסיפא של המשנה להשמיענו בשל ישראל שאסור אפילו בהנאה.
ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, הביא מדברי הירושלמי רק את הטעם של הערמה, והסביר שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו.
<BR/>גם ה'''טור''' (אורח חיים רמח) כתב שהירושלמי אוסר חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אף על פי שביטלו, דחיישינן שמא לא ביטלו. כלומר הטור פוסק כר' יוחנן ולפי הטעם של הערמה.


=== גדר הקנס ===
=== גדר הקנס ===
שורה 39: שורה 36:
==== האיסור לאחרים ====
==== האיסור לאחרים ====
=== ביטל חמצו קודם הפסח ===
=== ביטל חמצו קודם הפסח ===
ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. והביא גם את מחלוקת ר' יוחנן ור"ל בירושלמי בטעם לפי הביאור של ההערמה, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/>
דברי הרא"ש לא ברורים די הצורך, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, כי לפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל.
<BR/>ובאמת ה'''טור''' (אורח חיים רמח) פסק לאיסורא על פי הירושלמי, דחיישינן שמא יערים לומר שביטלו אע"פ שלא ביטלו. ואם כן יוצא שלפי הרא"ש דבר נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי
== על ידי תערובת ==
== על ידי תערובת ==