הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"

<BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי '''רש"י''' בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב.

<BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. וכן דחאה הרב '''פרי חדש'''  (תמו א דה ולי נראה).

<BR/>גם ב'''פני יהושע''' (ו א ד"ה בגמרא אמר רב יהודה) כתב בדעת רש"י שאף שאם ביטל אסור לשורפו ולטלטלו, מ"מ אם לא ביטל, כיון שיש עליו גם לאו דבל יראה מלבד עשה דתשביתו, צריך להוציאו מביתו ולהניחו במקום הפקר, דרש"י סובר ש[[אחר זמן ביעורו השבתתו בכל דבר]], וכיון שהוא רק איסור דרבנן דטלטול, לא העמידו חכמים דבריהם במקום איסור דאורייתא.

כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/>

גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], ומביאה לזה טעם שמא ימצא חמץ לאחר זמן איסור ואינו יכול לבטלו, וקשה שעדיין יכול לשרפו או להוציאו, אלא ע"כ החשש הוא שמא ימצאנו ביו"ט ואינו יכול לשרפו או לטלטלו<ref>ה'''חק יעקב''' (ג) הביא מאותו מקום בדיוק דווקא ראיה הפוכה, לחזק הסוברים שמותר לשרוף, שהרי יכלה הגמרא לומר בפשיטות הטעם שתיקנו ביטול הוא שמא ימצא חמץ ביום טוב ואינו יכול לבער, אלא על כרחך שביום טוב מותר לשרוף.</ref>.

ה'''משנה ברורה''' (ו) כתב בשם האחרונים שהמנהג כסברה ראשונה, שבכל גווני כופין עליו כלי, והוסיף שמ"מ היכא דנהוג כסברה האחרונה להקל ולבער כשביטל את החמץ, אין להם לשנות מנהגם. אמנם בחמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל לכו"ע אין לשורפו אלא לכפות עליו כלי עד מוצאי יום טוב.