9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
←חמץ של נכרי מותר בהנאה או באכילה
| שורה 32: | שורה 32: | ||
המשנה אמרה שחמץ של נכרי מותר בהנאה אחר הפסח, אמנם הפוסקים כולם אומרים שאין הכוונה דווקא בהנאה, אלא הוא הדין שמותר באכילה, ומה שנקטה המשנה 'הנאה', נאמרו שני תירוצים: | המשנה אמרה שחמץ של נכרי מותר בהנאה אחר הפסח, אמנם הפוסקים כולם אומרים שאין הכוונה דווקא בהנאה, אלא הוא הדין שמותר באכילה, ומה שנקטה המשנה 'הנאה', נאמרו שני תירוצים: | ||
<BR/>ה'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) אומר שבאמת הוא הדין שמותר אף באכילה לאחר הפסח, ומה שאמרה המשנה 'בהנאה' זהו מפני איסור אכילת [[פת נכרי]] כל השנה משום גזירת חתנות, ולא מפני החמץ שבו, שאם היתה המשנה אומרת שמותר באכילה היינו אומרים שמותר לגמרי ללא חשש פת נכרי. אמנם באמת ב[[פת נכרי#תוקף הגזירה|מקום שלא נהגו איסור בפת נכרי]], הוא הדין כאן שמותר אף באכילה. טעם זה הובא ב'''רמב"ם''' בפירוש המשניות וב'''רא"ש''' (ב ד). | <BR/>ה'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) אומר שבאמת הוא הדין שמותר אף באכילה לאחר הפסח, ומה שאמרה המשנה 'בהנאה' זהו מפני איסור אכילת [[פת נכרי]] כל השנה משום גזירת חתנות, ולא מפני החמץ שבו, שאם היתה המשנה אומרת שמותר באכילה היינו אומרים שמותר לגמרי ללא חשש פת נכרי. אמנם באמת ב[[פת נכרי#תוקף הגזירה|מקום שלא נהגו איסור בפת נכרי]], הוא הדין כאן שמותר אף באכילה. טעם זה הובא ב'''רמב"ם''' בפירוש המשניות וב'''רא"ש''' (ב ד). | ||
<BR/> | <BR/>ב'''שאילתות דרב אחאי''' (צו עה) מובא הסבר נוסף שמה שנקטה המשנה 'הנאה' הוא משום הסיפא שבאה להשמיענו באיסור הנאה בחמץ של ישראל, לכן דיברה המשנה כולה על הנאה, אך חמץ של נכרי מותר אף באכילה. והביא לזה ראיה ממה שאמר רבא בגמרא (ל א) שכשהיו עוברים שבעת ימי הפסח, היה אומר להם רב נחמן צאו וקנו חמץ מבני חילא, כלומר מנכרים. הרי שהחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר גם באכילה. | ||
<BR/>טעם זה המובא בשאילתות מופיע גם ב'''הלכות גדולות''' (יא פסח קעט) וב'''תשובת הגאונים''' (שערי תשובה ער) וב'''רי"ף''' (ז א). | |||
אמנם בעל ה'''עיטור''' (ביעור חמץ קכו ג) כתב | |||
=== ביטל חמצו קודם הפסח === | === ביטל חמצו קודם הפסח === | ||
ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. והוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. והוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ||