הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

לפני עיוור לא תתן מכשול (עריכה)

גרסה מ־16:30, 2 בנובמבר 2021

נוספו 11,263 בתים , 16:30, 2 בנובמבר 2021

←‏כשיש ספק אם יעבור עבירה: הרחבה

מישהו

391

עריכות

@@ שורה 212: / שורה 212: @@
 ===במושיט 'דבר היתר' ===
 ===כשיש ספק אם יעבור עבירה===
+ב'''משנה''' (שביעית ה' ו') איתא (גבי מכירה לחשוד על השביעית): "זה הכלל, כל שהוא מיוחד לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר מותר". וב'''גמ'''' (ע"ז טו:) איתא "אלא אמר רב אשי, כל היכא דאיכא למתלי תלינן ואע"ג דמצווה (וא"ו שרוקה), וכל היכא דליכא למתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה". וא"כ רואים שאין איסור לפנ"ע נוהג מתי שאפשר לומר שלקח זאת לשימוש מותר, וכ"פ ב'''רמב"ם''' (הל' שמיטה ויובל פ"ח ה"ב והלאה).
+וב'''ריטב"א''' כתב: "ליכא לפנ"ע אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי, ורבנן אסרו אפי' סתמו היכא שיש רגליים לדבר לחוש שיעבור בו זה עבירה ועשו סתמו כפירושו, וכל היכא דאיכא למתלי לקולא דלאו לעבירה בעי ליה, אוקמוה רבנן אדינא והתירוהו".
+ובדף סג. כתב הריטב"א: "יש לומר דמהכא שמעינן (שנותן כסף לפועליו עמי הארץ שיקחו בזה אוכל, ושמא יקנו איסור) דכל שאין אנו נותנים לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפנ"ע אפי' גבי ישראל".
+וכ"כ '''ר"ת''' (גיטין סא. תוד"ה משאלת) דכל היכא דאיכא למתלי תלינן ומותר אפי' בלי הטעם של דרכי שלום, ומביא מה'''ירושלמי''' (על המשנה של משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וכו', ובסיפא מפרש משום דרכי שלום) "שאני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבר בו חול וכו'" וכתב ע"ז שאי"ז 'תליה גמורה' כמו פרה לשחיטה ('''משנה''' שביעית ה' ח'), דא"כ היה מותר גם בלי דרכי שלום. ורואים ג"כ שאם איכא למתלי ברמה של 'פרה לשחיטה' ה"ז מותר ואם רק ברמה יותר פחותה אז מותר רק בצירוף של דרכי שלום. (ויל"ד אם לבבלי מותר משום דרכי שלום גם בלי הטעם של תליה מועטת זו, ונראה שלא, ויל"ד בסדר הדברים בתוס' שם, ושו"ר דכ"כ הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' ח"ב ל"א, דלרש"י מותר אף אם ודאי יעבור איסור, משום דאי"ז בשעת העבירה וגם שיש דרכי"ש).
+וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חת"ס''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כת"ס''' (יו"ד פ"ג), ובספר '''כנה"ג''' (על הכס"מ בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אג"מ''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שד"ח''' (ו' כ"ו ו').
+ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור.
+ובטעם הדבר: ב'''שו"ת פני יהושע''' (יו"ד סי' ג') כתב דלפנ"ע קל משאר איסורין וספקו שרי, וכ"כ הגר"מ פיינשטיין (ב'''שו"ת אג"מ''' יו"ד א' ע"ב, וב'''דברות משה''' עמ"ס שבת סי' ב'), וכתב שם שזה נלמד מדין 'לפני דלפני' שמותר, וב'''משנה ראשונה''' (שביעית ה' ו') מסביר שבספק אי"ז קרוי 'מכשול'. וב'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט' ד"ה ונראה) כתב שודאי שאסור לשים ספק מכשול לפני עור, ומה שהתירו פה בספק זהו משום שאם נחמיר בספיקות יהא זה גם כן מכשול כי אנו מצווים להחיות ולהיטיב עם כל ישראל ולא טוב למנוע מהם חסד ודרכי חיים ושלום. ועוד מוסיף שיכשלו בלא תשנא אם נחמיר בזה כל כך, ושגם לגוי יש אזהרה על השלום עם ישראל. וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) כתב ג"כ כעי"ז, שיש חזקת כשרות וסומכין ע"ז דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה. ועל"ק.
+אמנם ב'''תוס'''' ע"ז ו: ד"ה מנין, וב'''רש"י''' שם, (דכתבו 'שמא'), רואים שגם בספק אסור. וכך דייק ב'''שו"ת טוטו"ד''' (ג' ב' ל"ב): "ומה דנסתפק אם לאו דלפנ"ע הוי רק אם בודאי יאכל או אף בספק, הנה אין כאן מקום ספק, דעי' ע"ז ו' רש"י... ובתוס' מפורש הדברים, ובש"ס שם מפורש דגזרו לא לישא וליתן עמהם והרי אינו ודאי רק ספק. יע"ש".
+וב'''שו"ת אג"מ''' (יו"ד ח"א סי' ע"ג) כתב חילוק יסודי, שדווקא בספק שמא לוקח לצורך היתר אז מותר, אך בלוקח לאיסור אלא שספק שמא לא יצא לו לעבור, אסור ככל ספיקא דאורייתא שדינו לחומרא, (וכלשון 'תליה'). (ולכן אסור למכור בהמה לחשוד שימכור לגוי אף שלכאו' זה ספק, כי הלוקח לקח בוודאות גם בשביל מכירה לגוי, אם יבואו לקנות ממנו, אלא שהספק שמא לא יזדמן לו, וספק כזה לא מתיר. וכנ"ל).
+כעי"ז כתב גם ב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' קל"ג), שבמוכר חמץ לחשוד ויש חשד שמא יחכה לאחר זמן איסור חמץ, אסור למכור לו, ואף שזה ספק. וזה מתאים לפי"ד האג"מ הנ"ל.
+וע"ע ב'''שו"ת בית יצחק''' (כ"ט ג') מה שהביא מ'''שו"ת פנ"י''' שמסתפק אם יש לפנ"ע בספק, ועי' במש"כ ע"ד בספר '''נפש חיה''' להגר"ר מרגליות (קס"ט סעיף ב').
+ויל"ד בגדר המצב המאפשר תליה, וב'''ריטב"א''' הנ"ל כתב שכשיש 'רגליים לדבר' שיעשה איסור, אסור, ומדר'. וב'''שו"ת מחנה חיים''' (שם סי' מ"ז) כתב שאם יש רוב שלא יעבור, או אפי' מחצה, תלינן לקולא. וב'''תוס' אנשי שם''' עמס' שביעית (ה' ז') כתב, שתולים בהיתר רק כשהצדדים שקולים. ולכאו' מהריטב"א הנ"ל משמע לא כדבריהם. וב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) כתב שאם יש לתלות בהיתר אז מותר, אך דווקא בדבר המצוי, ואל"ה אסור אא"כ איכא משום דרכי שלום. וזה כדברי ר"ת דלעיל. (ועי' בלשון הריטב"א בע"ז ו: ואולי אפשר ללמוד שלגבי חד עברא אסור רק כשתובע בפי' לאיסור. ולשון הריטב"א שם לגבי דאו' ודרבנן קצת תמוה). וע"ע ב'''שו"ת אג"מ''' (או"ח ח"ג סו"ס ל"ה) שכתב שאם המקבל התנה והבטיח שלא יעשה איסור, אפשר שלא עבר בלפנ"ע יותר כי החזיקוהו שלא יעבור על תנאו.
+וב'''גמ'''' בנדרים (ס"ב) מו"ק (י"ז) וקידושין (ל"ב), רואים לכאורה שיש לפנ"ע בספק יעבור. וב'''שו"ת מחנ"ח''' שם תי' דמיירי באיסור דר' (וכנראה שיש רגל"ד), וכ"כ ב'''יד מלאכי''' (שס"א). וב'''שו"ת בנין ציון''' לערל"נ (סי' ט"ו) חולק ע"ז, כי ס"ל שלפני שעת עבירה אין אפי' איסור דר', ומתרץ שאולי מיירי שלא יכלו לקנות במקום אחר. ע"ש.  וב'''חפץ חיים''' (הל' לשה"ר ריש כלל ט' בהגהה) כתב, שבגמ' הנ"ל "הדבר קרוב לודאי שיחטא על ידו" ולכן כתוב שעובר בלפנ"ע, (ולא כב'אל יספר טובתו של חברו שמא יבוא לידי גנותו' שאין שם לפנ"ע כיוון שאי"ז קרוב כ"כ שיחטא).  וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ח"ג, בהערה בסו"ס ס"ז), כתב לגבי הגמ' בנדרים שכתוב שצריך רוב לקולא כדי לתלות בהיתר, ששאני שם שיש בעובדי האש רוב שקונים עצים לע"ז ולכן צריך רוב אחר לקולא, (ומביא שכ"כ הגרי"א ספקטור ב'''שו"ת עין יצחק''' או"ח י"ג, ועי' ב'''קרן אורה''' על הגמ' שם).
+וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ד סי' ה' פרק ד') כתב לחלק מסברא, שאם נותן חפץ לאדם שספק אם יעבור על איסור, אז אין לפנ"ע בספק. אך אם גורם לו לרצות לעבור עבירה, שכך מיירי בגמ' הנ"ל, גם בספק יש איסור לפנ"ע כי כשנעשתה העבירה יש לו שייכות לזה. (כלומר, אם רק נתן חפץ, צריך שיהא 'שם מכשול' כבר בנתינתו, ו'שם' זה שייך רק אם זה ודאי שיעבור בו איסור). ובעצם, יסוד חילוק זה הוא קצת כעין מש"כ לעיל, וכעי"ז חילק גם ב'''שו"ת אג"מ''' (או"ח א' צ"ט), וכתב שאם גורם לאחר לעבור על איסור שלא חשב עליו מעצמו ה"ז כמסית, וגרוע יותר מסתם לפנ"ע, וע"ע ב'''צי"א''' חי"א (רס"י ל"ד) ג"כ כעי"ז, וכן ב'''ח"ח''' (סי' ל"ג אות ד' ד"ה והנה) שאם הוא היוזם אז אסור.   וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) אסר להניח פתיון לגנב מדין לפנ"ע ואף שזה ספק, ומוכיח שם שאיסור זה הינו אף בספק, ולכאורה נסתרים דבריו מכל הנ"ל. אמנם לפי"ד הצי"א הנ"ל א"ש, ועיי"ש בכל ראיותיו דלא מיירי כלל במושיט חפץ אלא ביוזם מקרה, ולכן כל נידונו הוא האם צריך לחשוש שבאמת תארע תקלה ע"י אך לא דן מצד שאין לפנ"ע בספק, ולכן מוכיח גם מדין חצי שיעור ומדין אכילת תרומה (כשנתן גט שיחול שעה אחת קודם מיתה).
+וב'''גמ'''' ב"מ עה: איתא שאסור להלוות בלא עדים, לכאו' רואים שיש לפנ"ע אף בספק, כי אי"ז ודאי שיכפור, אמנם ידועים דברי ה'''ריטב"א''' (מגילה כח:) שאי"ז איסור ממש אלא רק מידת חסידות בעלמא, וכ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ח"ב סי' ק'). וע"ע לגבי איסור זה ב'''שו"ת צי"א''' (ח"ז סי' מ"ז).
 ===כשרק גורם שיוסיף בעבירה, או כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר===
 ===שמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול===