485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
←דיונים נוספים
| שורה 115: | שורה 115: | ||
ה'''דברי משפט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8597&st=%D7%A4%D7%A8%D7%97+%D7%9E%D7%98%D7%94+%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F&pgnum=348 (שמ ג)] מביא שבעל '''שו"ת פרח מטה אהרון''' (ב קטו) הסתפק בשאלה זו, ונטה לומר ששואל פטור רק כאשר הבהמה מתה מחמת מלאכה באונס גמור. <BR/> | ה'''דברי משפט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8597&st=%D7%A4%D7%A8%D7%97+%D7%9E%D7%98%D7%94+%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F&pgnum=348 (שמ ג)] מביא שבעל '''שו"ת פרח מטה אהרון''' (ב קטו) הסתפק בשאלה זו, ונטה לומר ששואל פטור רק כאשר הבהמה מתה מחמת מלאכה באונס גמור. <BR/> | ||
אולם ב'''שו"ת הרא"ש''' (צב א) וב'''אברבנאל''' בפירושו לתורה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14386&hilite=068f250e-0c3a-47c3-ba29-20f772a041e8&st=%D7%90%D7%9D+%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8+%D7%94%D7%95%D7%90&pgnum=210 (שמות כב יג-יד)] | אולם ב'''שו"ת הרא"ש''' (צב א) וב'''אברבנאל''' בפירושו לתורה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14386&hilite=068f250e-0c3a-47c3-ba29-20f772a041e8&st=%D7%90%D7%9D+%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8+%D7%94%D7%95%D7%90&pgnum=210 (שמות כב יג-יד)] | ||
מפורש שדין "מתה מחמת מלאכה" קיים גם ב'''שוכר'''. כידוע שוכר חייב רק על גנבה ואבידה, ומכך שהראשונים נצרכים לפטור את השוכר | מפורש שדין "מתה מחמת מלאכה" קיים גם ב'''שוכר'''. כידוע שוכר חייב רק על גנבה ואבידה, ומכך שהראשונים נצרכים לפטור את השוכר מצד "מתה מחמת מלאכה" - מוכח שהם עוסקים במצב שאירע נזק באונס כעין גנבה ואבדה שבעיקרון השוכר חייב עליו, וכאן השוכר פטור משום שהנזק אירע מחמת מלאכה. לפי זה, מפורש שפטור "מתה מחמת מלאכה" שייך גם באונס כעין גנבה ואבידה. באותו אופן ניתן להוכיח גם מדברי בעל '''קצות החושן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8995&st=&pgnum=163&hilite= (שח ג)]. וכן כתב בעל '''נתיבות המשפט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 (שמ ה)]. | ||
לכאורה מדברי ה'''שולחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (חו"מ שמ ג)] ניתן לדייק שהפטור קיים רק באונס גמור: השולחן ערוך פוסק שבמקרה שאדם שאל בהמה לדרך ובאו שודדים "'''ואנסוה''' ממנו", השואל פטור משום שזו נזק שמחמת המלאכה. מהדגשת השו"ע משמע שהשואל פטור רק בגלל שהנזק אירע באונס גמור (לסטים מזוין), אך אם הייתה זו גנבה רגילה - יש לחייב את השואל אף שהנזק בא מחמת המלאכה. ה'''נתיבות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 (שמ ה)] דוחה ראייה זו, ומסביר שכיוון שכדי לפטור את השואל צריך שהנזק יהיה '''מחמת''' המלאכה, נקטו הרמ"ה והשו"ע מקרה של לסטים מזוין, משום שגנבה רגילה שייכת גם בעיר ואינה מחמת מלאכת הדרך, ורק לסטים מזוין נמצא רק בדרך ולא בעיר שבה יש אנשים שילחמו בו, ולכן רק הוא נחשב לנזק מחמת המלאכה. | לכאורה מדברי ה'''שולחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (חו"מ שמ ג)] ניתן לדייק שהפטור קיים רק באונס גמור: השולחן ערוך פוסק שבמקרה שאדם שאל בהמה לדרך ובאו שודדים "'''ואנסוה''' ממנו", השואל פטור משום שזו נזק שמחמת המלאכה. מהדגשת השו"ע משמע שהשואל פטור רק בגלל שהנזק אירע באונס גמור (לסטים מזוין), אך אם הייתה זו גנבה רגילה - יש לחייב את השואל אף שהנזק בא מחמת המלאכה. ה'''נתיבות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 (שמ ה)] דוחה ראייה זו, ומסביר שכיוון שכדי לפטור את השואל צריך שהנזק יהיה '''מחמת''' המלאכה, נקטו הרמ"ה והשו"ע מקרה של לסטים מזוין, משום שגנבה רגילה שייכת גם בעיר ואינה מחמת מלאכת הדרך, ורק לסטים מזוין נמצא רק בדרך ולא בעיר שבה יש אנשים שילחמו בו, ולכן רק הוא נחשב לנזק מחמת המלאכה. | ||
יש להעיר, שלכאורה השיטה שפוטרת אפילו באונס שאינו גמור, מבוססת של שיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל, ולכן יש מקום לומר שהמשאיל מוחל גם על מיתה באונס כעין אבדה. אך לפי הרמב"ן שהפטור נובע מפשיעת המשאיל, מסתבר לומר שרק בנזק שאירע באונס גמור השואל יהא פטור מצד פשיעת המשאיל, אך במקרה שגם השואל אשם בנזק והוא היה יכול למנוע אותו אם היה שומר כראוי - השואל חייב לשלם. טעם הדבר הוא, שקשה לומר שבמקרה זה עדיין קיימת פשיעה של המשאיל שהשאיל בהמה שלא ראויה למלאכה, שהרי בהמה זו הייתה ראויה למלאכה אם היו משתמשים בה כראוי. אם כנים דברינו, יוצא שהשולחן ערוך שפסק כשיטת הרמב"ן כמו שהתבאר לעיל, הולך בעניין זה לשיטתו ומחייב בגנבה ואבדה מחמת מלאכה (אם לא נקבל את דחיית הנתיבות). גם הרא"ש שפוטר בגנבה ואבידה מחמת מלאכה הולך לשיטתו, משום שבהמשך יבואר שהרא"ש הולך בשיטת הרשב"א. | יש להעיר, שלכאורה השיטה שפוטרת אפילו באונס שאינו גמור, מבוססת של שיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל, ולכן יש מקום לומר שהמשאיל מוחל גם על מיתה באונס כעין אבדה. אך לפי הרמב"ן שהפטור נובע מפשיעת המשאיל, מסתבר לומר שרק בנזק שאירע באונס גמור השואל יהא פטור מצד פשיעת המשאיל, אך במקרה שגם השואל אשם בנזק והוא היה יכול למנוע אותו אם היה שומר כראוי - השואל חייב לשלם. טעם הדבר הוא, שקשה לומר שבמקרה זה עדיין קיימת פשיעה של המשאיל, שהשאיל בהמה שלא ראויה למלאכה, שהרי בהמה זו הייתה ראויה למלאכה אם היו משתמשים בה כראוי. <BR/> | ||
אם כנים דברינו, יוצא שהשולחן ערוך שפסק כשיטת הרמב"ן כמו שהתבאר לעיל, הולך בעניין זה לשיטתו ומחייב בגנבה ואבדה מחמת מלאכה (אם לא נקבל את דחיית הנתיבות). גם הרא"ש שפוטר בגנבה ואבידה מחמת מלאכה הולך לשיטתו, משום שבהמשך יבואר שהרא"ש הולך בשיטת הרשב"א. | |||
=== | ===האם נאמן בשבועה?=== | ||
נחלקו הראשונים: כיצד השואל מוכיח שהבהמה מתה מחמת מלאכתה? | ====דעות הראשונים==== | ||
נחלקו הראשונים: כיצד השואל מוכיח שהבהמה מתה מחמת מלאכתה?<BR/> | |||
רוב הראשונים כתבו שהשואל יכול להישבע [[שבועת השומרים]] שמתה מחמת מלאכה ולהיפטר, כמו שבשאר השומרים השומר נשבע שלא פשע ונפטר. בשיטה זו הולכים '''רש"י''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=5&format=pdf (ה א ד"ה צריכין)], ה'''רי"ף''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=583 (נה ב מדפיו)], ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&hilchos=75&perek=1&halocha=2&hilite= (שאלה א ב)], ה'''רא"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=318 (ח ה)], ה'''נימוקי יוסף''' בשם ה'''ראב"ד''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=583 (נה ב מדפי הרי"ף)], ה'''ריב"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=277&hilite= (תכג)] וראשונים נוספים, וכך נפסק להלכה ב'''שולחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=337 (שדמ א)].<BR/> | רוב הראשונים כתבו שהשואל יכול להישבע [[שבועת השומרים]] שמתה מחמת מלאכה ולהיפטר, כמו שבשאר השומרים השומר נשבע שלא פשע ונפטר. בשיטה זו הולכים '''רש"י''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=5&format=pdf (ה א ד"ה צריכין)], ה'''רי"ף''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=583 (נה ב מדפיו)], ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&hilchos=75&perek=1&halocha=2&hilite= (שאלה א ב)], ה'''רא"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=318 (ח ה)], ה'''נימוקי יוסף''' בשם ה'''ראב"ד''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=583 (נה ב מדפי הרי"ף)], ה'''ריב"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=277&hilite= (תכג)] וראשונים נוספים, וכך נפסק להלכה ב'''שולחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=337 (שדמ א)].<BR/> | ||
שיטה ייחודית היא שיטת ה'''רי"ד''' בתוספותיו ובפסקיו (צז א). לשיטתו דין "מתה מחמת מלאכה" שונה משאר דיני השומרים ולא קיימת בו האפשרות להיפטר בשבועה, והשואל חייב להביא עדים שהנזק אירע מחמת המלאכה. הרי"ד מוסיף שיתכן שהשאלה אם שייכת שבועה ב"מתה מחמת מלאכה", שנויה במחלוקת בין הסוגיות. <BR/> | שיטה ייחודית היא שיטת ה'''רי"ד''' בתוספותיו ובפסקיו (צז א). לשיטתו דין "מתה מחמת מלאכה" שונה משאר דיני השומרים ולא קיימת בו האפשרות להיפטר בשבועה, והשואל חייב להביא עדים שהנזק אירע מחמת המלאכה. הרי"ד מוסיף שיתכן שהשאלה אם שייכת שבועה ב"מתה מחמת מלאכה", שנויה במחלוקת בין הסוגיות. <BR/> | ||
'''רבי ירוחם פרעלא''' בפירושו ל'''ספר המצוות לרס"ג''' (פרשיה כג-כה) מוכיח | '''רבי ירוחם פרעלא''' בפירושו ל'''ספר המצוות לרס"ג''' (פרשיה כג-כה) מוכיח שלשיטת רב סעדיה גאון אין שבועת השומרים על "מתה מחמת מלאכה". | ||
====ביאור שיטת רס"ג והרי"ד==== | |||
לכאורה שיטת רס"ג והרי"ד אינה ברורה: מה נשתנה פטור "מתה מחמת מלאכה" משאר חיובי שומרים, שרק בו לא קיימת שבועת השומרים? ניתן לומר בדעתם שלושה הסברים :<BR/> | |||
'''א.''' מדברי הרי"ד בפסקיו, משמע שלדעתו כיוון שמתה מחמת מלאכה הוא נזק לא שכיח התורה לא נתנה בו נאמנות בשבועה, ועל השואל להביא הוכחה מוחלטת בעדים שאפשרות לא סבירה זו אירעה באמת. יש להעיר שטעם זה מתאים רק למקרה ש"מתה מחמת מלאכה", אך כאשר הבהמה הוכחשה מחמת המלאכה שלעיל התבאר שזהו נזק שכיח - תהיה שבועת השומרים, שהרי כל הסברה לשלול את השבועה בנויה על כך שהנזק לא שכיח, והיא לא שייכת בכחש מחמת מלאכה | |||
'''א.''' מדברי הרי"ד | |||
'''ב.''' הר"י פרעלא מעלה אפשרות שלשיטת רס"ג אכן יש שבועה ב"מתה מחמת מלאכה", אלא שאין זו שבועת השומרים אלא [[שבועת היסת]]. ביאור הדברים הוא על פי שיטת ה'''מחנה אפרים''' שהובאה לעיל, שפטור "מתה מחמת מלאכה" בנוי על כך שכאשר הבהמה מתה מחמת מלאכתה מתברר שזו שאלה בטעות, והשואל כלל אינו שואל. לפי זה יוצא שכאשר השואל טוען שהבהמה מתה מחמת מלאכתה, טענתו היא שהוא אינו שואל כלל, על טענה זו לא נתחדשה שבועת שומרים, והרי הוא ככל כופר הכל שנפטר על ידי שבועת הסת בלבד. הסבר זה אפשרי רק בשיטת רס"ג שאומר שאין בשואל שבועת שומרים על "מתה מחמת מלאכה", ויתכן שלשיטתו דין השואל קל משאר השומרים ומספיקה בו שבועת הסת, אך הרי"ד אומר במפורש שבשואל לא מועילה שום שבועה והפטור קיים רק כשיש ראיה גמורה בעדים. כמובן שלשיטת הרמב"ן והרשב"א שהפטור נובע מפשיעת המשאיל או ממחילתו, שייכת שבועת השומרים כיוון שכבר מתחילת השאלה היה מוגדר שהשואל פטור על "מתה מחמת מלאכה" ואין זו טענה חיצונית של כופר הכל כדברי המחנה אפרים <BR/> | '''ב.''' הר"י פרעלא מעלה אפשרות שלשיטת רס"ג אכן יש שבועה ב"מתה מחמת מלאכה", אלא שאין זו שבועת השומרים אלא [[שבועת היסת]]. ביאור הדברים הוא על פי שיטת ה'''מחנה אפרים''' שהובאה לעיל, שפטור "מתה מחמת מלאכה" בנוי על כך שכאשר הבהמה מתה מחמת מלאכתה מתברר שזו שאלה בטעות, והשואל כלל אינו שואל. לפי זה יוצא שכאשר השואל טוען שהבהמה מתה מחמת מלאכתה, טענתו היא שהוא אינו שואל כלל, על טענה זו לא נתחדשה שבועת שומרים, והרי הוא ככל כופר הכל שנפטר על ידי שבועת הסת בלבד.<BR/> הסבר זה אפשרי רק בשיטת רס"ג שאומר שאין בשואל שבועת שומרים על "מתה מחמת מלאכה", ויתכן שלשיטתו דין השואל קל משאר השומרים ומספיקה בו שבועת הסת, אך הרי"ד אומר במפורש שבשואל לא מועילה שום שבועה והפטור קיים רק כשיש ראיה גמורה בעדים. כמובן שלשיטת הרמב"ן והרשב"א שהפטור נובע מפשיעת המשאיל או ממחילתו, שייכת שבועת השומרים כיוון שכבר מתחילת השאלה היה מוגדר שהשואל פטור על "מתה מחמת מלאכה" ואין זו טענה חיצונית של כופר הכל כדברי המחנה אפרים <BR/> | ||
יש לציין שהרמב"ם כותב במפורש ששבועה זו היא שבועת השומרים, וזה שלא כדברי הר"י פרעלא בדעת רס"ג.<BR/> | יש לציין שהרמב"ם כותב במפורש ששבועה זו היא שבועת השומרים, וזה שלא כדברי הר"י פרעלא בדעת רס"ג.<BR/> | ||
'''ג.''' | |||
'''ג.''' על פי דרכו של הר"י פרעלא ניתן לומר הסבר נוסף: לפי המחנה אפרים כאשר השואל טוען שהבהמה מתה מחמת מלאכתה טענתו היא שהוא אינו שואל כלל, ועל כך אינו נאמן אף בשבועת הסת כיון שהוא '''בחזקת שואל''' (שהרי בעבר היה מעשה שאלה שבעיקרון מחייב באונסים) וכל עוד לא הוכח שהוא אינו שואל הוא נשאר בחזקתו הראשונה המחייבת אותו לשלם על כל האונסים שאירעו לבהמה. | |||
=== שואל שלא מדעת=== | === שואל שלא מדעת=== | ||
| שורה 138: | שורה 143: | ||
לכאורה שיטת ר' עזריאל אינה מובנת: וכי הוא חולק על דין "מתה מחמת מלאכה"?<BR/> | לכאורה שיטת ר' עזריאל אינה מובנת: וכי הוא חולק על דין "מתה מחמת מלאכה"?<BR/> | ||
מסבירים האחרונים שרבי עזריאל סובר כשיטת הרמב"ן שרק במקרה שיש פשיעה על המשאיל השואל פטור, וכיוון שבמקרה שספסל הונח לשימוש הציבור לא שייך לומר שבעל הספסל פשע (שהרי הוא הניח ספסל כשיר למלאכה ורק לאחר זמן הספסל התקלקל), סובר רבי עזריאל שהיושב על הספסל חייב לשלם משום שאין כאן סיבה לפטור. לעומת זאת הרשב"ם והרא"ש סוברים כשיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל, ובמקרה זה שייכת סברת המחילה שהרי כשבעל הספסל הניח אותו הוא ידע שיתכן שיקרו נזקים מחמת המלאכה, ולכן | מסבירים האחרונים שרבי עזריאל סובר כשיטת הרמב"ן שרק במקרה שיש פשיעה על המשאיל השואל פטור, וכיוון שבמקרה שספסל הונח לשימוש הציבור לא שייך לומר שבעל הספסל פשע (שהרי הוא הניח ספסל כשיר למלאכה ורק לאחר זמן הספסל התקלקל), סובר רבי עזריאל שהיושב על הספסל חייב לשלם משום שאין כאן סיבה לפטור. לעומת זאת הרשב"ם והרא"ש סוברים כשיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל, ובמקרה זה שייכת סברת המחילה שהרי כשבעל הספסל הניח אותו הוא ידע שיתכן שיקרו נזקים מחמת המלאכה, ולכן הרשב"ם והרא"ש פוסקים שהיושב על הספסל פטור מלשלם. <BR/> | ||
יש לציין שה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37807&st=&pgnum=339 (ב"ק י א)] מביא את שיטת רשב"ם, אולם מדבריו לא ברור אם הוא מקבל את שיטת רשב"ם להלכה.<BR/> | יש לציין שה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37807&st=&pgnum=339 (ב"ק י א)] מביא את שיטת רשב"ם, אולם מדבריו לא ברור אם הוא מקבל את שיטת רשב"ם להלכה.<BR/> | ||