9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 20: | שורה 20: | ||
בסוף הסוגיה אומרת הגמרא שגם ר' אחא בר יעקב חזר בו והסכים שגם ר' יהודה לא מתיר לאכול חמץ שאינו שלו בפסח. | בסוף הסוגיה אומרת הגמרא שגם ר' אחא בר יעקב חזר בו והסכים שגם ר' יהודה לא מתיר לאכול חמץ שאינו שלו בפסח. | ||
הראשונים כולם פסקו כדברי רבא ואליבא דר' שמעון, שחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדרבנן משום קנס. | |||
== ירושלמי == | == ירושלמי == | ||
עוד מובא שם ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש, לגבי אדם שהפקיר את חמצו בי"ג בניסן. לדעת ר' יוחנן אסור הוא להינות ממנו לאחר הפסח, ואילו לדעת ריש לקיש מותר.<BR/> | עוד מובא שם ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש, לגבי אדם שהפקיר את חמצו בי"ג בניסן. לדעת ר' יוחנן אסור הוא להינות ממנו לאחר הפסח, ואילו לדעת ריש לקיש מותר.<BR/> | ||
ומובא שם באמוראים שני ביאורים למחלוקת זו. לפי ביאור אחד (על פי ה'''פני משה''' שם), המחלוקת ביניהם היא האם הפקר חל קודם שיגיע ליד זוכה, כלומר לדעת ר' יוחנן אע"פ שאדם הפקיר נכסיו, אין ההפקר חל עד שיבוא אחר ויזכה בהם, ולכן כאן כיון שלא זכה אחר בחמץ, אלא בא הוא אחר הפסח ורוצה להינות ממנו, הרי שלא חל ההפקר כלל ואסור. לעומת זאת לדעת ר"ל ההפקר חל בעצם אמירתו ולכן יכול הוא לזכות בו לאחר הפסח. | ומובא שם באמוראים שני ביאורים למחלוקת זו. לפי ביאור אחד (על פי ה'''פני משה''' שם), המחלוקת ביניהם היא האם הפקר חל קודם שיגיע ליד זוכה, כלומר לדעת ר' יוחנן אע"פ שאדם הפקיר נכסיו, אין ההפקר חל עד שיבוא אחר ויזכה בהם, ולכן כאן כיון שלא זכה אחר בחמץ, אלא בא הוא אחר הפסח ורוצה להינות ממנו, הרי שלא חל ההפקר כלל ואסור. לעומת זאת לדעת ר"ל ההפקר חל בעצם אמירתו ולכן יכול הוא לזכות בו לאחר הפסח. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
<BR/>ומסיים הירושלמי שגר שמת קודם הפסח והשאיר חמץ, לכו"ע מותר לישראל לזכות בחמצו, לפי שהערמה אין כאן, ואף זכייה אין צריך כאן, כיון שלא מדעתו הופקר. | <BR/>ומסיים הירושלמי שגר שמת קודם הפסח והשאיר חמץ, לכו"ע מותר לישראל לזכות בחמצו, לפי שהערמה אין כאן, ואף זכייה אין צריך כאן, כיון שלא מדעתו הופקר. | ||
== | == חמץ של נכרי מותר בהנאה או באכילה == | ||
המשנה אמרה שחמץ של נכרי מותר בהנאה אחר הפסח, ולכאורה אינו מובן למה לא התירה אף באכילה, שהרי אין שייך כאן הטעם של קנס? | |||
<BR/>ה'''רי"ף''' (ז א) הוסיף | |||
ה'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מתייחס לשאלה זו, ומתרץ שבאמת הוא הדין שמותר אף באכילה לאחר הפסח, ומה שאמרה המשנה 'בהנאה' זהו מפני איסור אכילת [[פת נכרי]] כל השנה משום גזירת חתנות, ולא מפני החמץ שבו, וזהו באמת במקום שנהגו בו איסור, אבל במקום שלא נהגו לאסור פת נכרי, הוא הדין כאן שמותר אף באכילה. טעם זה הובא ב'''רמב"ם''' בפירוש המשניות וב'''רא"ש''' (ב ד). | |||
<BR/>ה'''רי"ף''' (ז א) הוסיף טעם נוסף שהמשנה נקטה 'הנאה' משום הסיפא שבאה להשמיענו באיסור הנאה בחמץ של ישראל, לכן דיברה המשנה כולה על הנאה, אך חמץ של נכרי מותר אף באכילה. | |||
=== ביטל חמצו קודם הפסח === | === ביטל חמצו קודם הפסח === | ||