הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"

נוספו 567 בתים ,  12:33, 29 במרץ 2019
שורה 35: שורה 35:
<BR/>טעם זה המובא בשאילתות מופיע גם ב'''הלכות גדולות''' (יא פסח קעט) וב'''תשובת הגאונים''' (שערי תשובה ער) וב'''רי"ף''' (ז א).
<BR/>טעם זה המובא בשאילתות מופיע גם ב'''הלכות גדולות''' (יא פסח קעט) וב'''תשובת הגאונים''' (שערי תשובה ער) וב'''רי"ף''' (ז א).


=== גוי שנותן לישראל חמץ במתנה לפני צאת הפסח ===
בעל ה'''עיטור''' (ביעור חמץ קכו ג) גם הוא כתב שמהגמרא מוכח שחמץ של נכרי מותר גם באכילה לאחר הפסח, והוסיף להביא ראיה מהברייתא המובאת בגמרא (לא ב) לגבי חנות של גוי ופועלים ישראל, שם מפורש שהחמץ אחר הפסח מותר בהנאה ואין צריך לומר באכילה. אך כותב שאנו דוחים כל הראיות הללו ומחמירים בזה, מפני שאנשים היו מקבלים חמץ מגוי במתנה ביום האחרון של פסח והיו מערימין בזה, לכן עלינו לנדור נדר בזה ולאסור.
בעל ה'''עיטור''' (ביעור חמץ קכו ג) גם הוא כתב שמהגמרא מוכח שחמץ של נכרי מותר גם באכילה לאחר הפסח, והוסיף להביא ראיה מהברייתא המובאת בגמרא (לא ב) לגבי חנות של גוי ופועלים ישראל, שם מפורש שהחמץ אחר הפסח מותר בהנאה ואין צריך לומר באכילה. אך כותב שאנו דוחים כל הראיות הללו ומחמירים בזה, מפני שאנשים היו מקבלים חמץ מגוי במתנה ביום האחרון של פסח והיו מערימין בזה, לכן עלינו לנדור נדר בזה ולאסור.
<BR/>אבל ה'''רא"ש'''  
<BR/>אבל ה'''רא"ש''' (פסחים ב ד) כתב לזה עצה שכשבא הגוי לתת לישראל החמץ במתנה יאמר שאינו רוצה שתקנה לו רשותו. וה'''טור''' (אורח חיים תמח) הוסיף שגם אם שותק לא קונה לו רשותו לפי שבקנין חצר הכלל הוא שהיתרא ניחא ליה דליקנה, אבל דאיסורא לא ניחא ליה דליקניה, אם לא שעושה מעשה שניכר מתוך מעשיו שחפץ בזה.


=== ביטל חמצו קודם הפסח ===
=== ביטל חמצו קודם הפסח ===